ת: אם אתה מסתכל על זה ככה; אני מסתכל על זה בצורה מסחרית."
(עמ' 93, ש' 5-1 לפרוטוקול).
אין עסקינן בהדיוט שאינו מתמצא כלל ועיקר בחוזים מסחריים ועסקיים. קשה להלום אפוא שאדם כמו סגל יחתום על הסכם "מזוייף" מתוך הכרח או כפייה מצד אדם עמו ערך עסקים משך שנים רבות. ברור איפוא שכתיבת תאריך שקרי ביחס למועד כריתת הסכם ההלוואה, כמו גם חתימה על הסכם ייעוץ פיקטיבי, לא נועדו אלא לצרכי מס של מי מהצדדים.
- לכך יש להוסיף כי סגל היה מעורב במשא ומתן שקדם לחתימת הסכם ההלוואה והסכם הייעוץ ולא "צפה מהיציע" בחיבוק ידיים. נבאר, סגל לא היה משתתף פסיבי, כי אם משתתף אקטיבי לכל דבר ועניין בקשר עם "הולדתם" של אותם הסכמים. הא ראייה, ההתכתבות בין בא כוחו של ברוך לבין סגל מהימים 01.11-31.10 לשנת 2022 (נספח 13 לתגובה לתשובה), בה ציין בא הכוח, בין השאר, כך:
"בהמשך לפגישה מאתמול, אנא שלח לנו את סט המסמכים שהצעת לצורך עיגון מתן 6 יחידות בפרויקט בית שמש לירח."
מכך עולה כי במסגרת פגישת הצדדים מיום 30.10.2022 סגל הפנה למסמכים הקשורים להכנת הסכם הייעוץ, הלוא הוא למעשה ההסכם שנועד לעגן את זכויותיו של ברוך ביחידות דיור בפרויקט בבית שמש, כפי שביאר ברוך בחקירתו. הסכם זה הועבר לידיו של רואה החשבון בלנגה, אשר לו היכרות קודמת עם סגל (עמ' 95, ש' 26 לפרוטוקול). אף אין חולק כי טיוטת הסכם ההלוואה בשפה העברית (שאמנם אינה תואמת בפועל את הסכם ההלוואה בשפה האנגלית שנחתם בסופו של יום) הונחה לפתחו של סגל טרם חתימה על הסכם מוגמר (נספח 5 לתשובה). נציין כי טיוטה זו התייחסה להסכם זרובבל בקשר עם השקעת ברוך על דרך הסכם הלוואה המיר, כפי שעולה בבירור מהאמור בפסקה השנייה לאותה טיוטה.
- עינינו הרואות- ההסכמים מושא הבקשה שלפניי לא נחתו על סגל (או על הרברט) כרעם ביום בהיר. סגל לא נאלץ לחתום על חוזה מוכן מראש עם "אקדח לרקה" שלא היה לו דבר וחצי דבר עם גיבושו וניסוחו. אדרבא, מנסיבות כריתת ההסכמים מתברר כי סגל היה שותף מלא ופעיל בעיצובם, ולכל הפחות לקח חלק במשא ומתן שהתנהל בין הצדדים הרלוונטיים בתקופה שקדמה לחתימת ההסכמים בנוסחם הסופי. מכוח אותם הסכמים "נולדו" אפוא התוספות להסכם ההלוואה ואיגרת החוב שלפי הודאתה של הרברט עצמה הינם מסמכים נלווים ומשניים להסכם ההלוואה (ראו בפסקה 34 לסיכומיה).
- אין בידי לקבל את הטענה כי סגל נאלץ לחתום על אותם הסכמים (ועל התוספות להסכם ההלוואה ואיגרת החוב) בעקבות לחצים ואיומים פסולים מצדו של ברוך. על פי הנטען, ברוך איים על סגל לנקוט נגדו בהליכי פשיטת רגל בעקבות אבדן ההשקעה הכלכלית בפרויקט זרובבל. אכן, לפי סעיף 17(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ("חוק החוזים") מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. הפסיקה הכירה בכך כי נסיבות מסוימות, דוגמת מסירת מידע העלול להביא להרשעת אדם בפלילים או איום בנקיטת הליכים פליליים, עשויות לעלות כדי כפייה (ערעור אזרחי 784/81 שפיר נ' אפל, פ"ד לט(4) 149 (1985)).
לעומת זאת, סעיף 17(ב) לחוק החוזים קובע כי אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום. כך נקבע כי איום בנקיטת הליכים אזרחיים, לרבות בהליכי פשיטת רגל, פירוק או הוצאה לפועל, איננו עולה כדי כפיה או אילוץ (ערעור אזרחי 419/70 תעשיות חשמל קיפר בערעור מיסים נ' וולף, פ"ד כה(1) 396 (1971); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב 346 (מהדורה שנייה 2020)). משאלו הם פני הדברים, פשיטא כי "איום" מצד ברוך לגרירתו של סגל להליכי חדלות פירעון אינה יכולה להחשב כפייה המהווה עילה לביטול ההסכמים, במיוחד בהינתן העובדה שלסגל אכן קיים חוב כספי ניכר כלפי ברוך. מכל מקום, מאז נכרתו ההסכמים האמורים ועד היום לא הוגשה כל תביעה לביטול ההסכמים כך שהם ממילא תקפים אף אם היה ממש בטענת הכפייה. יתר על כן, אין זה מתקבל על הדעת, לשון המעטה, שאיום כללי בנקיטת הליכי חדלות פירעון היה מוביל איש עסקים מנוסה כמו סגל, ואפילו אדם רגיל מן היישוב, לחתום על הסכמים שכלולה בהם הודאה בחוב בסך של 5 מיליון ₪, אם הלכה למעשה מדובר בחוב שאיננו קיים. והרי אם אכן החוב לא היה קיים, חזקה על סגל שהיה הודף בקלות הליכי חדלות פירעון שהיו ננקטים נגדו.
- בכל מקרה, "איום" מעין זה בנקיטה בהליכי חדלות פירעון, רחוק כרחוק מזרח ממערב ממה שמכונה "כפייה כלכלית". הכלל הוא ש"כפיה כלכלית המזכה בביטול חייבת לעמוד בשני מבחנים: מבחן האיכות ומבחן העוצמה. עליה להיות פסולה מבחינה מוסרית, חברתית או כלכלית (מבחן האיכות) וכן עליה להיות כזו 'שהמתקשר אינו יכולה בנסיבות העניין להימלט מבין מלתעותיה (מבחן העוצמה)" (גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 332 (תשס"ה-2005)).
כעולה משורה ארוכה של פסקי דין שבחנו סוגייה זו, לא די בניצול של מצוקה "רגילה" כדי שהדבר ייחשב כפייה כלכלית, אלא נדרש שתהיה זו מצוקה חמורה וכבדת משקל, עד אשר יהא בכוחה להטות את שיקול דעתו הרציונלי של המתקשר. כפי שנקבע בקשות עירייה אחרות 403/80 סאסי ואח' נ' קיקאון פ"ד לו(1), 762, 768 (1981):