(1) לקבוע כי בעל הדירה המסרב אחראי בנזיקין כלפי שאר בעלי הדירות באותו מקבץ המסכימים לעסקה, בשל הנזק שנגרם להם עקב אי-ביצוע העסקה;
(2) לאשר את ביצוע העסקה וכן למנות עורך דין או רואה חשבון, שאינו בעל דירה במקבץ, שיהיה מוסמך, בהתאם להוראות בית המשפט, להתקשר בעסקה בשם בעל הדירה המסרב."
- "רוב מיוחס מבין בעלי הדירות" מוגדר בסעיף 1 לחוק פינוי ובינוי כדלהלן:
"רוב מיוחס מבין בעלי הדירות - בעלי הדירות במקבץ לפינוי ובינוי, שבבעלותם שני שלישים לפחות מתוך כלל הדירות שבמקבץ, וכן מתקיימים בהם שני אלה:
(1) בבעלותם שלוש חמישיות לפחות מהדירות בכל בית משותף שבאותו מקבץ, ואולם לעניין בית משותף שיש בו ארבע או חמש דירות בלבד - בבעלותם שלוש דירות לפחות מהדירות בבית המשותף, ויש בבית המשותף יותר משני בעלי דירות;
(2) יותר ממחצית מהרכוש המשותף בכל בית משותף שבאותו מקבץ צמודים לדירותיהם".
- בקשות עירייה אחרות 3511/13 רגינה שורצברגר נ' שלום מרין (נבו 24.7.14) (להלן: "עניין שורצברגר"), סקר כב' השופט י' דנציגר את חוק פינוי בינוי ותכליתו, בקובעו כי מטרתו לעודד התחדשות עירונית ו-"לאפשר הוצאה אל הפועל של עסקאות פינוי בינוי בהן חפצים רוב בעלי הדירות בבית משותף הנתקלות בהתנגדות בלתי סבירה מצד אחד או יותר מבעלי הדירות" (פס' 14-15):
"חוק פינוי ובינוי נחקק בשנת 2006 במטרה להקל על פינויים של בניינים בשטחים שהוכרזו כמתחמי פינוי ובינוי. תכליתו היא לעודד התחדשות עירונית בערים, ולסייע במתן מענה לצורך החברתי-כלכלי של ניצול יעיל יותר של משאבי הקרקע בישראל למען התמודדות עם בעיית הצטמצמות השטחים הפתוחים, וכן לסייע בטיפול ושיקום של מתחמים עירוניים מתדרדרים. וזאת על ידי קידום בניה חדשה ורוויה יותר, לה נלווה חידוש של תשתיות ציבוריות ושטחים פתוחים [...]
ההסדר הקבוע בחוק פינוי ובינוי נועד לאפשר הוצאתן אל הפועל של עסקאות פינוי ובינוי בהן חפֵצים רוב בעלי הדירות בבית משותף, והנתקלות בהתנגדות בלתי סבירה מצד אחד או יותר מבעלי הדירות, על ידי חשיפת הדיירים המסרבים להצטרף לפרויקט בנסיבות אלה לסנקציה בדמות חיובם בתשלום פיצוי ליתר הדיירים בגין הנזק שנגרם להם בשל אובדן העסקה".
- בתיק בית דין גבוה לצדק 8958/21 המכון לרפורמות מבניות בערעור מיסים נ' כנסת ישראל (נבו 23.3.2025) (להלן: "עניין המכון לרפורמות"), ביאר כב' השופט י' כשר כי סעיף 2(א) לחוק פינוי בינוי נועד לפתור את כשל השוק של "בעיית הסחטן", המתעוררת כאשר בעל דירה סרבן עושה שימוש פסול בכוחו ובאמצעות זכות הווטו שבידיו מסכל הוצאה לפועל של עסקת פינוי בינוי. הפתרון הוא באמצעות אכיפת עסקת פינוי בינוי על בעל הדירה הסרבן, כאשר יש "רוב מיוחס מקרב בעלי הדירות" וכאשר בעל הדירה הסרבן מסרב מטעמים בלתי סבירים או מתנה הסכמתו בתנאים בלתי סבירים. וראו בפס' 3לפסק דינו של כב' השופט י' כשר בעניין המכון לרפורמות:
"נקודת המוצא, הנטועה בדיני הקניין, היא כי נדרשת הסכמה של כלל בעלי הדירות בבית המשותף כדי להרוס את הבית המשותף ולאפשר בנייה של בית משותף חדש תחתיו. נקודת מוצא זו מעוררת, בהקשר דנן, את כשל השוק של "בעיית הסחטן" (המכונה גם "Holdout problem") - הנוצר הואיל ובעל דירה יחיד עלול לעשות שימוש פסול בכוחו לסכל את הוצאתה לפועל של עסקת פינוי בינוי, הרצויה מבחינה חברתית, באמצעות זכות הווטו שבידיו. כדי להתמודד עם בעיה זו קבע המחוקק, בסעיף 2(א) לחוק פינוי בינוי, כי כאשר יש "רוב מיוחס מקרב בעלי הדירות", המסכים לכרות עסקת פינוי בינוי, ובעל דירה מסרב לעסקה מטעמים בלתי סבירים או מתנה את הסכמתו בתנאים בלתי סבירים, בית המשפט מוסמך לחייב אותו בנזקי שאר בעלי הדירות, המסכימים לעסקה, בגין אי-ביצוע העסקה, או לכפות עליו את ביצוע העסקה."
- סעיף 2(ב) לחוק פינוי בינוי מגדיר רשימה - שאינה סגורה - של נסיבות בהתקיימן לא ייחשב סירוב של בעל דירה לעסקת פינוי בינוי, לסירוב בלתי סביר, כדלהלן:
")ב) סירוב להעברת זכויות כאמור בסעיף קטן (א) לא ייחשב כבלתי סביר, בין השאר, באחד מאלה: