למען הסדר הטוב, אני מוצאת להבהיר כי אף שפסקי הדין האמורים דנים בתקנות סדר הדין האזרחי בנוסחן הקודם (התשמ"ד–1984), הרי שנוסחה של תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, הדנה בהודעת צד שלישי, זהה בעיקרה ואינה משנה מהותית מן ההלכה שנקבעה בפסיקה.
- ולענייננו, עיון בהסכם ההתקשרות שצורף לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, בין התובעת למקבלת ההודעה, מורה בסעיף 5.7 כדלקמן:
"[...] בכל מקרה שהלקוח הפסיק את לימודיו והארגון חייב להשיב כספים ללקוח בגין הפסק הלימודים, סכום ההשבה יועבר לטריא כפרעון מלא או חלקי של ההלוואה שניטלה על פי הסכם זה. הארגון מתחייב להוסיף הוראה בהסכם בינו לבין הארגון בעניין זה".
- רוצה לומר, כי אף שהתובעת בחרה להגיש את תביעתה נגד הנתבע בלבד, הרי שהמארג הראייתי וההסכמי שהובא בפני בית המשפט מצביע בבירור על כך שמקבלת ההודעה - מכללת איקום - היא שהייתה הגורם הדומיננטי ביוזמת ההתקשרות, בעריכתה ובהפעלתה בפועל. הוראות ההסכם המצוטטות לעיל מבססות מנגנון חוזי ברור, ולפיו הארגון - קרי, איקום - נושא באחריות ישירה לפרעון ההלוואה, ככל שהלימודים לא התקיימו או הופסקו, והלקוח זכאי להשבת כספים.
הסדר חוזי זה יוצר התחייבות ישירה של איקום כלפי התובעת, לפיה היא תשפה את התובעת בגין סכומים שיידרשו להחזר, ומכאן שחבותה כלפי התובעת אינה נובעת רק מהיותה צד שלישי פורמלי להליך, אלא ממעמדה כמהותי כצד לחוזה הרלוונטי וכמי שנשאה באחריות הישירה למימוש מטרת ההלוואה. בהתאם, ובהתבסס על ההלכה הפסוקה ועל תקנות סדר הדין האזרחי, אין כל מניעה להטיל עליה חיוב ישיר כלפי התובעת, חרף העובדה כי לא נתבעה במישרין.
- בנסיבות אני מוצאת להטיל עליה את החיוב מושא תביעה זו, ויובהר כי עניינו אך ביתרת סכום ההלוואה שלא שולם שממילא לא מונחת לפניי תביעת השבה מטעם הנתבע.
זכות הביטול מכוח חוק הגנת הצרכן
- די בקביעותיי דלעיל לדחות את התביעה במלואה נגד הנתבע, אלא שלא אצא כדי חובתי אלמלא אדון בטענת הנתבע להגנות מכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ"א 1981.
- דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי העסקה בין הנתבע למקבלת הודעה נכנסת תחת הגדרת "עסקת מכר מרחוק" כהגדרתה בחוק הגנת הצרכן - עסקה שסיומה בתקשורת טלפונית.
- סעיף 14ג(ו) לחוק מגדיר "עסקת מכר מרחוק" כ"התקשרות בעסקה של מכר נכס או של מתן שירות, כאשר ההתקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה". המונח "שיווק מרחוק" מוגדר באותו סעיף כ"פניה של עוסק לצרכן באמצעות דואר, טלפון, רדיו, טלוויזיה, תקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא, פקסימיליה, פרסום קטלוגים או מודעות, או באמצעי כיוצא באלה, במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים".
- כפי העולה מההודעה לצד שלישי, נציג מטעם מקבלת ההודעה, יצר ביום 11.12.2019, קשר עם הנתבע לאחר שהנתבע השאיר פנייה כי הוא מתעניין בלימודים במכללה.
הנתבע התקשר עם מקבלת ההודעה באמצעות שיחה טלפונית, כך על פי הטענה אף ניטלה ההלוואה, ללא קיום של עסקה פורמלית. במהלך אותה שיחה, סוכמו תנאי העסקה (כאשר מצאתי לקבוע כי הנתבע התקשר בעסקת תשלומים ולא בעסקת הלוואה) ובפועל נפרעו 5 תשלומים.
- החוק דורש כי ההתקשרות תיעשה "ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה". בענייננו, כל שלבי ההתקשרות - החל מהפרסום באינטרנט, דרך הכנס המקוון, ועד לשיחת הטלפון וקבלת האישור במייל - התקיימו מרחוק, ללא נוכחות פיזית משותפת של הצדדים. השימוש באמצעים טכנולוגיים כגון זום או טלפון אינו מהווה תחליף לדרישת הנוכחות המשותפת בחוק.
סעיף 14ג(ו) לחוק מונה מפורשות את אמצעי התקשורת המהווים "שיווק מרחוק", ובהם "תקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא". המחוקק ביקש לתת פרשנות רחבה למונח זה, כך שיכלול את כל סוגי התקשורת האלקטרונית. בענייננו, השימוש בשילוב של אתר אינטרנט, שיחות וידאו, שיחות טלפון ודואר אלקטרוני נופל בבירור תחת הגדרה זו.
- חוק הגנת הצרכן, בעקבות תיקון מס' 7, ביקש להסדיר באופן מקיף את סוגיית עסקאות המכר מרחוק. מדברי ההסבר לתיקון עולה כי מטרתו הייתה להתמודד עם "השיטה המתפתחת" של מכירות מרחוק, תוך יצירת איזון בין הגנה על הצרכן לבין שמירה על חיי מסחר תקינים.
- סעיף 14ג(ב) לחוק קובע באופן מפורש:
"[...] בעסקת מכר מרחוק שנערכה עם צרכן שהוא אדם עם מוגבלות, אזרח ותיק או עולה חדש, רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתוך ארבעה חודשים מיום עשיית העסקה, מיום קבלת הנכס או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף קטן (א)(2), לפי המאוחר, ובלבד שההתקשרות בעסקה כללה שיחה בין העוסק לצרכן, ובכלל זה שיחה באמצעות תקשורת אלקטרונית".
- על פי הגדרת החוק, "אזרח ותיק" הוא מי שמלאו לו 65 שנים, בענייננו הנתבע נכנס תחת גדרי החוק, הן בשל מוגבלותו (הוא מתנייד באמצעות כיסא גלגלים) והן בשל גילו.
- סעיף 14ד לחוק מסדיר את אופן הביטול וקובע:
"ביטול בכתב יכול שייעשה גם באמצעות פקסימיליה או תקשורת אלקטרונית", כאשר החוק מבחין בין עסקאות שנכרתו באתר האינטרנט של העוסק לבין עסקאות שהתגבשו בדרכים אחרות.