תאדמ (כ"ס) 57824-04-21 טריא פי2פי בע"מ נ' אילן שלמה ממרן

מקבלת ההודעה                       מכללת איקום בע"מ

לפניי תביעה בסך של 7,935.46 ₪, שעניינה הלוואה שניתנה לכאורה לנתבע לצורך מימון השתתפותו בקורס במכללת איקום ולא כובדה.  הנתבע טען בתמצית, כי הוא אינו מכיר את התובעת, הוא לא נטל ו/או ביקש הלוואה מהתובעת, חתימתו זויפה וכי בינו לבין איקום אין כל הסכם התקשרות ו/או הסכם מחייב.

בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 פסק דיני ינומק באופן תמציתי, אך יכלול התייחסות לכלל הטענות והעובדות הדרישות לעניין.

המסגרת הדיונית

1. תיק זה נפתח כהתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל. לאחר שהוגשה התנגדות, עבר התיק להישמע בבית משפט השלום, ולאחר חקירת הנתבע, ניתנה ביום 19.11.21 רשות להתגונן.
2. לאחר מכן הגישו הצדדים מסמכים נוספים ואף הוגש תצהיר משלים מטעם הנתבע.
3. הנתבע הגיש הודעה לצד שלישי כנגד מכללת איקום, הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וביום 28.4.25 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו העדים והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טענות התובעת

4. התובעת טענה כי אין מחלוקת כי מילאה את מלוא חלקה בהסכם עת העבירה את מלוא תמורת ההלוואה עבור הנתבע, למימון לימודיו לחשבון הבנק של צד ג', מכללת איקום בע"מ (להלן: "המכללה") הכל בהתאם להוראות ההסכם.
5. לטענתה, אין לנתבע כל טענת הגנה בפני התביעה ואין לו כל טענות נגד התובעת, כל טענותיו הינה כלפי המכללה בלבד ודי בכל אלה כדי לחייבו במלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 523229-02-21.
6. הנתבע אישר בעדותו כי התנהג על פי הסכם ההלוואה, שילם לתובעת על פיו את התשלומים החודשיים בדיוק בסכומים הנקובים בהסכם ההלוואה וזאת במשך תקופה של 5 חודשים.
7. זאת ועוד, גם אם הנתבע חתם דיגיטאלית על הסכם הלוואה שנשלח אליו לכתובת הדוא"ל הפרטית שלו ולמספר הנייד שלו אותם אישר כשלו, והרי התקשרות חוזית יכולה להיות גם בעל פה ודי בכך כדי לקשור בינו לבין התובעת.
8. לטענת התובעת, עדות נציג התובעת, מר אלירן מרינשטראוס הייתה מהימנה ועקבית, הוא השיב על כל השאלות שנשאל ולא הסתיר דבר. עדותו הייתה קוהרנטית ומנגד עדות הנתבע, כך על פי טענתה הייתה מתחמקת פתלתלה ובלי מהימנה.  כל טענותיו הינן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב.
9. הנתבע חתם על טופס בקשה לקבלת הלוואה מהתובעת באמצעות ממשק הלוואות של המכללה, לרבות אישר את נספח א' להסכם-אישור הלקוח ונספח תנאי ההלוואה, את לוח הסילוקין וכן את הנספח לפי חוק אשראי הוגן (גילוי נאות) בו פורטו סכום ההלוואה, תקופת ההלוואה, הריבית, תנאי ההלוואה וכל יתר התנאים בקשר עם ההלוואה.
10. לטענת התובעת, הנתבע בחקירתו בדיון הודה ואישר כי פנה למכללה ונרשם לקורס אצלה, אישר והודה כי כל הפרטים היו ידועים לו לרבות עלות הקורס ולרבות סכום ההחזר החודשי, פרטים התואמים במדויק להוראות ההסכם עם התובעת ולסכומים הנקובים בו (ר' עמ' 9 לפרוטוקול במיוחד ש' 15-24).
11. בשנת 2019 התובעת והמכללה התקשרו בהסכם שיתוף פעולה לפיו התובעת נתנה הלוואות לתלמידי המכללה אשר ביקשו לממן לימודיהם במכללה באמצעות קבלת הלוואה (להלן ובהתאמה: "ההסכם עם המכללה" ו-"הלקוחות").
12. בהתאם להסכם עם המכללה, כל לקוח שביקש לקבל הלוואה למימון לימודיו, היה פונה לתובעת באמצעות המכללה, והיה מגיש בקשה לקבלת הלוואת הכוללת מסמכים שהתבקשו, באמצעות נציג המכללה, זאת באמצעות הפלטפורמה האינטרנטית של התובעת, כך לטענת התובעת, גם בענייננו.
13. הנתבע, על פי הטענה, לווה מהתובעת סך של 10,101 ₪ (סכום ההלוואה), אשר הועבר לחשבון הבנק של המכללה (בניכוי עמלות), כאמור בנספח לפי חוק אשראי הוגן להסכם, ובהתאם להסכם עם המכללה, סך אותו הנתבע היה צריך להחזיר לתובעת בתשלומים ובפריסה לתקופה של 12 חודשים.
14. לטענת התובעת, במסגרת סיכומיה, ההתחשבנות עם המכללה (מקבלת ההודעה) אינה מעניינו של הנתבע, סכום ההלוואה מורכב מרכיבים שונים, חלקם הועבר ישירות לחשבון הבנק של המכללה (סך של 7,659.80 ₪). בנוסף 20% מסכום ההלוואה הועבר לחשבון נאמנות (כספי כרית ביטחון) ובסך של 2,020.20 ₪, יתרת סכום ההלוואה בסך של 421 ₪ שולמה לתובעת בגין עמלת ההקמת ההלוואה בסך של 118 ₪ והסבסוד שלה בסך של 303 ₪, כפי שפורט בתצהיר התובעת (ר' סעיפים 11-19 לתצהיר התובעת).
15. סעיף 3.4 להסכם עם המכללה קובע כי ההלוואה תמומן ע"י המכללה בשיעור של 20% מסכום הלוואה, כאשר לצורך כך יועברו 20% מתוך כספי ההלוואות (המימון) שיינתנו ללקוחות היישר לחשבון הנאמנות המתנהל ע"ש התובעת.  כספי נאמנות אלו משמשים כ-"כרית ביטחון" צולבת לכלל ההלוואות.
16. דהיינו, הכספים המהווים 20% מסך יתרת כל ההלוואות של התובע נובעת (מתוך 165 הלוואות השייכות למכללה), מופקדות "כ-כרית ביטחון", כאשר אותה כרית משמשת כבטוחה לכלל ההלוואות שנלקחו, כאשר מטרתה של כרית הביטחון היא להגן על המלווים של התובעת, ואז במקרה של פיגור בתשלום הלוואה כלשהיא הכספים משולמים מהכרית על חשבון הפיגורים.
17. כפי שפורט, התובעת היא חברה העוסקת בתחום ההלוואות החברתיות והנותנת פתרונות חלופיים ללקיחת הלוואות בבנק, כאשר המימון שהיא נותנת מגיע ממלווים שונים (הרשומים באתר האינטרנט שלה). אותם מלווים הלכה למעשה משקיעים את כספם ומקבלים תשואה בכל חודש בהתאם להחזר ההלוואות שכלל הלווים משלמים- וזהו "הרווח" שלהם.
18. כאשר נוצר מצב בו לווה כלשהוא אינו משלם את תשלום החזר ההלוואה החודשי, התובעת עושה שימוש בכרית הביטחון-הלא הם הכספים שהופקדו אצלה בנאמנות, וכשמה כן היא- תפקידה של כרית הביטחון הוא למעשה להגן על המלווים מיום הפיגור הראשון.
19. ובפועל: במועד הפיגור הראשון, מאחר ומועד פירעון מלוא ההלוואה טרם הגיע, במצב זה כרית הביטחון "מחליפה" את התשלומים החודשיים אותם על הלווה לשלם בהתאם להחזר החודשי שנקבע עמו בהסכם, וזאת כמובן עד לשימוש במלוא כספי הנאמנות שמופקדים.
20. לטענת התובעת, נציג התובעת לא נשאל בדיון אודות רכיבי סכום ההלוואה והסכום כולל את העלות הכוללת שהיה על הנתבע לשלם עבור הלימודים במכלהה ובסך של 10,101 ₪, ועל התובע להשיב לתובעת סכום זה בצירוף הריבית ההסכמית, הכל כאמור בגילוי הנאות ובלוח הסילוקין של ההלוואה.
21. דהיינו, לשיטת התובעת, לנתבעת מערכות יחסים חוזיות, האחת מול המכללה אליה נרשם ללימודים והשנייה מול התובעת, אשר מימנה, העבירה את כספי עלות הקורס למכללה עבור הנתבע, והנתבע לא טען וודאי שלא הוכיח אחרת, ורק מכוח האמור יש לקבוע כי התובעת זכאית לקבל את מלוא הכספים שנתנה.
22. על מנת להקים הלוואה, היה על נציג התובעת לקבל ממבקש ההלוואה (הנתבע) תעודה מזהה, אמצעי תשלום תקין שנבדק במאגרי האשראי ומאושר על ידה, כרטיס אשראי במקרה זה, והסכם חתום, אלו הועברו לתובעת ולאחריהם אושרה ההלוואה. (עמ' 6 לפרוטוקול.  ש' 1-4 וכן עמי 8 לפרוטוקול ש' 5-8, וראה גם ש' 25).
23. לטענת התובעת, הנתבע אישר והודה בחקירתו כי מסר פרטי כרטיס אשראי לצור חיוב חשבונו להחזר סכום ההלוואה וכן העביר צילום של תעודת הזהות שלו ואישור ניהול חשבון (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 25-30).
24. זאת ועוד, הנתבע הודה ואישר בחקירתו כי כל פרטיו האישיים שנמסרו לתובעת הם אכן שלו (עמ' 9 ש' 10-14 לפרוטוקול).
25. לשיטת התובעת, הנתבע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת ולו בדוחק לעובדה שכל פרטיו נמצאים אצל התובעת ושכלל המסמכים נשלחו אליו למייל האישי ולנייד שלו, וכאשר הנתבע נשאל מי לדעתו עשה שימוש בפרטיו והתקשרו בשמו ללא ידיעתו עם התובעת, השיב בצורה מתחמקת וטען כי לא קיבל את המסמכים במייל.
26. הנתבע לא סיפק כל הסבר מדוע התבקש לשלוח בפועל צילום תעודת זהות ואישור ניהול חשבון, אם אכן מדובר היה בעסקת אשראי "רגילה", כטענתו המוכחשת (ראו פרוטוקול, עמ' 9 ו-13).
27. מכלול הנתונים מעלה כי הנתבע קיים את תנאי ההסכם במשך כחמישה חודשים, מבלי שטען דבר כלפי התובעת, ולאחר מכן חדל לשלם באופן חד-צדדי, תוך הפרת ההסכם ומבלי להצביע על כל הצדקה לכך.
28. יודגש: הסיבה האמיתית להפסקת התשלומים הייתה רצונו של הנתבע להפסיק את לימודיו במכללה - ולא אי-היכרות עם החיוב בכרטיס האשראי, כפי שניסה לטעון. ואולם, טענה זו - ככל שהועלתה - אינה מזכה אותו באי-עמידה בהתחייבויותיו כלפי התובעת.
29. רק לאחר שהתובעת נקטה בהליכים משפטיים, העלה הנתבע לראשונה טענות נגד התובעת - ולא קודם לכן. עד לאותה עת, לא הכחיש את החיובים ולא טען לחוסר היכרות עמה, דבר המלמד על חוסר תום לב.
30. בעדותו, אישר הנתבע במפורש כי ירדו מכרטיס האשראי שלו חמישה תשלומים תואמים לסכום החודשי שסוכם מול נציג המכללה, ובסך כולל של 4,435.60 ₪ (ראו פרוטוקול, עמ' 10, ש' 1–7).
31. כאשר עומת עם העובדה כי קיבל את הסכם ההלוואה למייל האישי שלו, אישר כי מדובר במייל פרטי שרק לו יש גישה אליו. חרף זאת, השיב באופן מתפתל כי "לא ראה את הדף", אך לא הצליח לסתור את החזקה לפיה המסמכים נמסרו לו והוא זה שאישר את ההלוואה.
32. עדותה של נציגת המכללה חיזקה טענה זו, כאשר העידה כי לאחר אישור ההלוואה נשלחת לנתבע הודעת דוא"ל המחייבת אישור מצידו לצורך קידום התהליך (ראו פרוטוקול, עמ' 18, ש' 2–7, 21–22).
33. עדותו של הנתבע התאפיינה בהתחמקויות גם בכל הנוגע לפניותיו לחברת האשראי: בעוד שבתצהירו טען כי פנה אליהם זמן קצר לאחר שזיהה את החיוב, בעדותו השיב שאינו זוכר - וזאת למרות שאישר תשלום חודשי במשך חמישה חודשים (השוו סעיף 10 לתצהיר עם פרוטוקול עמ' 11).
34. כאשר נשאל למי בדיוק ביקש לבטל את החיוב, לא ידע לומר והשיב: "אני לא יכול להגיד למי הוא היה. אני לא זוכר את השם." (עמ' 11, ש' 6–7), דבר הפוגע באמינותו.
35. התובעת תטען כי הנתבע, אשר הצהיר כי ברשותו ארבעה כרטיסי אשראי (עמ' 12, ש' 13), אינו יכול לטעון שלא ידע למי שולם, שעה שבפועל שילם וידע במדויק מיהו הגוף המממן - עדות כבושה, שיש לדחותה.
36. הנתבע, אשר טען שלא חתם על הסכם מול התובעת, לא הציג ולו ראשית ראיה לכך שפנה לחברת האשראי בזמן אמת, לא צרף תיעוד לפניותיו ולא המציא תדפיס אשראי אשר יכול היה לשפוך אור על טענותיו - מחדל המחזק את המסקנה כי מדובר בטענות כבושות.
37. לשיטת התובעת, אין חולק כי הנתבע ידע שהתובעת היא הגוף שמימן את לימודיו, וכל טענה אחרת מנותקת מהמציאות ונועדה להתחמק מהחזר ההלוואה.
38. הנתבע חתם על נספח א' להסכם (עמ' 13 לתצהיר), ובו הצהיר כי מדובר בשתי עסקאות נפרדות: האחת בינו לבין המכללה, והשנייה בינו לבין התובעת – אשר מהווה גוף מממן בלבד. עוד הצהיר במפורש כי אין לראות בתובעת צד להסכם מול המכללה.
39. מדובר בשני הסכמים נפרדים - בין הנתבע למכללה, ובין הנתבע לתובעת. התובעת פעלה בהתאם להסכם, העבירה את כספי המימון ישירות לחשבון המכללה, וטענות אלו לא נסתרו.
40. לפיכך, אין כל קשר חוזי בין התובעת לבין המכללה, וכל טענה של הנתבע כלפי המכללה אינה יכולה לשמש עילה להתחמקות מחובותיו כלפי התובעת.
41. לסיכום, הוכח מעל לכל ספק כי הנתבע חתם על הסכם עם התובעת, כי התובעת מילאה את חלקה במלואו, וכי במשך חמישה חודשים פעל הנתבע לפי תנאי ההסכם. בהתאם לדיני החוזים - עליו לקיים את ההתחייבויות שנטל על עצמו.
42. הוכח כי ההסכם נשלח לכתובת המייל של הנתבע, אותה אישר ככתובת אישית שלו. ההסכם נחתם על ידו ונשלח חזרה לתובעת- והנתבע לא הצליח לסתור את עובדות אלה.
43. ככל שהנתבע חתם על ההסכם מבלי שקרא אותו, כטענתו, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו. עומדת לתובעת חזקת החותם, לפיה אדם החותם על מסמך – חזקה שקרא והבין אותו.  חזקת זו לא נסתרה בענייננו (ראו ע"א 1319/06 שלק נ' טנא נגה, נבו, 2007).
44. הנתבע טען כי אין הסכם בינו לבין התובעת, אך בפועל שילם במשך תקופה ממושכת, ולא העלה כל טענה בעניין - לא בזמן אמת, ולא בשיחה עם נציגת המכללה, דבר המחליש את גרסתו.
45. בפועל, הנתבע שילם לתובעת במשך חמישה חודשים, מבלי לטעון דבר, ואף כיום אין בידו כל טענה ממשית נגדה. די בכך כדי לדחות את טענות ההגנה.
46. רק כשנה וחצי לאחר חתימת ההסכם, ורק לאחר הפסקת התשלומים, העלה הנתבע לראשונה טענות - שאינן מופנות כלפי התובעת אלא כלפי המכללה בלבד, תוך ניסיון מלאכותי להתנער מחובותיו.
47. לסיום, טוענת התובעת כי מדובר בחוב ברור ומוצדק: סכום ההלוואה הועבר במלואו בהתאם להסכם, והנתבע מחויב בהשבתו.

טענות הנתבע:

48. לטענת הנתבע, בחודש נובמבר 2019 או בסמוך לכך, פנה הנתבע, יליד 1951, מרותק לכיסא גלגלים וסובל ממחלות לב וסרטן, להתעניין בקורס "מולטי טאלנט" שהוצע על ידי מכללת איקום. מדובר היה בקורס פרונטלי אשר אמור היה להתקיים בכיתות פיזיות במתחם המכללה.
49. ההתקשרות עם איקום נעשתה טלפונית, ללא פגישה פרונטלית או ביקור במוסד, לאחר שהנתבע השאיר את פרטיו. לפיכך, מדובר בעסקת מכר מרחוק כהגדרתה בסעיף 14ג(1) לחוק הגנת הצרכן.
50. הנתבע הבין כי תשלום התמורה יתבצע באמצעות פריסת תשלומים בכרטיס אשראי שבבעלותו, ומעולם לא נתן הסכמתו לנטילת הלוואה חוץ-בנקאית בריבית גבוהה, בוודאי לא מול גוף זר דוגמת התובעת.
51. הנתבע מעולם לא חתם על הסכם הלוואה, לא ראה מסמך כזה, ולא הוסבר לו כי העסקה כרוכה בהלוואה חוץ-בנקאית. ההודעה הראשונה בדבר קיומה של הלוואה התקבלה אצלו רק כאשר התובעת פתחה נגדו תיק הוצאה לפועל.
52. המסמך שעליו מבוססת תביעת התובעת, שנחזה להיות הסכם הלוואה חתום, אינו נושא חתימה אותנטית של הנתבע. עיון בו מעלה כי מדובר בשרבוט שהועתק והודבק, ואינו דומה כלל לחתימתו בבנק.
53. הנתבע הגיש תלונה במשטרה בגין זיוף חתימתו. התובעת לא הציגה כל ראיה כי ההסכם נחתם כדין, נמסר לנתבע, או הוסבר לו.  עדי איקום והתובעת לא נכחו בעת החתימה הנטענת, ולא יכלו לאשר את הדברים מידיעה אישית.
54. התובעת לא עמדה בדרישות סעיפים 2 ו-3 לחוק אשראי הוגן: לא הוצג מסמך הלוואה בחתימת הנתבע, לא הוכחה הסכמה מפורשת שלו, לא נמסרו תנאי ההלוואה, ולא ניתנה לו הזדמנות לעיין בהם.
55. לא הייתה כל התקשרות ישירה בין התובעת לנתבע: לא שיחה, לא פגישה, לא אישור ניהול חשבון, ולא הסבר בדבר מהות העסקה או תנאיה. עדות התובעת כי "העסקה לא מתקדמת ללא מסמך חתום" אינה מתיישבת עם העובדה שלא הוכח קיומו של מסמך כזה שנחתם כדין.
56. טענת התובעת כי ההסכם הועבר לנתבע בדוא"ל או בדרך "מקוונת" לא גובתה באסמכתאות. לא הוכח מה נשלח, מתי, וכיצד.  לא צורפה הקלטת שיחה שנטען כי התקיימה, ולא זומן לעדות נציג איקום שלכאורה שוחח עם הנתבע.
57. איקום אינה מחזיקה ברישיון לעסוק בהלוואות או בתיווך אשראי, בניגוד להוראות חוק שירותים פיננסיים מוסדרים. אסורה עליה כריכה של הצעת שירות בפריסת תשלומים תוך קישור להלוואה, ללא הסכמה חופשית ומודעת של הצרכן.
58. הנתבע הוא אזרח ותיק ואדם עם מוגבלות, ולפיכך חלות עליו ההוראות המיוחדות בסעיף 14ג לחוק הגנת הצרכן. הוא היה רשאי לבטל את העסקה בתוך ארבעה חודשים, וזאת עשה בפניות טלפוניות חוזרות למכללה, שנותרו ללא מענה.
59. העובדה כי הנתבע לא ידע שהעסקה נכרכה בהלוואה, מנעה ממנו את האפשרות לשקול את ההתקשרות, מהווה השפעה בלתי הוגנת, והפרה של חובת הגילוי הנאות והאמון.
60. הקורס התקיים בפועל רק בשיעור אחד בינואר 2020, ולאחר מכן נפסק עקב מגפת הקורונה. הנתבע לא יכל להשתתף בשיעורים עתידיים, הן בשל העדר נגישות לכיתות והן עקב מצבו הרפואי שהציב אותו בקבוצת סיכון.
61. מעבר לכך, הנתבע אינו מסוגל ללמוד בלמידה מקוונת בשל מגבלות רפואיות. בכך הופרה התחייבות יסודית מצד איקום לספק קורס פרונטלי נגיש, ויש לראות את ההסכם כמבוטל כדין, גם לפי דיני הסיכול (סעיף 18 לחוק החוזים).
62. התובעת לא הוכיחה את קיום החוב ואף לא את שיעורו. לוח הסילוקין שצורף אינו תואם את האמור בתצהיר, והמוצהר מטעם התובעת אף העיד שאינו יודע כמה שולם בפועל.
63. לפי מסמכי התובעת עצמה, הנתבע שילם כ-6,118 ₪ מתוך 7,659 ₪. לכל היותר נותר חוב של 1,541 ₪ - סכום שהנתבע כפר בקיומו, וממילא לא הוכחה זכאות לגבייתו, בהיעדר תמורה ממשית.
64. לאור כל האמור לעיל, ובהינתן כי לא הוכח כי הנתבע הסכים לכרוך עצמו בהסכם הלוואה, לא התקבלה תמורה בגין הקורס, ובוצעה כלפיו הטעיה והשפעה בלתי הוגנת - מתבקש בית המשפט לדחות את התביעה, ולחייב את איקום והתובעת בהוצאות ההליך ובשכר טרחת עורך

טענות מקבלת ההודעה (להלן: "איקום")

65. עניינה של תובענה זו בהתקשרות חוזית בין הנתבע לבין צד ג' - מכללת איקום - לצורך רכישת קורס בשיווק דיגיטלי. מהראיות עולה כי הנתבע נרשם לקורס מיוזמתו ובחפץ לב, שילם במשך חמישה חודשים בגין ההתקשרות, קיבל לידיו תכני לימוד דיגיטליים, השתתף בשיעור והצטרף לקבוצת הוואטסאפ הלימודית של הקורס.  עובדות אלו אושרו על ידו במפורש בחקירתו הנגדית מיום 28.4.25.
66. עיון בעדותו של הנתבע מגלה כי גרסתו רצופה סתירות מהותיות, התחמקויות ותשובות מתחמקות דוגמת "איני זוכר". עדותו התאפיינה בהיעדר עקביות, סירוב להשיב לשאלות מהותיות וסתירות פנימיות ביחס לעצם ההתקשרות, עצם הרישום לקורס, אופן התשלום, זהות הגורמים המעורבים, ועמדתו בזמן אמת.
67. טענת הנתבע לזיוף חתימתו אינה יכולה לעמוד לנוכח הודאתו המפורשת כי הוא נרשם לקורס, ידע על עלותו, מסר פרטים אישיים ומזהים לטובת הרישום, והשתתף בפועל בלימודים. הסתירה בין טענותיו בתצהיר ההתנגדות לבין הודאותיו הברורות בחקירה פועלת לחובתו.
68. הנתבע טען כי לא התקשר עם צד ג', אך חזר בו בעדותו, שם הודה כי נרשם לקורס "מרצונו" (עמ' 15, ש' 2), כי "הייתה התקשרות עם איקום" (עמ' 13, ש' 25), וכי העביר מסמכים אישיים כולל תעודת זהות ופרטי אשראי. בכך קרסה טענתו בדבר העדר הסכמה להתקשרות או להעברת מידע אישי.
69. טענות הנתבע בדבר אי-ידיעה על ההלוואה וחתימה שלא מדעת - הופרכו. הנתבע אישר כי מסר את פרטיו לצורך ההתקשרות, כי ידע את עלות הקורס (10,101 ₪), וכי שילם בפועל חמישה תשלומים.  יתרה מכך, כאשר נשאל על כך מדוע לא צירף תדפיס חיובי כרטיס האשראי - לא ידע להשיב.
70. אף טענתו כי שילם באשראי ישירות ולא באמצעות הלוואה, אינה מתיישבת עם החיובים שבוצעו בפועל, עם עדות נציגי התובעת וצד ג', ועם העובדה כי בשורת החיוב בכרטיסו הופיעה שם החברה המלווה ("אלטשולר שחם").
71. עדויות נציגי צד ג' ותובעת ההלוואה אישרו כי אין אפשרות להקמת הלוואה מבלי שהלווה ימסור את כל המסמכים הנדרשים - ובכללם הסכם חתום. ממילא, לא ניתן היה להשלים את העסקה ללא הסכמת הנתבע וללא חתימתו.  הנתבע לא הציג כל ראיה לסתור.
72. מהראיות עולה כי לצד ג' לא היה כל אינטרס כלכלי בנטילת הלוואה מצד הנתבע, שכן הלוואה כזו חייבה את צד ג' לשלם ריבית ולהותיר בידי החברה המלווה חלק מהסכום. לו היה משלם באשראי - היה מתקבל מלוא הסכום.
73. ההודאה הגלויה של הנתבע - הן באשר לרישום והן באשר למשלוח המסמכים - מאיינת את טענותיו בדבר זיוף או העדר ידיעה. יתרה מכך, הנתבע לא ביקש לבטל את הקורס מיד לאחר הרישום אלא רק כחמישה חודשים לאחר תחילת הלימודים, ולאחר שהשתמש בתכנים הלימודיים שנמסרו לו.
74. טענות הנתבע כי לא קיבל תמורה - אינן מתיישבות עם הודאתו בהשתתפות בשיעור, קבלת תכנים, הצטרפות לקבוצת הוואטסאפ, וקבלת גישה למרחב הדיגיטלי של הקורס. בנוסף, הנתבע לא הציג כל פנייה בזמן אמת בנוגע לטענות אלו, לא שלח הודעת ביטול כדין, ואף לא טען בזמן אמת לאי-ידיעה או טעות.
75. טענתו המאוחרת כי התקשה ללמוד מרחוק אף היא אינה מקימה עילת ביטול, מה גם שהוצעו לו חלופות - לימוד פרונטלי בקבוצה קטנה או דחיית ההשתתפות - אך הוא סירב לכל הצעה תוך שהוא מצהיר "התחרטתי". חרטה, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לביטול חוזה.
76. הנתבע הודה במפורש כי עלות הקורס תואמת למה שסוכם, וכי לא נגבה ממנו סכום העולה על שנקבע מראש (עמ' 22, ש' 29-32). לפיכך, אף אם ההתקשרות נעשתה באמצעות הלוואה ולא בתשלום ישיר, אין בכך כדי לגרוע מתוקפה של העסקה או מחובתו של הנתבע להשלימה.
77. כל טענות ההגנה של הנתבע קרסו בזו אחר זו - לרבות הטענות בדבר זיוף חתימה, העדר הסכמה, אי-ידיעה על ההלוואה, העדר תמורה, ואי-קיום התחייבויות מצד ג'. מכלול הראיות מצביע על התקשרות מודעת, מרצון, בתמורה שסופקה בפועל.
78. אשר על כן, יש לדחות את טענות הנתבע ולחייבו בתשלום יתרת ההלוואה וכן בהוצאות משפט בגין ניהול הליך "מיותר ומתיש" כך בסיכומי מקבלת ההודעה, שכל תכליתו - להתחמק מהתחייבות ברורה שנטל על עצמו מיוזמתו ומרצונו.

דיון והכרעה

79. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות מטעם הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות ודין ההודעה לצד שלישי להתקבל (כלפי התובעת), הואיל והתובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה - בבחינת "המוציא מחברו - עליו הראיה" (י' קדמי על הראיות 1509-1508 (חלק שלישי, 2003) (להלן: "קדמי")).
80. ענייננו במערכת יחסים משולשת: הנתבע (להלן גם: "אילן"), התעניין בלימודים אצל מקבלת ההודעה-איקום, אין חולק בין הצדדים כי אילן אף נרשם ללימודים אצל איקום. למערכת היחסים הזו, צורפה התובעת, טריא פי2פי בע"מ, כגורם מממן ונותן הלוואות, למערכת היחסים המשולשת, ועל פי טענת התובעת ואף על פי טענת איקום, המוכחשת על ידי הנתבע, הנתבע היה מודע כי התקשרותו עם איקום הינה באמצעות הלוואה אותה הוא נוטל מהתובעת וזו הוסדרה בתקשורת דיגיטלית, באמצעות מסרונים לטלפון והתכתבות בדואר האלקטרוני של הנתבע, אשר כתובתה אושרה על ידי הנתבע בדיונים שהתקיימו במסגרת תיק זה.
81. ההלוואה הועמדה על סך של 10,100 ₪, בתשלומים, אשר חלקם נפרע.
82. על פי הנטען, התובעת העבירה לאיקום, על פי הסידור המיוחד הנטען, את כספי ההלוואה בפועל, אלו לא הועברו דרך הנתבע וההחזרים החודשיים של ההלוואה היה על הנתבע לבצע מול התובעת. אלא שבסופו של דבר, הנתבע למד שיעור אחד אצל המקבלת ההודעה, הלימודים הופסקו בשל מגיפת הקורונה.  לטענת הנתבע, בשל היותו בקבוצת סיכון, לא יכל להשתתף בשיעורים פרונטליים ולימודים בדרך מקוונת לא התאימו לו.
83. הנתבע מצדו טוען כי לא נטל הלוואה מהתובעת, לא היה מודע לעובדה כי פריסת התשלומים אשר הוצעה לו או נתבקשה על ידו, משמעותה נטילת הלוואה ובאף שלב לא הוסברה לו משמעות נטילת ההלוואה.

תנאי יסודי לכריתת החוזה הוא גמירת דעתם של הצדדים להתקשר זה עם זה בחוזה (סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").  מלבד גמירת דעת, יש צורך במסוימות.  רוצה לומר שההצעה תהיה מסוימת דיה כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה (סעיף 2 לחוק החוזים).  ראו לעניין זה ע"א 620/89 חושנג'י נ' אמגר, פ"ד מו(1) 588, 594 (1992); ג' שלו דיני חוזים – החלק הכללי 177-172 (2005)( תאדמ (ת"א) 642-01-24‏ ‏ בלנדר פי2פי ישראל בע"מ נ' אחמד אבו שקרה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 8.5.25)).

84. סבורני כי התובעת כשלה בהוכחת הטענה כי הנתבע גמר בדעתו להתקשר עמה בהסכם הלוואה, להבדיל מרצונו להתקשר עם מקבלת ההודעה בלימודים. גם אם אתחשב בפרטים נוספים שהועברו לתובעת, לרבות תעודת הזהות של הנתבע, פרטי האשראי שלו, או חתימתו (הלכאורית) על המסמכים שצורפו לתביעה, אין בהם כדי לאשר התקשרותו בהלוואה.
85. כשנשאל העד מטעם התובעת, על ידי בית המשפט, האם באיזשהו שלב מי מטעם התובעת יצר קשר עם הנתבע והסביר לו את מהות החתימה על הסכם ההלוואה, השיב: "אני לא יודע אם מישהו מטעם התובעת שוחח עם הנתבע קודם לחתימת ההלוואה" (עמ' 6 ש' 35 לפרוטוקול).
86. העד ניסה לתקן תשובתו, בחקירתו החוזרת, אז השיב כי החיתום נעשה מול הלווה וכי: "המערכת בטריא, יש מחלקת חיתום שמסבירה אם העסקה יכולה להתקיים או לא, נגשים למאגרי אשראי" (עמ' 8 ש' 25-26 לפרוטוקול).

אלא שלא הובא לעדות כל עד מטעם התובעת שיכל לאשר כי מי ממחלקת החיתום של התובעת יצר קשר עם התובע והסביר לו את העסקה.

87. סעיף 15 לחוק החוזים קובע כי צד שהתקשר בחוזה עקב טעות שנבעה מהטעיה של הצד שכנגד או של אחר מטעמו - רשאי לבטל את החוזה. לעניין זה, "הטעיה" כוללת גם מחדל - אי גילוי של עובדות אשר לפי הדין, הנוהג או הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.

במקרה שבו מדובר בהסכם להלוואה חוץ־בנקאית, כענייננו, חובת הגילוי המוטלת על המלווה אינה מתמצה רק בדין הכללי, אלא מוסדרת גם במסגרת הוראותיו של חוק אשראי הוגן, התשנ"ג 1993 (להלן: "חוק אשראי הוגן") אשר היה ידוע כחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג–1993.  החוק מעניק משקל משמעותי לשאלת הגילוי, ואף קובע מנגנוני פיקוח והסדרה ביחס אליה.

88. בהתאם להוראות חוק אשראי הוגן, חלה על המלווה חובה למסור ללווה גילוי מפורט ומלא של מלוא הנתונים המהותיים הנוגעים להסכם ההלוואה, וביניהם: שיעור הריבית, העלות הכוללת של האשראי, שיעור ריבית הפיגורים, תנאי פירעון ההלוואה וכיו"ב. גילוי זה חייב להיעשות בכתב, תוך מתן הזדמנות סבירה לעיון במסמך בטרם החתימה, וכן בהמצאת עותק מההסכם לאחר חתימתו.
89. עוד קובע החוק, כי אי־קיום חובת הגילוי עשוי להצדיק את ביטול ההסכם או שינוי תנאיו, ולצורך כך מוסמך בית המשפט לשקול גם ראיות בע"פ, מקום שנדרש.
90. מכאן, שהן בדין הכללי והן בדין הספציפי הנוגע להלוואות חוץ־בנקאיות, אי גילוי של מידע מהותי בשלב הטרום־חוזי עשוי להיחשב כהטעיה, אשר מקנה לנפגע את הזכות לבטל את ההסכם.
91. במקרה שלפניי, השאלה העומדת לדיון היא האם התובעת עמדה בחובת הגילוי המוטלת עליה כלפי הנתבע בשלב שלפני כריתת ההסכם, אם לאו.
92. לאחר עיון בכלל החומר שהובא בפניי, אני סבורה כי התשובה לשאלה זו שלילית. התרשמתי, כי התובעת לא מילאה אחר חובת הגילוי הקונקרטית והמהותית הנדרשת ממנה על פי הדין, וכי התנהלותה של התובעת או מקבלת ההודעה בשלב שלפני ההתקשרות עלתה כדי הטעיה, אשר השפיעה באופן ממשי על שיקול דעתו של הנתבע בבואו להתקשר בהסכם.  ויובהר כי אני מוצאת לקבל את טענת הנתבע שלפיה באף שלב לא נאמר לו כי הוא נוטל הלוואה.
93. הרושם המצטבר הינו, כי אמנם התובעת בין ישירות ובין באמצעות איקום, ביצעה פעולות שנחזות להיות בגדר קיום חובת הגילוי - אך בפועל היה מדובר בגילוי למראית עין בלבד, פורמלי וחלקי, אשר לא סיפק לנתבע מידע שלם וברור שהיה דרוש לו על מנת לקבל החלטה מושכלת לגבי ההתקשרות. מדובר בהתנהלות נחזית להיות תקינה, אף בבחינה מעמיקה סבורני כי התובעת לא עמדה בסטנדרט המהותי של גילוי מלא, כנדרש בדין.
94. הנסיבות העובדתיות והמשפטיות שתומכות במסקנה זו - אותם רכיבים המרכיבים את מראית העין של קיום חובת הגילוי - יפורטו להלן:
95. הנתבע כך על פי טענת התובעת, חתם על טופס בקשה לקבלת הלוואה מהתובעת באמצעות ממשק ההלוואות של המכללה, ואישר את כלל המסמכים הנלווים: נספח א' להסכם -אישור הלקוח, נספח תנאי ההלוואה, לוח הסילוקין, וכן את טופס הגילוי לפי חוק אשראי הוגן, הכולל פירוט בדבר סכום ההלוואה, תקופתה, שיעור הריבית, ותנאי ההלוואה המלאים

לכאורה די באלו כדי להצביע לכאורה על גמירות דעתו של הנתבע ועל מודעתו לנטילת ההלוואה מהתובעת, אלא שהנתבע חולק על חתימתו על הסכם ההלוואה, והנטל להוכחת אמיתות החתימה מוטל על התובעת (ראו למשל ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' רחמים, פ"ד מז(3) 240, 261 (1993); ע"א 45/15 נבולסי נ' נבולסי, פסקה 13 [נבו] (15.5.2017); ע"א 1700/16 עמותת כספי הצדקה צור באהר נ' אלאטרש, פסקה 20 (פורסם במאגרים, [נבו], 31.7.2017).

96. התובעת לא הוכיחה כי חתימתו של התובע אכן מופיעה על הסכם ההלוואה. הנתבע העיד כי לא חתם, הגיש תלונה במשטרה על זיוף וכפי שהובהר לעיל, עדותו של נציג התובעת לעניין עמידה בהוראות חוק אשראי הוגן לא הייתה מהימנה עליי וגם לא מצאתי לקבל את עדותה של הגב' עמית פרבר מטעם איקום, אשר טענה כי אחר "ככל הנראה" הסביר לנתבע כי הוא נוטל הלוואה.

עדותה הינה עדות מפי השמועה ואף אם אותו נציג, נוריאל, אינו עובד בחברה, הרי שלא הוסבר מדוע לא זומן לעדות על ידי מקבלת ההודעה וממילא שלא הושמעה כל שיחה טלפונית המחזקת טענה זו.

97. בשולי הדברים אציין כי גם עם עסקינן בחתימה דיגטלית והקשיים בחתימה מעין זו וזיהויה, היה על התובעת להגיש חוות דעת מומחה הן לעניין אשרור חתימתו של הנתבע על גבי המסמכים והן לעניין הקושי בקבלת טענת הזיוף בחתימה דיגיטלית, שהרי אין מדובר בעובדה הנמצאת בידיעה שיפוטית.
98. עוד ובעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבע בסיכומיו שלפיה אין בעובדה כי בידי התובעת כתובת הדוא"ל של הנתבע ומספר הטלפון שלו כדי להוכיח כי הסכם ההלוואה הועבר אל הנתבע, נחתם על ידו. הנתבע אישר רק כי צילום תעודת הזהות שלו הועבר למקבלת ההודעה באמצעות הווטסאפ (עמ' 9 ש' 28 לפרוטוקול).

המודל העסקי שנבחר על־ידי התובעת ואיקום עשוי להיות בעוכריה (ת"ק (ת"א) 10168-03-24 טוסון נ' בלנדר פי2פי ישראל בע"מ ואח' (פורסם במאגרים, [נבו], 21.7.2024); רת"ק (מחוזי ת"א) 15579-08-24 בלנדר פיי בי.  אנ.  פי.אל בע"מ נ' טוסון ואח' (פורסם במאגרים, [נבו], 14.8.2024).

99. בנסיבות בהן לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבע הוא שחתם על הסכם ההלוואה, ולא העיד בפניי עד מטעם התובעת ששוחח עם הנתבע במועד החתימה הנטענת או בסמוך לכך, הרי שלא די במשפט בטענה הלכאורית כי הוסבר לו.
100. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר במסגרת העסקה הנטענת בוצעה למעשה המחאת זכות בכספים להם זכאי הנתבע במסגרת הסכם ההלוואה מהתובעת לצד השלישי-איקום.

בזהירות הנדרשת אציין, כי סבורני כי בנסיבות אלו, בהן קיימת יחסים משולשת וכספי ההלוואה לא עוברים ישירות ללווה, בענייננו הנתבע, כי אם לצד רחוק, מוטלת על החברה המלווה-בענייננו התובעת, חובת זהירות מוגברת לעניין מודעתו של הלווה להשתכללות העסקה ולביצועה.

101. אכן, הנתבע הוסיף פרטים נוספים במסגרת תצהירו המשלים ובמסגרת עדותו בפניי, אך בבסיסם של דברים, טען עוד בראשית ההתנגדות שהוגשה עוד בטרם נטל ייצוג, כי לא חתם על הסכם ההלוואה וכי נעשה שימוש בפרטי האשראי ובזהותו בלא ידיעתו.
102. עוד אינני מוצאת לקבל את טענת התובעת כי יש לשקול לחובתו של הנתבע את העובדה ששילם מספר תשלומים בעבור ההלוואה טרם הורה שלא לכבד אותה, אני מוצאת לקבל את הסברו של הנתבע כי לא שם לב לזהות הגורם אליו מועברים סכומי ההלוואה, הוא היה מודע לכך כי ביצע עסקה בתשלומים מול מקבלת ההודעה.
103. סיכומו של דבר, אני מוצאת כי התובעת כשלה בנטל ההוכחה לקבלת תביעתה וכי הוכח ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, כי הנתבע היה מודע לכך כי נוטל הלוואה מעת התובעת לשם השתתפותו בקורס אצל מקבלת ההודעה.
104. התובעת כשלה בהוכחתה כי נציג מטעמה ממחלקת החיתום או כל נציג אחר, יצר קשר עם הנתבע והסביר לו את מהות ההלוואה.
105. בהתאם לסעיף 3 לחוק אשראי הוגן, מחויב מלווה לגלות ללווה את מלוא פרטי ההלוואה, בכתב, ולאפשר לו עיון סביר במסמכים טרם ההתקשרות. בענייננו, לא הובאה כל ראיה כי חובות אלה קוימו על-ידי טריא או איקום.
106. לפי סעיף 5 לחוק, אי-קיום חובת הגילוי מקים ללווה זכות לבטל את ההסכם בשל הטעיה, ומשמעות הדבר היא הפרה של חובת תום הלב מצד המלווה - על כל המשתמע מכך לרבות זכות לפיצוי.
107. ויובהר כי ממילא איני סבורה כי איקום עצמה ישירות מוסמכת להסביר לנתבע כי נוטל הלוואה וזאת בהינתן כי אינה בעלת רישיון למתן או לתיווך הלוואות, בהתאם לחוק אשראי הוגן.
108. כאמור לעיל, מצאתי לדחות את טענת התובעת לפיה די במסירת ההסכם וחתימתו מהימצאות כתובת דוא"ל ומספר טלפון של הנתבע. זאת בהיעדר כל ראיה לכך שהנתבע חתם בפועל על הסכם ההלוואה או שקיבל אותו לעיונו.
109. השרבוט במסמך ההלוואה אינו מזוהה כחתימת הנתבע, וממילא לא הובאה חוות דעת גרפולוגית או ראיה תומכת אחרת.
110. אף לא נמסרה כל ראיה לכך שמסמכי ההלוואה נחתמו על ידי הנתבע, הועברו אליו או הוחזרו על ידו. עדת איקום אישרה כי יש לה אסמכתא להעברת מסמכים לטריא בלבד - אך לא כלפי הנתבע.
111. הנתבע לא זומן לפגישה, לא קיבל הסבר, לא חתם בפועל על ההסכם ולא נתן את הסכמתו. עדת איקום העידה שלא פגשה את הנתבע מעולם, ואף לא שוחחה עמו.
112. אין ראיה מספקת לביסוס התקשרות תקפה, מדעת ובהסכמה, בין הנתבע לבין טריא.
113. מחדלים אלו עומדים לחובתה של התובעת ואני מוצאת לדחות את התביעה נגד הנתבע.

אחריות צד ג' כלפי התובעת

114. הגם שאיקום לא נתבעה במישרין על-ידי התובעת, אלא צורפה להליך כצד שלישי, משהוכח כי היא הייתה הגורם האחראי להתקשרות התובע ולהקמתה של הלוואה - אין מניעה להטיל עליה חיוב ישיר כלפי התובעת.
115. בהקשר זה, יפים דבריו של כב' השופט ג' גוטובניק בהחלטתו בת"א (מחוזי ת"א) 25178-09-19 בן ארוש נ' עו"ד ששו [18.09.2020], שם נקבע:

"[...] אין מקום לשלול מנתבע את האפשרות להגיש הודעת צד ג' נגד מעוול כלפי התובע, שעה שהטענה היא שהצד השלישי אחראי למלוא הנזק.  התקנות מכירות באפשרות של המודיע לדרוש לא רק 'השתתפות' אלא גם 'שיפוי'...  על רקע זה ספק אם יש מקום להבחין בין הודעת צד ג' שעניינה השתתפות לבין זו שעניינה שיפוי...  כבר הוכר בפסיקה מקרה שבו התקבלה הודעת צד ג' שייחסה את מלוא האחריות והנזק לצד השלישי".

116. עוד אני מוצאת להפנות לפסק דינו של כב' השופט י' עמית בע"א 5222/17 פלוני נ' פלונית [26.04.2018], בו נקבע כי:

"[...] ניתן להגיש הודעת צד ג' מקום בו נתבע זכאי לשיפוי או להשתתפות מצד שלישי, מבלי שהנתבע מודה בחבות כלפי התובע."

117. כב' השופט עמית עמד גם על הרציונל הרחב העומד בבסיס מנגנון הודעת צד שלישי:

"אחת מתכליות הודעת צד שלישי היא להניח את 'התמונה הכוללת' לפני בית המשפט, באופן שיאפשר הכרעה ממוקדת בפלוגתה...  הטעמים לצירוף צדדים שלישיים הם יעילות הדיון והחיסכון בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעה נפרדת נגד צד שלישי" (רע"א 7978/13 עיריית חיפה נ' קהילת ציון אמריקאיות (21.1.2014)).