על מנת שתצלח דרכו של בעל דין במסגרת השלב הראשון בתביעתו למתן חשבונות, עליו להצביע על שניים: על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע, המצדיקה מתן חשבונות ועל כך שלכאורה בידו זכות לתבוע את הכספים לגביהם הוא תובע את מתן החשבונות (ערעור אזרחי 5444/95 עמותת בני מוטרנות הגליל נ' הארכיבישוף מקסימוס סלום, פ"ד נא(4) 811, 819 (1997); ערעור אזרחי 4724/90 א.ש.ת. כספים בערעור מיסים נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מו(3) 570, 584 (1992); ערעור אזרחי 4087/04 מוטי גורה נ' בנק לאומי לישראל בערעור מיסים ([פורסם בנבו], ניתן ביום 8.9.2005)).
ככלל, אין תובע רשאי לבקש צו למתן חשבונות על מנת לברר כמה חייב לו הנתבע. תביעה למתן חשבונות צריך שתתבסס על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לנתבע המצדיקה מתן חשבונות. כך למשל מוכרת הזכות לקבלת חשבונות כאשר בין הצדדים מתקיימת מערכת יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות, אך רשימה זו אינה סגורה. (עניין מועצת הפירות, בעמ' 345; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 220 (מהדורה עשירית, 2010) (להלן: גורן)...".
- בענייננו דראקו לא עמדה באף אחד מהנטלים המוטלים עליה. לא הוכיחה קיומה של מערכת יחסים מיוחדת שמצדיקה מתן חשבונות ולא הוכיחה את זכות התביעה לכספים שבגינם היא מבקשת את החשבונות.
לא הוכחה מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות
- המקור המשפטי להגשת תביעה למתן חשבונות הובהר לאחר קום המדינה, לראשונה בפסק דין שניתן בשנת 1951 בבית המשפט העליון בקשות עירייה אחרות 89/49 בעניין מרים פופקו נ' רחל חמדי [נבו] (להלן: "עניין פופקו") שם ציין ביהמ”ש כי לתביעה כזו יש שני מקורות. מקור אחד הוא ערעור פלילי הדין ומקור שני על פי זכויות שביושר. על פי מקור הזכויות שבדין יכול לבקש חשבונות המרשה נגד מורשו, השולח נגד שלוחו והשותף נגד שותפו ואילו על יסוד זכויות שביושר יכול לתבוע מי שנהנה מנכסי הנאמנות נגד הנאמן. ההבדל בין שני המקורות היה לעניין התיישנות ושיהוי כאשר לעניין תביעה מכח הדין חלו כללי ההתיישנות ואילו על תביעה מכח זכויות שביושר לא חלה התיישנות אלא חלו כללים של שיהוי ואולם עם חקיקת חוק ההתיישנות חל שינוי בהלכה וגם תביעה ערעור פלילי זכויות שביושר יכולה להידחות מפאת התיישנות אך אין בכך לפגוע גם בדחייתה בשל שיהוי (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 567).
- בעניינינו אין כל רלוונטיות לשאלת ההתיישנות והשיהוי, שהרי לא הועלתה וממילא לא היה מקום להעלות כל טענה בהקשר זה וההלכה הובאה לצורך עיקרה, דהיינו, החובה שעל התובעת להציג את המקור המשפטי שבגינו היא תובעת מתן חשבונות.
- דראקו לא התייחסה למקור הזכות באופן מפורט. לטענתה יש לה זכות שבדין לקבלת החשבונות, אולם מעבר לטיעון כללי היא לא הפנתה לדין ממנו נובעת זכות זו, לטענתה.
- בסיכומיה העלתה דראקו טענה כללית כי מדובר ביחסים מיוחדים - "הרשאה" הנכללת ברשימת ההליכים בהם יכול להינתן סעד של מתן חשבונות, כפי שנקבע בעניין יו.בי.אמ (סע' 28 לסיכומים).
- אלא שהבסיס לתבוע מתן חשבונות בעניין הרשאה הוא של המרשה נגד המורשה ולא להיפך וראה בהקשר זה עניין פופקו לעיל.
ודוק, הבסיס בדין הוא בהתאם להוראות חוק השליחות, תשכ"ה-1965 כאשר השליחות היא הרשאה שמוקנית בכתב או בערעור פלילי ובהתאם להוראות סעיף 8 לחוק, חייב השלוח למסור כל ידיעה או כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות וכן לתת דין וחשבון על פעולותיו.
- השלוח בעניינינו היא דראקו שהורשתה לנהל מו"מ מול יס ערעור פלילי מכתב ההרשאה ועל כן חלה עליה חובת נאמנות כלפי השולח שהיא לוסטר וחובת גילוי של חשבונותיה ככל שנעשו ביחס לפעולת השליחות.
- הנה כי כן התובעת לא הציגה כל מקור שבדין או ביושר שיש בו לחייב את לוסטר במתן חשבונות.
- מעבר לצורך יצוין כי אף אם היינו מתייחסים לחובת גילוי בגין יחסים מיוחדים באופן כללי (ואיני קובעת כך), הרי שאין די בעצם החתימה על מכתב ההרשאה כדי להעיד על קיומם של יחסים מיוחדים בין הצדדים. לאחר שנחתם מכתב ההרשאה נראה היה כי דראקו ניתקה כל מגע עם לוסטר למשך שמונה חודשים. אם לא די בכך הרי שהיא בחרה לשווק מוצרים של חברות אחרות ליס, חלף שיווק מוצריה של לוסטר ורק לאחר ששמעה על כך שמוצריה של לוסטר מקודמים באמצעות אקסל, פנתה ללוסטר בטענה כי עליה לעמוד בהסכם המקדמי ביניהם.
התנהלות זו אשר לא הביאה בסופו של יום להסכם המצופה לפיו דראקו משווקת את מוצרי לוסטר ליס ומקבלת בגין שווק זה תשלום, מלמדת כי טרם קמה מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים. ודוק, גם במקרה כזה לא ברור מי הוא זה שחב בחובת נאמנות ומי יהיה זה שצריך ליתן את חשבונותיו. אולם ממילא איני נדרשת לכך.
- העילה בתביעה למתן חשבונות מושתתת על התחייבות של הנתבע המוכרת על פי הדין המהותי כגון הסכם שותפות, הסכם סוכנות, הסכם שאחד מתנאיו הוא הפרשת עמלה, מרשה ומורשה, נאמן ונהנה. (עו"ד משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין האזרחי במשפט האזרחי הלכה ומעשה, מהדורה 15, כרך ב', 1111).
- דהיינו נדרש הסכם עם הנתבע שמבטא את התגמול המגיע לו בגין שיתוף הפעולה- תשלום עמלות, תשלום באחוזים, תשלום לפי היקף עסקאות וכו'. לא כל הסכמה ראשונית לניהול מו"מ בעתיד על המכירות והתשלומים בגינם יוביל למסקנה שמדובר במערכת יחסים מיוחדת שמקימה עילה למתן חשבונות.
- בהקשר זה יובהר כי פסקי הדין שמביאה דראקו בסיכומיה דווקא מלמדים על מערכת יחסים מיוחדת מתמשכת שמחייבת חשיפת חשבונות שכן בלעדיה לא ניתן להגיש תביעה וזאת בשונה מעניינינו.
- כך למשל בעניין רשות ערעור אזרחי 7220/09 יציל פיננסים נ' דורון כהן [נבו] בו הוכרו יחסי סוכנות כיחסים המצדיקים תביעה למתן חשבונות דובר בתביעה של סוכנים שטענו כי הם שימשו כאלה במשך כ-10 שנים כאשר במסגרת היחסים בינם לבין הנתבעות סוכם כי הסוכנים יקבלו עמלה של 30% מהרווח המימוני המתקבל מהלקוחות שהגיעו אל הנתבעות בתיווך התובעים.
דהיינו, מדובר במערכת יחסים מיוחדת בין צדדים המחייבת גילוי של החשבונות על מנת לבחון את התקבולים המגיעים לתובעים. בענייניו כאמור טרם התפתחה מערכת יחסים כזו וודאי שטרם הגיעו להסכמה כלשהי על התקבולים שמגיעים לדראקו מלוסטר.
- כך גם בעניין בוהדנה (תיק אזרחי (תל אביב) 43640/03 לאה גלובוס סוכנויות בערעור מיסים נ' מירי בוהדנה [נבו]) דובר על תביעה למתן חשבונות בגין יחסי סוכנות ונציגה במשך חמש שנים, שהתבססו על מערכת הסכמית של תשלום עמלות כאחוז מההכנסה.
- אשר להפניה בעניין המרצת פתיחה 26318-11-12 ג'רני הפקות בערעור מיסים נ' אדרי [נבו] אציין כי מעיון בפסהעברת מקום דיון נראה כי לא נערך דיון כלל בשאלת חובת מתן החשבונות אשר ביהמ”ש התייחס אליה בסיפא בפסקה לא מנומקת. אולם דווקא ערעור שהגישה התובעת ביחס לכך שהוגבלה בקבלת החשבונות לתקופה שמיום חתימת ההסכם ועד למועד הגשת התובענה, נדחה בשל כך שתביעה למתן חשבונות מצריכה יחסי אמון מיוחדים (ערעור אזרחי 7099/13 ג'רני נ' מאור אדרי [נבו]).
זאת ועוד, בעניין ג'רני נקבעה התמורה המגיעה לתובעת בהסכם שבין הצדדים והיה מדובר בהסכם שיצא לפועל והצריך יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים, כאמור. מה שאין כאן בעניינינו כאשר לא נחתם הסכם ביחס לתמורה שמגיעה לדראקו ובפועל מכתב ההרשאה לא מומש כלל.
- עוד מפנה דראקו לעניין שור (דיון בית דין ארצי לעבודה נ"ו 3-140 כי"ל כימיקלים לישראל בערעור מיסים נ' שור [נבו]) ומצטטת ממנו באופן חלקי כאילו סעד של מתן חשבונות יכול להינתן גם "בחוזה עסקי רגיל, שאינו דורש אמון מיוחד או בתביעות נגד צד זר לחלוטין".
אלא שהציטוט הנ"ל בעניין "תביעה נגד צד זר לחלוטין" קטוע ומטעה. הציטוט המלא מתייחס ל"תביעות נגד צד זר לחלוטין המבוססות על הפרת זכויות יוצרים" (הדגשה שלי. מ.כ.). ולא בכדי, שהרי פסקי הדין שמובאים שם כדוגמה מתייחסים כולם לחוק זכות יוצרים,1911 אשר סעיף 6 בו מדבר על התרופות האזרחיות כנגד הפרת זכות יוצרים אשר אחת מהן היא מתן חשבונות ואזי מדובר בזכות שבדין ואין ללמוד מכך לעניינינו.