ראשית יצוין על האופן בו יש לברר תובענה למתן חשבונות, כפי שנקבע ברע"א 8266/11 יו.בי.אמ נ' מעוז נסיעות בע"מ ו 10 אח', (פורסם בנבו, 16/8/12) (להלן: "עניין יו.בי.אמ"):
"תובענה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים: בשלב הראשון קובע בית המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. במידה ובית המשפט מכריע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו מספקים ואמינים. רק לאחר מכן ייקבע אם הוא מחויב בתשלום על-פי החשבונות. (ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא(4) 337 (1997) (להלן: "עניין מועצת הפירות"); רע"א 7220/09 יציל פיננסים בע"מ נ' כהן ([פורסם בנבו], ניתן ביום 24.11.2009).
על מנת שתצלח דרכו של בעל דין במסגרת השלב הראשון בתביעתו למתן חשבונות, עליו להצביע על שניים: על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע, המצדיקה מתן חשבונות ועל כך שלכאורה בידו זכות לתבוע את הכספים לגביהם הוא תובע את מתן החשבונות (ע"א 5444/95 עמותת בני מוטרנות הגליל נ' הארכיבישוף מקסימוס סלום, פ"ד נא(4) 811, 819 (1997); ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מו(3) 570, 584 (1992); ע"א 4087/04 מוטי גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], ניתן ביום 8.9.2005)).
ככלל, אין תובע רשאי לבקש צו למתן חשבונות על מנת לברר כמה חייב לו הנתבע. תביעה למתן חשבונות צריך שתתבסס על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לנתבע המצדיקה מתן חשבונות. כך למשל מוכרת הזכות לקבלת חשבונות כאשר בין הצדדים מתקיימת מערכת יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות, אך רשימה זו אינה סגורה. (עניין מועצת הפירות, בעמ' 345; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 220 (מהדורה עשירית, 2010) (להלן: גורן)...".
- בענייננו דראקו לא עמדה באף אחד מהנטלים המוטלים עליה. לא הוכיחה קיומה של מערכת יחסים מיוחדת שמצדיקה מתן חשבונות ולא הוכיחה את זכות התביעה לכספים שבגינם היא מבקשת את החשבונות.
לא הוכחה מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות
המקור המשפטי להגשת תביעה למתן חשבונות הובהר לאחר קום המדינה, לראשונה בפסק דין שניתן בשנת 1951 בבית המשפט העליון בע"א 89/49 בעניין מרים פופקו נ' רחל חמדי (להלן: "עניין פופקו") שם ציין ביהמ"ש כי לתביעה כזו יש שני מקורות. מקור אחד הוא ע"פ הדין ומקור שני על פי זכויות שביושר. על פי מקור הזכויות שבדין יכול לבקש חשבונות המרשה נגד מורשו, השולח נגד שלוחו והשותף נגד שותפו ואילו על יסוד זכויות שביושר יכול לתבוע מי שנהנה מנכסי הנאמנות נגד הנאמן. ההבדל בין שני המקורות היה לעניין התיישנות ושיהוי כאשר לעניין תביעה מכח הדין חלו כללי ההתיישנות ואילו על תביעה מכח זכויות שביושר לא חלה התיישנות אלא חלו כללים של שיהוי ואולם עם חקיקת חוק ההתיישנות חל שינוי בהלכה וגם תביעה ע"פ זכויות שביושר יכולה להידחות מפאת התיישנות אך אין בכך לפגוע גם בדחייתה בשל שיהוי (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 567).
- בעניינינו אין כל רלוונטיות לשאלת ההתיישנות והשיהוי, שהרי לא הועלתה וממילא לא היה מקום להעלות כל טענה בהקשר זה וההלכה הובאה לצורך עיקרה, דהיינו, החובה שעל התובעת להציג את המקור המשפטי שבגינו היא תובעת מתן חשבונות.
- דראקו לא התייחסה למקור הזכות באופן מפורט. לטענתה יש לה זכות שבדין לקבלת החשבונות, אולם מעבר לטיעון כללי היא לא הפנתה לדין ממנו נובעת זכות זו, לטענתה.
- בסיכומיה העלתה דראקו טענה כללית כי מדובר ביחסים מיוחדים - "הרשאה" הנכללת ברשימת ההליכים בהם יכול להינתן סעד של מתן חשבונות, כפי שנקבע בעניין יו.בי.אמ (סע' 28 לסיכומים).
- אלא שהבסיס לתבוע מתן חשבונות בעניין הרשאה הוא של המרשה נגד המורשה ולא להיפך וראה בהקשר זה עניין פופקו לעיל.
ודוק, הבסיס בדין הוא בהתאם להוראות חוק השליחות, תשכ"ה-1965 כאשר השליחות היא הרשאה שמוקנית בכתב או בע"פ ובהתאם להוראות סעיף 8 לחוק, חייב השלוח למסור כל ידיעה או כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות וכן לתת דין וחשבון על פעולותיו.
- השלוח בעניינינו היא דראקו שהורשתה לנהל מו"מ מול יס ע"פ מכתב ההרשאה ועל כן חלה עליה חובת נאמנות כלפי השולח שהיא לוסטר וחובת גילוי של חשבונותיה ככל שנעשו ביחס לפעולת השליחות.
- הנה כי כן התובעת לא הציגה כל מקור שבדין או ביושר שיש בו לחייב את לוסטר במתן חשבונות.
- מעבר לצורך יצוין כי אף אם היינו מתייחסים לחובת גילוי בגין יחסים מיוחדים באופן כללי (ואיני קובעת כך), הרי שאין די בעצם החתימה על מכתב ההרשאה כדי להעיד על קיומם של יחסים מיוחדים בין הצדדים. לאחר שנחתם מכתב ההרשאה נראה היה כי דראקו ניתקה כל מגע עם לוסטר למשך שמונה חודשים. אם לא די בכך הרי שהיא בחרה לשווק מוצרים של חברות אחרות ליס, חלף שיווק מוצריה של לוסטר ורק לאחר ששמעה על כך שמוצריה של לוסטר מקודמים באמצעות אקסל, פנתה ללוסטר בטענה כי עליה לעמוד בהסכם המקדמי ביניהם.
התנהלות זו אשר לא הביאה בסופו של יום להסכם המצופה לפיו דראקו משווקת את מוצרי לוסטר ליס ומקבלת בגין שווק זה תשלום, מלמדת כי טרם קמה מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים. ודוק, גם במקרה כזה לא ברור מי הוא זה שחב בחובת נאמנות ומי יהיה זה שצריך ליתן את חשבונותיו. אולם ממילא איני נדרשת לכך.