על מכתב זה השיבה התובעת כהאי לישנא:
"בהמשך למכתבכם... הריני להודיעכם כי בהתאם לחוזה השכירות תקופת השכירות מסתיימת ביום 30.6.2020 (תאריך זה נמחק בכתב יד במקומו נרשם בכתב יד 31.7.2020 – מ.צ'.) ועד למועד זה תחויבו בשכר דירה. לחילופין, באפשרותכם למצוא שוכר חלופי... להזכירכם שבפגישה שהתקיימה ביום 1.1.2020, מצד אחד טענתם שעשיתם שיפוץ, שאין עליו קבלות, ושאין לכם כל דרישה כספית לקיזוז הוצאות השיפוץ, מצד שני בהודעתכם מיום 2.2.2020 נכתב כי הבית אינו ראוי למגורים." (ההדגשה במקור - מ.צ'.)
- אין חולק שבפועל, השוכרים פינו את הדירה בחודש מרץ 2020.
- במהלך חלק משמעותי מהתקופה בה התגוררו הנתבעים 1 ו- 2 בדירה הם היו בהליכי פשיטת רגל, ובכל התקופה התשלום נעשה ברובו באמצעות הפקדת כספים במזומן, בתאריכים משתנים ובסכומים משתנים, ולא ניתן למצוא סדירות, לא בתאריכי התשלום ולא בסכומים ששולמו. התנהלות זו עומדת בבסיס המחלוקת העיקרית בין הצדדים.
עיקרי המחלוקת
- המחלוקת הראשונה נוגעת לגובה דמי השכירות בכל שנות השכירות. לטענת התובעת, בהתאם להסכם השכירות, דמי השכירות בכל שנת שכירות גבוהים מאלו של השנה שקדמה לה ב- 5%. לטענת השוכרים, אין מקום להעלאה אוטומטית של דמי השכירות בכל שנה ב- 11 שנות שכירות, וכי לו היו יודעים שאלו יהיו דמי השכירות, לא היו מסכימים להארכת התקופה, מה גם שבכל התקופה מצבה של הדירה התדרדר משנה לשנה.
- מעבר לשאלת גובה דמי השכירות, חלוקים הצדדים בשאלה כמה שילמו השוכרים בכל התקופה. התובעת צירפה לכתב התביעה טבלה שלטענתה ערך רואה חשבון מטעמה, ממנה עולה שהנתבעים 1 ו- 2 שילמו לאורך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה סך של 186,000 ₪. לטענת הנתבעים, הטבלה אינה משקפת את כל הסכומים ששילמו לתובעת, וכי הם שילמו סכומים נוספים. יודגש שהנתבעים טוענים שאינם יודעים כמה שולם על ידם, שכן התשלומים בוצעו במזומן, ולא בצורה סדירה מדי חודש בחודשו, אלא במועדים משתנים.
- בנוסף חלוקים הצדדים לגבי מועד סיום תקופת השכירות. לטענת התובעת, על הנתבעים 1 ו- 2 לשלם את מלוא דמי השכירות עד 31.7.2020, ואילו לטענתם, עליהם לשלם עד מועד מסירת הדירה.
- מחלוקת נוספת נוגעת לחיוב השוכרים לפצות את המשכירה בגין מצב הדירה במועד שמסרו אותה למשכירה. כך, לטענת השוכרים, במהלך השנים הם סבלו נזקי רטיבות משמעותיים עקב ליקוטי באיטום הדירה, שהמשכירה סירבה לתקן. על כן, לטענתם, אין להטיל עליהם את האחריות לקיום נזקי רטיבות. המשכירה אינה חולקת על קיומם של נזקי רטיבות, אולם לטענתה, רטיבות זו נגרמה בשל כך שהתובעים ריצפו את מרפסת הגג, ובתוך כך סתמו את המרזב היוצא מהמרפסת, וגרמו להצפתה. לטענתה, השוכרים הוסיפו נזק בכך שפתחו חור ניקוז אחר, ופגעו באיטום שהיה בה. השוכרים מכחישים שהם ריצפו את המרפסת, ולטענתם, הריצוף נעשה לפני שקיבלו חזקה במושכר.
- מחלוקת נוספת ניטשת בין התובעת לבין הנתבעים 3 – 5. לטענת התובעת ערבותם של נתבעים אלו חלה על חיובי השוכרים בכל תקופת השכירות, בעוד שהנתבעים טוענים שהם ערבים לחובות השוכרים רק במהלך תקופת השכירות המקורית, ובתקופת האופציה הראשונה. לאחר מועד זה, לטענת הנתבעים, פקעה ערבותם.
דיון והכרעה