לאחר זאת מונה סעיף 8.3 שלוש אפשרויות, בהוראות משנה 8.3.1 עד 8.3.3.
- הודעת הביטול לאלתר מציינת את סעיף 8.3 להסכם באופן כללי, ללא התייחסות לחלופה קונקרטית, אך נראה כי הרלוונטית לענייננו היא זו הקבועה בסעיף 8.3.3 (הוראות משנה אחרות עוסקות במקרה שבו ימונה לדנן נאמן בפשיטת רגל, מפרק או כונס נכסים, במקרה שבו הוטל עיקול על חלק מהותי מנכסיה, וכיוצ"ב).
החלופה בסעיף 8.3.3 להסכם מתארת את המקרה הבא:
"היה ויתברר כי הצהרה מהותית מהצהרותיו של [דנן] כאמור בהסכם זה אינה נכונה ו/או מדויקת ו/או היה ויפר [דנן] ו/או מי מטעמו הוראה יסודית של הסכם זה ו/או הוראה אחרת אשר לא תתוקן בתוך 14 יום ממועד פניית [להבות] ל[דנן] בדרישה לתקנה".
- הודעת הביטול לאלתר רואה בהתנהלותה המתוארת שם של דנן מאז הודעת סיום ההסכם, כמו בעניין פיטורי עובדים, סגירת מחלקה והעלאת מחיר ללקוחות, משום מהלכים המנוגדים להתחייבות לפי סעיף 4.1 להסכם (כי יהיו ברשותה לכל אורך תקופת ההסכם את כל המשאבים, כח האדם המיומן, כמות מספקת של עובדים והאמצעים הנדרשים לשם אספקת השירותים); להתחייבות לפי סעיף 4.14.1 להסכם (להגדיל את מצבת כח האדם ואת כל האמצעים העובדים לרשותו); להתחייבות לפי סעיף 4.14 להסכם (לפעול ככל הניתן להרחבת חוג הלקוחות); ולהתחייבות לפי סעיף 11.7 להסכם (התחייבות הדדית שלא לעשות פעולה שעלולה להזיק לשם הטוב או לעסקים של הצד השני) (מ/115, סע' 6-4).
בהמשך יבואר כי יש טעם בטענה כי התנהלות דנן לאחר קבלת הודעת סיום ההסכם הפרה התחייבויות חוזיות (גם אם לא את כל ההוראות הנטענות). אלא שלמרות האמור יש קושי בהודעת הביטול. אבהיר.
- סעיף 8.3.3 מתייחס למקרה של הפרת הוראה יסודית של ההסכם או מקרה שבו מופרת הוראה אחרת של ההסכם ואינה מתוקנת בתוך 14 יום ממועד דרישה של להבות לתקנה.
ההסכם בין הצדדים קובע לגבי כמה וכמה הוראות, כי הפרתן תהווה הפרה יסודית של ההסכם (ובהעדר טיעון אחר, יש לומר כי לכך הכוונה בהתייחסות להפרת הוראה יסודית). כך נקבע למשל בעניין סעיפים 2.17-2.16, 4.3, 4.10, 4.13, 4.14.9-4.14.7, 4.17-4.15, 5.5, 6.7 להסכם.
- סעיפי ההסכם אליהם מפנה הודעת הביטול לאלתר אינם סעיפים שנקבע כי הפרתם מהווה הפרה יסודית. משכך, לפי סעיף 8.3.3 להסכם, האפשרות להסתמך על הפרת הוראות אלה לצורך ביטול לאלתר, מותנית בכך שהופנתה דרישה לתיקון ההפרה וזו לא תוקנה בתוך 14 יום. אולם להבות לא הפנתה בהודעת הביטול לאלתר ולא צרפה לחומר, מכתב דרישה כאמור שנשלח לפני הודעת הביטול לאלתר.
משנשלחה הודעת ביטול לאלתר מבלי לעמוד בתנאי המקדים הקבוע לכך בהסכם, מתן ההודעה אינו מתיישב עם הדין.
- בסיכומיה טוענת להבות כי קמה לה זכות לביטול לאלתר של ההסכם כבר קודם לכן, לאור הפרות יסודיות של ההסכם על ידי דנן (סע' 21 לסיכומים). אין צורך להידרש לפרטי השאלה אם אכן בוצעו הפרות יסודיות של ההסכם עוד קודם לכן באופן שיכול היה להקנות זכות לביטול ההסכם באופן מיידי בפועל לא זה היה הטעם בהודעת הביטול לאלתר. להבות עצמה, גם אם סברה שהייתה לה זכות לכך, בחרה בחודש יולי 2017 לסיים את ההסכם בהודעה מראש; עת הודיעה בחודש ספטמבר 2017 על ביטול לאלתר, היא עשתה כן על יסוד עילות מסוימות (ולשאלה אם צד לחוזה המודיע על ביטולו רשאי להסתמך על עילה שלא הופיעה בהודעת הביטול, ר' למשל ערעור אזרחי 8398/17 תאופילוס ג'אנופולוס, פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' Berisford Investments Limited (10.6.2019), סע' 24; ערעור אזרחי 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג'י (11.5.2014), סע' 13).
- לקראת סיום פרק זה ואף שהדבר אינו משנה את המסקנה לעיל בעניין הודעת הביטול לאלתר, תצוין התמונה שהצטיירה מהראיות לגבי התנהלות דנן לאחר הודעת סיום ההסכם מחודש יולי (וקודם להודעת הביטול מחודש ספטמבר).
- הסוגיה המרכזית שהובילה להודעת הביטול הייתה צמצום מצבת העובדים והתנהלות שבמידה רבה שיקפה סיום בפועל של ההסכם. מהראיות עולה כי בסמוך לאחר הודעת סיום ההסכם החלה דנן בהליכים לקראת פיטורי העובדים הרלוונטיים. הודעת הסיום ניתנה ביום חמישי 20.7.2017 וזימונים רבים לשימוע יצאו כבר ביום ראשון 24.7.2017 (מ/126). לחלק מהעובדים דנן שלחה גם הודעת פיטורין עוד באוגוסט וראשית חודש ספטמבר, קודם להודעת הביטול (מ/126). "כשאנחנו מבינים [..] [ש]החוזה מבחינתם [...] מסתיים. אנחנו עושים שימוע" (נבות, עמ' 267, ש' 12-6; וכן שעבו עמ' 297, ש' 24-22; שי, עמ' 56, ש' 13-12). "למחרת התקשרו עובדים של 'דנן' למוקד השירות שלנו, וסיפרו שהתחילו שמה תהליכי שימוע ופיטורים" (שי, עמ' 56 ש' 8-7). חלק מהעובדים הוסטו לעבודה אחרת. "ש: כבר ביולי 17' באו אליך נתנו לך עבודה אחרת אמרו סע לשלום הסיפור עם 'להבות' נגמר. אתה מהנהן תגיד. ת: כן" (שעבו, עמ' 297 ש' 24-14).
- טענת דנן כי בפועל לא פוטרו עובדים לפני קבלת הודעת הביטול לאלתר וכי הודעת הביטול מטעם להבות נסמכה על שמועות (סע' 21-19 לסיכומי דנן; סע' 5 לסיכומי התשובה) אינה מתיישבת היטב עם התשתית הראייתית. הראיות גם אינן תומכות באמירה בעדות לגבי התקופה שלאחר הודעת הסיום מחודש יולי, כי רונן ניסה להציל ולמנוע את רוע הגזירה (עמ' 234 ש' 28 - עמ' 235 ש' 4; עמ' 235 ש' 18-14; עמ' 236 ש' 13-1). לא היה בידי העד ליישב בין הדברים (עמ' 236 ש' 22 - עמ' 237 ש' 7; פעולות מנע אליהן מתייחס המענה מהוות פעילות שנועדה למנוע הוצאות להבדיל מפעילות שנועדה להצלת ההסכם).
- ניתן להבין כי מי שעומד לפני סיום התקשרות רוצה לצמצם את עלויותיו. בשלב זה גם הועבר המסר כי דנן (רונן) אינה מעוניינת בהתקשרות מעודכנת במתכונת בה דנו הצדדים בשבועות שקדמו להודעת הסיום (עמ' 56 ש' 25 - עמ' 57 ש' 2). אולם, רצון כזה, מובן ככל שיהא, אינו פוטר מקיום ההתחייבויות לפי ההסכם כל עוד הוא תקף, ויש לפעול באופן המאפשר את הדבר.
לפי העדויות, לא כך ארע בענייננו. "בפועל [דנן] צמצמו מאוד או לאפס את הפעילות שלהם עם 'להבות' במיידי" (שי עמ' 56 ש' 13-12). ה"צוות של 'דנן' נעלם, זה בהחלטה שלהם. לא קיבלנו את ה־180 יום ערעור פלילי ההסכם" (יוסי, עמ' 30 ש' 6-5). "הם לא חיכו ל-180 יום. הם התקפלו סגרו את הכל. מערך השירות, החזירו לנו ציודים, שברו את הכלים" (גילה, עמ' 189, ש' 14). ניתן למצוא טעם בטענה שהמהלך בוצע באופן שהיה בו כדי לפגוע במתן השירותים חודשים ארוכים לפני המועד הצפוי לסיום ההתקשרות. "ה־180 יום ש'דנן' היו צריכים להמשיך לעבוד כרגיל נפגעו בצורה הרבה הרבה יותר מהותית [...] היינו חייבים לעצור את הדימום, הוא היה נוראי. פשוט נוראי" (יוסי, עמ' 29 ש' 28 - עמ' 30 ש' 4).