סיכום ביניים
- נדרשנו עד כה לתוכן ההתקשרות וההסכמות בסוגיות מסוימות, ובפרט למועד המעבר לשלב השני, החרגת מפיצים ותחום האוטובוסים. כן נדרשנו להודעת סיום ההסכם, שנמצא כי ניתנה בדין; ולהודעת הביטול לאלתר, שנמצא כי ניתנה שלא בהתאם להוראת ההסכם שעליה התבססה. משכך, מועד סיום ההסכם נועד להיות בחודש ינואר 2018.
- על רקע זאת ייבחנו טיעוני הצדדים לגבי הפרות הסכם והשלכות הדבר. הבחינה תעשה על יסוד ובהתאם לסעדים שנדרשו. ברמה העקרונית, לגבי כל סעד יש לבחון אם הוכחו הפרה או בסיס אחר שאמורים להצמיח את הזכות לו, ובמידת הנדרש, את הסעד הנתבע עצמו.
דרישות דנן
- בכתב התביעה המתוקן עתרה דנן לפיצוי כספי בגין נזקים בסך כולל של 4,517,617 ₪, שהוא תוצאה של חיבור רכיבים (סע' 8, 33 ו-34 לכתב התביעה):
- השקעות לצורך קיום ההסכם, שבוצעו בעיקר בשנתו הראשונה - 1,285,000 ₪.
- פעילות הפסדית בשנה הראשונה של ההסכם, "הפסד שנרשם בספרים בגין הפסקת הפעילות" -564,191 ₪.
- אובדן רווח גולמי בגין הכנסות שנמנעו - 2,668,126 ₪, בחלוקה הבאה:
- אובדן רווח גולמי בגין הכנסות שנמנעו בתחום המנדפים - 671,268 ₪.
- אובדן רווח גולמי בגין הכנסות שנמנעו בתחום האוטובוסים - 1,996,858 ₪.
בשלב הסיכומים שבה דנן ודרשה סך של 4,517,617 ₪, אם כי הפעם ציינה שסך נזקיה גדול בהרבה ועומד למעשה על 9,282,315 ₪ (סע' 53 לסיכומים). הפער בין הסכומים נובע משינוי ברכיב ג(2) לעיל, לא חל שינוי בשאר הסעיפים.
השקעות לצורך קיום ההסכם
- הדרישה בסך 1,285,000 ₪ (סע' 101.א לעיל) מתייחסת לפי כתב התביעה (סע' 8) להשקעות שנועדו לבסס תשתית שתאפשר לדנן לספק את השירותים להם התחייבה בהסכם.
- נטען כי השקעות אלו התפרסו על פני שנתיים כאשר מרבית ההשקעה בוצעה בשנה הראשונה של ההסכם. צוין כי "השקעות אלה - בכח אדם ובכסף, באו לידי ביטוי בין היתר באלה": הקמת מחלקה ייעודית להתקנה ומתן שירותים למוצרי להבות, כאשר "לצורך כך קלטה שלושה עובדים חדשים למצבתה והעבירה את עובדיה הסמכה מיוחדת" של להבות, ונקלטו בשורותיה כמה מעובדי להבות שזהו תחום התמחותם (סע' 8.1 לכתב התביעה); הפניית משאבים לצורך היערכות ועמידה בתנאי ההסכם, "על חשבון פעילויות רווחיות אחרות" (סע' 8.2 לכתב התביעה); רכישת רכבים לעובדים אשר היו אמורים לתת שירות בכל הארץ למערכות להבות ורכישת ציוד על מנת לעמוד בהתחייבויות לפי ההסכם (סע' 8.3 לכתב התביעה); רכישת מתחם (ביישוב גן נר) הנפרד מהמתחם בו פעלה דנן עד אז, כדי לעמוד בדרישות ההסכם לגבי מתן שירותים לאוטובוסים (סע' 8.4 לכתב התביעה).
בשלב הסיכומים נטען כי הפירוט בכתב התביעה הובא לצורך הדגשת המאמצים הרבים שעשתה דנן מעת חתימת ההסכם, אך בפועל, הסכום אותו היא תובעת ברכיב זה "נשען על הוצאות שכר בלבד של עובדים שעבדו בתחום להבות (מנדפים ואוטובוסים) ועל שכר הנהלה בהתחשב במשאבים שהוקצו לצורך פעילות זו" (סע' 23 לסיכומים).
- לפי הראיות שהובאו, הרכיב שכונה על ידי דנן "השקעות" לצורך קיום ההסכם, אכן היה בעיקרם של דברים עלות העסקת עובדים (רו"ח ברנע, עמ' 409 ש' 3-1).
טיעונים רבים הועלו על ידי הצדדים לגבי הסכום שנדרש על ידי דנן ברכיב זה, אולם לאלה קודמת סוגיה כללית שהועלתה על ידי להבות לגבי מהות הסעד הנדרש ולהשלכות הדבר. נפתח בכך.
- בכתב התביעה טוענת דנן כי להבות הפרה את ההסכם וכי הפרה זו מזכה אותה "בפיצויי קיום, אשר מטרתם להעמידה במקום בו הייתה לו קוים ההסכם ככתבו וכלשונו ואלמלא הופר על ידי הנתבעת. באופן זה, יבוא לידי ביטוי אינטרס הציפייה הלגיטימי של התובעת מההסכם והבאתה למצב בו הייתה אם ההסכם היה ממומש, לרבות פיצוי על הרווח שנמנע ממנה כתוצאה מהפרתו" (סע' 40 לכתב התביעה). זאת, נוסף לשיפוי בגין הוצאות שהוצאו בניסיון למזער נזקים כתוצאה מההפרה הנטענת על ידי להבות (שם, סע' 39 ו-41, תוך הפנייה לסעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970; חוק התרופות).
- אכן, כאשר הופר חוזה, נפגע זכאי ככלל לסעד המגן על אינטרס הקיום (או אינטרס הציפיה) ונועד להעמיד את הנפגע במצב שבו היה נתון אילו קוים עמו ההסכם, קרי - פיצויי קיום (ר' מני רבים: ערעור אזרחי 1094/23 קופר נ' רשות מקרקעי ישראל (9.10.2024) (עניין קופר), סע' 39; ערעור אזרחי 8850/10 שיר משכנות ותיקים בערעור מיסים נ' הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב (20.8.2013) (עניין שיר משכנות ותיקים), סע' 15, והאסמכתאות המובאות בפסיקה הנ"ל).
- דרישה לקבלת סכומים שנטען כי הוצאו כהשקעות על ידי דנן עם חתימת ההסכם לצורך קיומו, אינה דרישה לפיצויי קיום אלא לפיצויי הסתמכות, שמטרתם להעמיד נפגע במצב שבו היה נתון אילו לא היה מתקשר בחוזה; "פיצוי בגין הוצאות שהוצאו בהסתמך על ההתחייבות לקיום החוזה מהווה פיצוי בגין אינטרס ההסתמכות ("reliance interest"), המעמיד את המתקשר במצב בו היה נתון אלמלא נכרת החוזה. זאת להבדיל מפיצוי בגין "אינטרס הקיום" ("expectation interest"), המעמיד את המתקשר במצב בו היה נתון אילו קוים החוזה, כלומר - אלמלא הופר החוזה" (ערעור אזרחי 3666/90 מלון צוקים בערעור מיסים נ' עיריית נתניה, פ"ד מו(4) 45, 56 (22.7.1992)).
- הקושי מבחינת דנן איננו בכך שאין הלימה בין מהותו של הסעד לבין הדברים שנכתבו בכתב התביעה (וצוינו לעיל), הקושי הוא לגופם של דברים. שכן, כעולה מהתיאור לעיל ובהמשך, דנן דורשת בהליך זה אובדן רווחים (פיצויי קיום), ולמעט חריגים (שלא נטענו כלל בענייננו, לא בוססו ואינם רלוונטיים), אין פוסקים פיצויי קיום ופיצויי הסתמכות גם יחד, "שכן מדובר ב'פיצוי כפול' [...] אילו נמנעה התובעת מלהשקיע הוצאות לפיתוח המושכר, לא היה בידה להפיק רווחים ממנו" (ערעור אזרחי 8966/08 נכסי לי נתנאל בערעור מיסים נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בערעור מיסים (2.3.2011) (עניין נכסי לי נתנאל), סע' 18).
"אם יינתנו פיצויים המגנים על שני האינטרסים באופן מצטבר, גם קיום וגם הסתמכות, יזכה הנפגע בפיצוי שיעמידו במצב טוב מזה שבו היה יכול להיות נתון, בין אם החוזה לא היה מופר ובין אם החוזה לא היה נכרת. מתן פיצוי יתר שכזה יעמיד את הנפגע במצב טוב יותר משהיה באפשרותו להשיג בכל אחד מהמסלולים המתוארים לעיל, ויעשיר אותו שלא כדין על חשבון המפר. על כן, לא מאפשרים לו לזכות בפיצויים שונים אלה במצטבר; מה גם שעל מנת לזכות בפיצויי קיום על הנפגע היה להוציא את אותן ההוצאות שנועדו לביצוע החוזה, בגינן הוא מבקש פיצויי הסתמכות, ולכן יש לנכותן מפיצויי הקיום" (עניין שיר משכנות ותיקים, סע' 16).