הנטל להוכיח קיומה של כפיה מוטל על הטוען לה. "המקרה הרגיל שמקים עילת כפייה הוא מקרה שבו הוכח כי הופעל אמצעי כופה בלתי-חוקי אשר גרם לאדם להתקשר בחוזה [...] ואולם, השאלה אם הופעל בנסיבות המקרה הספציפי על אדם לחץ פסול שעולה כדי כפייה תלויה, כמובן, במכלול הנסיבות המאפיינות את המקרה" (ע"א 731/17 מראות ירושלים בע"מ נ' עיריית ירושלים (8.7.2021) (עניין מראות ירושלים), סע' 24).
ברמה העקרונית קיימת אפשרות להכיר בלחצים כלכליים ככפיה לפי סעיף 17 לחוק החוזים, אולם לא כל לחץ כלכלי מקים טענת כפיה; על בית המשפט לבחון את מכלול הנסיבות, ובין היתר, את טיב הכפיה ועוצמתה ואם היה בלחץ הנטען פסול חברתי-כלכלי; ככלל, קיומה של אפשרות לפנות לבתי-משפט לקבלת סעד, שוללת כפיה (ע"א 719/20 סלים לחאם יזמות ובניה בע"מ נ' שיכון ובינוי - סולל בונה תשתיות בע"מ (20.10.2021) (עניין סלים לחאם יזמות), סע' 10; עניין מראות ירושלים, סע' 25).
הנסיבות שהוכחו בגדרו של מקרה זה רחוקות מביסוס טענה של כפיה, גם אין מדובר בדברים שנעשו "בלחץ זמן של דקות ושעות" (ע"א 974/13 רמת נילי בע"מ נ' מועצה מקומית זכרון יעקב (2.4.2015), סע' 9). דנן עשתה לאורך הדרך ולגבי כל צעד ושעל, את שיקוליה הכלכליים או האחרים והתנהלה כפי שמצאה לנכון.
יתר על כן ובכל מקרה, במקרה של כפיה, על הצד הנכפה להודיע על ביטול ההתקשרות שנכפתה בתוך זמן סביר (סע' 20 לחוק החוזים). בחלוף זמן סביר מהפסקת הכפיה, חזקה כי גם אם נפל פגם בכריתת החוזה, השלים עימו הנפגע; די באי מתן הודעה כאמור כדי לדחות טענה לכפיה כלכלית (עניין מראות ירושלים, סע' 27; עניין סלים לחאם יזמות, שם; דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים, עמ' 535-530, כרך ב', מהדורה שנייה (2020)). אין טיעון ובוודאי ראייה להודעה כאמור מטעם דנן.
במכתבי בא כוחה של דנן לאחר שכבר התגלעה מחלוקת ואף לאחר שהודיעה להבות על סיום ההתקשרות, לא נזכרת טענת כפיה ובוודאי שלא ניתנה הודעה על ביטול התקשרות כזו או אחרת. אדרבא, טענותיה של דנן היו להפרות הסכם. לאחר שהוצבו לפני דנן טענות וראיות לגבי ההסכמות הנוספות, ניסתה זו להתנער מהן.
בתמיכה בטענת הכפיה מובא בסיכומי תשובה של דנן ציטוט מדברים שנאמרו בחקירתו הראשית של בעליה, רונן: "אני הרגשתי שהדם יצא לי מכל הגוף, ושכמו ילד קטן, התחלתי, התחלתי, אני לא בן אדם חלש וזה כאילו היה משבר מאוד, מאוד גדול, עד כדי שאני בכיתי כמו תינוק. זה היה שוק, לא הגיוני, ככה אני הגבתי" (עמ' 222 ש' 14-12).