אמירה זו של העד הייתה מענה (לשאלת באת כוחו שלו) לגבי תגובתו להודעת הביטול לאלתר שניתנה בחודש ספטמבר 2017 (עמ' 222 ש' 14-5). אין מדובר בתיאור המצב בעת ההתקשרות או במועדים ובזמנים של ההסכמות הנוספות או איזה מהן. אף אין מדובר במועד שבו הודיעה להבות, כחודשיים קודם לכן, על הבאת ההסכם לסיום. אמירה כזו אינה מבססת כפיה לגבי ההסכמות הנוספות או בכלל.
למעלה מהדרוש יוער, כי טענה לפיה הודעת הביטול מחודש ספטמבר 2017 הייתה "שוק" כמתואר, אינה מתיישבת כמובן עם העובדה שכחודשיים קודם לכן, בחודש יולי, כבר ניתנה הודעה על סיומו של ההסכם. כאשר הוצב הדבר לפני העד, המענה שניתן – בו נשמטה מזיכרונו הודעת סיום ההסכם – היה רחוק מלשכנע (עמ' 234 ש' 27-1). לא זו אף זו, מהעדויות ברור כי גם ההודעה מחודש יולי בדבר סיום ההסכם בהודעה של 180 יום מראש, לא הייתה בלתי צפויה. יומיים קודם לכן שלחה דנן עצמה מכתב התראה ללהבות, ורונן העיד כי הדבר נעשה לאחר שהובן "שמשהו, איזה תרחיש לא טוב, קורה ב־, קורה בלהבות, בתקופה הזו שהוצאנו את המכתב" (עמ' 211 ש' 18-17), "יצא מכתב שקודם, שמקדים את ה־, את התרופה למכה שאני יודע שהולכת לבוא" (עמ' 220 ש' 28-27).
על כך ניתן להוסיף כי באופן כללי מדובר בעדות אותה יש לבחון בזהירות רבה הן בשל מאפייניה המובנים והן בשל מאפייניה הפרטניים. ברמה המבנית, מדובר בעדותו של מי שיש לו אינטרס אישי מובהק בהליך, בעל דין למעשה. ברמה הפרטנית אציין בזהירות, כי העדות התאפיינה בין השאר בתיאטרליות והפרזה שלא היטיבו עימה ועם המשקל שמבקשים לייחס לה (ר' למשל עמ' 208 ש' 23-19, עמ' 210 ש' 23 – עמ' 212 ש' 11, עמ' 212 ש' 15-14; הדברים לוו בשפת גוף וכיו"ב, שבאופן טבעי אינם באים לידי ביטוי בכתובים).
סיום ההסכם
כללי
לאחר שדנן שלחה ללהבות מכתב ובו טענות בעניין הפרות של ההסכם (מ/133; ר' לעיל), שלחה להבות לדנן מכתב הנושא תאריך 20.7.2017, שכותרתו: "סיום והפסקת הסכם שירותים והפצה", ובו הודיעה על החלטתה כי ההסכם "יבוטל בעוד 180 יום ממועד מכתבנו, וזאת בהתאם לסעיף 8.2 להסכם", ובכפוף להתחייבויות הנלוות (מ/114; הודעת סיום ההסכם או הודעת הסיום).
בפתח אותו מכתב גם אישרה להבות את עצם קבלת מכתב ב"כ דנן (מ/133) ודחתה מכל וכל את הטענות המועלות בו. נכתב כי מדובר בטענות נטולות יסוד המועלות בפעם הראשונה, "בעיתוי מעורר תהייה ומעורר ספק רב ביחס לתום לבה" של דנן.