העובדה שכל המוכרים מיוצגים על ידי אותו עורך דין, גם אם רק אחד מהם דומיננטי והאחרים פחות מעורבים, יכולה ליצור מצג אובייקטיבי של הרשאה מצידם כלפי הקונים. פעולותיו והצהרותיו של עורך הדין, המייצג את כלל המוכרים, נתפסות כפעולות המחייבות את כל השולחים. במקרה כזה, גם אם במערכת היחסים הפנימית בין המוכרים לבין עורך הדין חרג עורך הדין מגדרי שליחותו כלפי חלק מהם, עדיין יכול להיווצר כלפי הצד השלישי (הקונים) מצג של שליחות נחזית. לא למותר לציין כי שליחות לביצוע עסקה במקרקעין אינה טעונה מסמך בכתב ויכולה להיות בעל פה או על ידי התנהגות השולח (ראו: ת"א (מחוזי י-ם) 58201-12-20 נביל מוחמד מורד נ' עו"ד מאגד חמדאן (29.02.2024); ת"א (מחוזי ת"א) 60603-01-12 דוד שמש נ' אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ (04.01.2018); ע"א 2159/19 אהרון דיוה נ' אורי סבן (09.03.2020)).
כדי ששליחות נחזית תחייב את השולח כלפי הצד השלישי, על הצד השלישי להסתמך בתום לב ובאופן סביר על המצג שהוצג בפניו, וכן אסור לו לדעת, או שהיה עליו לדעת כאדם סביר, על היעדר ההרשאה של השלוח. אם הקונים ידעו או היו צריכים לדעת שעורך הדין פועל בחוסר סמכות כלפי חלק מהמוכרים, אזי לא תעמוד להם טענת מניעות מכוח עיקרון השליחות נחזית (עניין הדר מ.א.י.א, לעיל; עניין כפר חב"ד, לעיל; ע"א 10489/09 א.נץ ניהול ואחזקות בע"מ נ' הרי אלוף (06.09.2011); ע"א 480/90 משה אגדי נ' יוסף בן-שלוש (09.07.1991))
חשוב לציין כי הרעיון של שליחות נחזית נקבע על פי האופן שבו היא נחזית או נתפסת על ידי הצד השלישי, וזאת בהתבסס על התנהגותו האובייקטיבית של השולח, מצג זה יכול להיווצר במעשה או במחדל של השולח, וכל מצג כזה שממנו רשאי הצד השלישי להסיק כי השלוח פועל בהרשאה, מקנה את השליחות ומחייב את השולח ביחסיו עם הצד השלישי (ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה (29.12.1994) ; ע"א 3526/11 כראדי אברהם נ' צנציפר - חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ (06.05.2013) ת"א (שלום הרצ') 7563-09-15 שלמה אבשלום נ' עודד וקסלר (08.05.2018)).
- כאמור לעיל, עו"ד לפיד התנהל מול עו"ד בלאיש לאורך כל הדרך על פני מספר חודשים תוך החלפת טיוטות רבות, עשרות במספר. מקריאת עדותו הארוכה שך עו"ד בלאיש עולה כי בשום שלב לא ידע או צריך היה עו"ד בלאיש לדעת או לחשוד, בזמן אמת, כי עו"ד לפיד התנהל ללא הרשאה של כל הנתבעים או כי חרג מהרשאה זו, כפי שנטען. הדבר עולה ברורות מהמייל מיום 19.12.22 בשעה 12:02 ששולח עו"ד לפיד לעו"ד בלאיש בשם המוכרים המוכנים לחתום על העסקה. מייל זה הוא למעשה הישורת הסופית של שלב המו"מ המלמד כי העיסקה מוכנה לחתימה. לפיכך מבחינת מצג הדברים כפי שהוא נתפס אצל עו"ד בלאיש, וגם אצל התובעים במשמע, פעל עו"ד לפיד בשם כל הנתבעים.
- כזכור, עו"ד לפיד לא זומן להעיד (אף שהיה ברשימת עדי הנתבעים !) כדי להוכיח כי פעל בחריגה או ללא רשות וכי התובעים או בא כוחם ידעו על כך בזמן אמת, ככל שאכן כך היה. מחדל זה רובץ לפתחם של הנתבעים, שכן מדובר בטענה חשובה מבחינתם (לפחות ביחס לנתבעים 2-6, שטענו לחוסר מעורבות), והההלכה היא כי בעל דין הטוען טענה חשובה לעמדתו המשפטית הוא הנושא בנטל להביא ראיות להוכחת אותה טענה (עניין שלום גרשון הובלות, לעיל).
- התובע אישר בעדותו כי עמד בקשר מול הנתבע 1 ולא מול שאר הנתבעים ((עמ' 70 ש' 26-32) וכי מבחינתם של הנתבע 1 ועו"ד לפיד היה הנתבע 1 נציג המשפחה שעמד עימו בקשר (עמ' 70 ש' 1) . אולם לא עלה מתצהירו או מעדותו כי הוא ידע או היה צריך לדעת שהנתבע 1 פועל על דעת עצמו בלבד, או שעו"ד לפיד לא פועל בשם בכל הנתבעים, ככל שזה אכן היה המצב.
- הנתבע 1 אישר בעדותו כי הנתבעים מינו אותו למכור את הנכס ולהיות מעורב (עמ' 82 ש' 21-26). בנספח 8 לתצהיר התובעים, שהוא מכתב ששלח הנתבע 1 לעו"ד לפיד, מוכתר עו"ד לפיד כ"נציג המוכרים" והוא מנוסח כולו בלשון שאינה מותירה מקום לספק כי הנתבע 1 פעל בשם האחרים וכי כלפי חוץ נוצר מצג כזה. גם נספח ט"ז1 לראיות הנתבעים, שהוא דף עקרונות, מנוסח באופן שהנתבע 1 פועל ומייצג בשם שאר הנתבעים, וכאשר נשאל על כך השיב : "...אני מייצג את האחים שלי, לא מיופה כוח, לא מוכר ברשותם, אף אחד הוא לא המטופל שלי, כל אחד בא כ-6, כמו שהם באים 2, אנחנו 6, אני הייתי, רשמתי את זה כדי שלא נבזבז את הזמן ופחות או יותר שאני אלך לאיזשהו,.." (עמ' 86 ש' 12-14). בהמשך עדותו ניסה להתחמק מהשאלה האם הוא פעל והתחייב בשם יתר הנתבעים, או רק על דעת עצמו אך תשובותיו היו מתחמקות. על כל פנים, אין ספק כי כלפי חוץ מסמך זה יצר כלפי התובעים מצג כי הנתבע 1 פעל בהרשאת שאר הנתבעים ולא הוכח כי התובעים ידעו או היו צריכים לדעת על מחלוקת או העדר הרשאה של הנתבע 1 מצד שאר הנתבעים, או חריגה מהרשאה ככל שאכן היתה. ממילא, בהתאם להלכה הפסוקה לעיל, גם אם במערכת היחסים הפנימית בין המוכרים לבין עורך הדין חרגו עו"ד לפיד, או הנתבע 1 עצמו, מגדרי שליחותם כלפי חלק מהמוכרים, עדיין יכול להיווצר כלפי הצד השלישי (הקונים) מצג של שליחות נחזית.
- גם עדויות של הנתבעים האחרים מובילות למסקנה בדבר קיומה של הרשאה. הנתבעת 5 אמרה: "אין לי מושג ואני מבחינתי, מיניתי את אחי כדי שיבדוק כל האפשרויות שלנו, זאת אומרת שאין טעם ששישה ידברו עם קונה זה, קונה אחר, שהוא אמור היה לרכז את כל הנתונים.." (עמ' 104 ש' 13-15) ובהמשך "...כל עוד לא הגיעו דברים שלקראת סגירה, שיש לנו מה להביע דעה, לא התערבנו, לא ידענו מה הוא עושה, לא מתי הוא נפגש, לא עם מי הוא נפגש, לא כמה עולה, לא מהחלוקה, שום דבר, אני מבחינתי יכולה להעיד על עצמי שלא ידעתי..." (ש' 26-29) בהמשך: "..אין טעם שנעיר הערות כל עוד לא התקדם שום דבר, מבחינתי עד שעו"ד לפיד לא בא והסביר, זה שום דבר, גם אם היו שמים לי באותו יום 10 מיליון שקל, לא הייתי חותמת על זה (עמ' 105 ש' 22-24). מדברים אלו עולה כי הנתבע 1 פעל בהרשאת שאר הנתבעים וכי הם בחרו לא להיות מעורבים אלא להותיר לו את הובלת העניין; עוד עולה כי עו"ד לפי הוא אכן מי שייצג את כולם בעסקה.
- גם מעדות הנתבע 2 והנתבעת 6 ומתצהירם לא עולה טענה כי עו"ד לפיד או הנתבע 1 פעלו על דעת עצמם. אמנם ניכר מעדותם של הנתבעים 2-6 כי הם לא היו בקיאים בפרטים ולא ידעו היכן הדברים עומדים בכל נקודת זמן, אולם , מדבריהם ניכר כי לא היתה לתובעים כל סיבה לדעת או לחשוד כי הנתבע 1 ו/או עו"ד לפיד פועלים על דעת עצמם בלבד. נהפוך הוא, שוכנעתי כי הם פעלו בשם כל הנתבעים. בכך יש לראות את שאר הנתבעים כמי שייצרו מצג כי עו"ד לפיד פועל בהרשאתם.
הפיצוי