תניית הבלעדיות ודרישת הקשר הסיבתי אינן מאפשרות מסקנה של אומד דעת סובייקטיבי משותף
- ההסכם, עם זאת, קובע גם בסעיף 3 העוסק בשכר הטרחה שהוראותיו יחולו גם במקרה של עסקה עם "משקיע/שותף שבוצעה לראשונה בתום עשרים וארבעה (24) חודשים לאחר תום תקופת ההתקשרות...[שהוגדרה בסעיף 1 ל-12 חודשים – ל' ג']". התובעת מכנה תקופה זו כ"תקופת הזנב". סעיף 8 להסכם מוסיף ש"ליועץ יש בלעדיות לגבי כל משקיע"; וסעיף 9 להסכם מוסיף וקובע כי כל אחד מהצדדים רשאי להביא לסיום ההסכם בהודעה שלא יהיה בה כדי לגרוע מהתחייבות החברה לתשלום לנטרא.
- השאלה שמתעוררת היא מהי המשמעות של הבלעדיות הקבועה בסעיף 8 להסכם לגבי משקיע שאישרה התובעת וכיצד, אם בכלל, היא עולה בקנה אחד עם דרישת קשר הסיבתי הקבועה בסעיף 3 להסכם? ככל שההבנה של תניית הבלעדיות היא שאם נכרתת עסקה בתקופת ההתקשרות או בתקופת הזנב התובעת זכאית לשכר בכל מקרה, כטענתה, הרי שלכאורה יש בכך סתירה לדרישת הקשר הסיבתי אל מול אותו משקיע לפי סעיף 3 להסכם.
- לא מצאתי בעמדות הצדדים ובראיותיהם הסבר שנותן מענה משכנע לקושי לכאורה ליישב בין דרישת הקשר הסיבתי לגבי משקיע מסוים לפי ההסכם ובין תניית הבלעדיות ביחס לאותו משקיע לפי ההסכם.
- לטענת התובעת, כפי שגם העיד זוהר, תניית הבלעדיות משקפת הסכמה שהיא זכאית לשכר טרחה בגין כל עסקה של החברה עם משקיע שהחברה אישרה משך תקופה של 3 שנים. הבלעדיות נועדה לפי הנטען – למנוע מחלוקות על שכר טרחה. הנתבעת אינה מנועה לפי טענה זו מלהתקשר בעסקה שלא בסיוע התובעת אך אם תעשה כן תהיה מחויבת בתשלום שכר טרחה בכל מקרה. התובעת מבקשת לתמוך טענה זו גם בחובת הדיווח המוטלת על החברה לפי סעיף 3 להסכם משך 24 חודשים לאחר תקופת ההתקשרות (אותה היא מכנה כאמור "תקופת הזנב") המלמדת לשיטתה שהיא זכאית לשכר טרחה גם אם העסקה נעשית בשלב מאוחר – לאחר שמסתיימת ההתקשרות בין הצדדים (סעיפים 9-7 לתצהיר).
- בתצהירו של ניב לא קיימת התייחסות למשמעות של תניית הבלעדיות ולשאלה כיצד היא מתיישבת עם הבנתו שתנאי לזכאות של התובעת לשכר טרחה הוא שההשקעה היא בעקבות הפניית התובעת (כדרישה של סיבה ותוצאה). בהקשר זה אציין שהן בתצהיר של זוהר, הן בתצהיר של ניב, אין אינדיקציה לכך שהם שוחחו על השאלה מושא המחלוקת קודם לחתימה על ההסכם; וגם לא הוצגו טיוטות שהוחלפו. בכל הנוגע לחילופי הדברים קודם להסכם, ניב העיד בחקירה הנגדית שדובר טלפונית על כך ש"להביא משקיע זה לבצע פעולות, ולבדוק אותו ושנסכים עליו" (עמ' 32 ש' 38-34) ושזוהר הסביר שהוא נדרש "לפעול, ולהביא, ולדאוג, ולשבת איתך, ולהציג ולהביא להדגמות..." (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 16-12). יש תימוכין להבנה זו בהוראות סעיף 1 להסכם בדבר התחייבויותיה של נטרא לקדם עסקה ולסייע במשא ומתן. ניב העיד גם שדובר בעל-פה שלנטרא אין בלעדיות בהבאת משקיעים (עמ' 35 לפרוטוקול). לא היה בפיו, עם זאת, מענה של ממש שמיישב את הקושי לכאורה בין בלעדיות לגבי משקיע מסוים לפי סעיף 8 להסכם ובין דרישת הקשר הסיבתי. ניב העיד שלא בטוח ששם לב לעניין זה בזמן אמת (עמ' 37 לפרוטוקול) ולנוכח הניסוח המסורבל של ההסכם, הגם שמדובר במסמך קצר של שני עמודים בלבד, לא ניתן לומר שעדותו בעניין זה היא נטולת היגיון, בהינתן גם שהצדדים לא ניהלו משא ומתן על ההסכם בעזרת עורכי דין. בהמשך החקירה ניב התייחס למשמעות של תקופת הזכאות הארוכה של 24 חודשים לאחר 12 חודשי ההתקשרות, והעיד שלהבנתו אם נטרא הייתה עושה חיבור ויוצאת מהתמונה לבקשת החברה – אזי היא הייתה זכאית לשכר טרחה (עמ' 39-38 לפרוטוקול).
- בסיכומי הנתבעת ביקש בא כוחה להצביע על כך שתניית הבלעדיות שעליה נסמכת התובעת היא "סיבובית" במובן זה שהבלעדיות היא לגבי "כל משקיע" והגדרת "משקיע" כוללת את הדרישה שהעסקה היא "בעקבות הפניית היועץ". עוד נטען בסיכומי הנתבעת (ללא עיגון בעדותו של ניב) שהכוונה בתניית הבלעדיות היא למקרה שבו הייתה השקעה אחת בעקבות הפניית התובעת בתקופת ההסכם (שנה אחת) – אז זכאית התובעת לשכר גם בגין השקעות נוספות (בתקופה הנוספת – שנתיים לאחר מכן). עוד טענה הנתבעת בסיכומיה שהפרשנות של התובעת לבלעדיות היא נטולת היגיון במובן זה שלא ייתכן שתינתן לתובעת בלעדיות, מצד אחד, ומצד שני היא תהיה זכאית לשכר תוך שהיא מסתפקת בהפניה שלאחריה תנקוט בגישת "שב ואל תעשה". אין היגיון, כך נטען, במתן בלעדיות למי שאינו מחויב בקידום עסקה.
- איני סבור שניתן לקבל את עמדת מי מהצדדים ככזו שנותנת מענה מניח את הדעת המיישב בין תניית הבלעדיות בנוגע למשקיע מסוים ובין דרישת הקשר הסיבתי לגבי אותו משקיע. מחד גיסא, לא ניתן לקבל את עמדת התובעת שלפיה נדרשת הפניה בלבד שלאחריה כל עסקה עם המשקיע תזכה בשכר. עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם השימוש במונח "בעקבות" שמשקף קשר של סיבה ותוצאה, כאמור, והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שתניית הבלעדיות עצמה היא "סיבובית", כטענת הנתבעת, במובן זה שהיא עצמה עושה שימוש במונח "משקיע" ומכילה, לפיכך, את דרישת הקשר הסיבתי. אציין ש"תניית הזנב" וחובת הדיווח אינן משכנעות ככאלה הבאות להצדיק בהכרח את עמדת הנתבעת מכיוון שהן עשויות להיות רלוונטיות מקום בו החל משא ומתן בעקבות הפניית היועץ אשר לא התגבש להסכם בתקופת ההתקשרות אלא לאחר זמן ממושך ("בתקופת הזנב"). מאידך גיסא, גם עמדת הנתבעת בסיכומיה המצמצמת את תחולת תניית הבלעדיות ואשר אין לה עיגון בחומר הראיות כהבנה של ניב את ההסכם בזמן אמת ואף לא בלשון ההסכם מעוררת קושי.
- מסקנתי היא, אם כך, שלא ניתן לקבוע, בנסיבות העניין, אומד דעת סובייקטיבי משותף של הצדדים בנוגע לשאלת זכאותה של התובעת לשכר טרחה מקום בו משקיע מאושר התקשר בעסקה עם החברה ללא קשר סיבתי לפועלה של התובעת.