יתירה מכך: ראיות התובעת עצמה מקשות על קבלת התזה הנטענת. ראשית, המסר של עמית לזוהר היה בשעה 10:37 והוא נשלח במענה לפניה שיזם זוהר לבירור עמדת יוניקורן בשעה 9:52 באותו יום (עמ' 113 לראיות התובעים). כלומר, המענה שיוניקורן אינה מעוניינת בהשקעה ניתן בתוך זמן קצר (פחות משעה) ולפניה שזוהר יזם ולא עמית. התנהלות זו כשלעצמה מעוררת קושי בתזה הנטענת. שנית, במכתב דרישה של נטרא מיום 3.8.2021 (עמ' 129 למוצגי התובעת) מודה התובעת שעמית דחה את אפשרות ההשקעה בחברה עוד ביום 20.10.2020 (סמוך לאחר פניית ההיכרות מיום 19.10.2020 וכ-20 ימים קודם למענה בכתב הנ"ל); פרק זמן משמעותי לפני ההיכרות בין ניב ושוקי שלפי התיעוד הכתוב הייתה ביום 9.11.2020. אציין, בהקשר זה, שבמכתב הדרישה נטרא גם כותבת שעמית סירב לקיים פגישה שבה הציע זוהר שניב יציג מצגת על אודות החברה. זוהר נמנע מלהתייחס לעובדות אלה בתצהירו, אך כאמור נכתב כך במכתב הדרישה מטעם התובעת (בסעיף 5.5), ובהיעדר התייחסות לכך בתצהיר יש לתת משקל לא מבוטל להתכתבות זו מזמן אמת הפועלת לחובת התזה של התובעת. אציין שאין מקום לתת משקל בהקשר זה לעדותו של זוהר בחקירה הנגדית שהייתה שיחה בינו ובין עמית ביום 28.10.2020 (עמ' 12, 15 לפרוטוקול) שעה שזוהר מסר כך לראשונה בחקירה הנגדית מבלי שהזכיר זאת בתצהיר ושעה שמידע זה נסתר לכאורה מתוכן מכתב הדרישה מיום 3.8.2021. יש אפוא במכתב ששלחה נטרא בזמן אמת כדי לחזק את מהימנות הגרסה של עמית ושוקי בנוגע להשתלשלות העניינים שהובילו להשקעה ובכלל זה לעניין צירוף המקרים בין עיתוי המענה האחרון של עמית לזוהר הסמוך למועד שבו החלה התנעת התהליך שהוביל לעסקה ביוזמת שוקי.
- טענותיה של התובעת בסיכומים בנוגע להתכתבות מחוקה מיום 15.11.2020 בשרשור ההתכתבויות (שניתן לה הסבר שלא נסתר בעדות של ניב שמדובר היה בטעות) ותהיות שהועלו בסיכומי התובעת לגבי תשובות שונות של עמית ושוקי בחקירה הנגדית אינן מספקות כדי להרים את הנטל לסתור את גרסתם המגובה בהתכתבויות רבות מזמן אמת (מוצגים 1, 2, 3, 4, 8, 9, 11, 12 לכרך המוצגים של הנתבעת).
- התובעת גם לא יכולה להיבנות מכך שעדים משמעותיים - וינטראוב ובמיוחד עמית - לא זומנו לעדות מטעם הנתבעת, בנסיבות העניין. אמנם נראה שטבעי יותר היה שהנתבעת תזמן את וינטראוב ועמית לעדות לנוכח הקשר עמם וההשקעה בחברה, אך לא מדובר בעדים בשליטתה הטבעית והטענה של הנתבעת לאי נעימות שהייתה נובעת מזימונם לעדות מבחינתה לצורך העיסוק בתביעת שכר טרחה של התובעת אינו בלתי מתקבל על הדעת. התובעת, מצידה, טענה בסיכומיה שלא זימנה את עמית לעדות משום שסברה שעדותו צפויה הייתה להיות מוטית לטובת הנתבעת בשל האינטרס שלו בחברה. ספק אם מדובר בנימוק משכנע וניתן היה לזמנו ולעתור שייחקר בחקירה נגדית. מכל מקום, אף אם ניתן היה לקבל את הטענה של התובעת שמדובר בעדים שבשליטת הנתבעת, לא היה בכך כדי לשנות מהמסקנה שלא ניתן לקבל את התזה שבפיה. זאת, בהיעדר ראיה נוגדת מצד התובעת; ולנוכח ההתכתבויות הרבות שצורפו מזמן אמת התומכות בגרסתם של ניב ושוקי כאמור.
- לא עלה אפוא בידי התובעת להרים את הנטל לסתור את גרסתם של ניב ושוקי ולהוביל להעדפת התזה שנטענה בסיכומיה המבוססת על ראיות נסיבתיות בלבד שעוצמתן מוגבלת מאוד, כאמור.
- אציין, בהקשר זה, כי היבטים מסוימים בעדויות של ניב ושוקי עוררו קשיים. שוקי, כעולה מתצהירו, הוא אדם עתיר ניסיון בשוק ההון שנשא ועודנו נושא בתפקידים בכירים מאוד (סעיף 2 לתצהיר). תשובותיו של שוקי בכל הנוגע להסכם שכר הטרחה שלו עצמו היו מתחמקות ועוררו קשיים. ניב, כעולה מתצהירו ומהחומרים בתיק, אף הוא אדם מוכשר ואיש עסקים רציני. עדותו בנוגע לכך שלא אישר לנטרא פניה ליוניקורן עוררה חוסר נוחות וקשה לקבלה, כאמור. אין בקשיים אלה, עם זאת, כדי לבסס ממצא כללי בדבר חוסר מהימנות הגרסה של ניב ושוקי באופן שיש בו כדי לבסס את התזה הנטענת של התובעת שאף לא הוצגה לניב ולשוקי במפורש בחקירה הנגדית, כפי שבצדק נטען בסיכומי הנתבעת, ובשים לב למכלול הראיות.
סיכום ביניים: עיקרי הממצאים העובדתיים שעל בסיסם יש לבחון את התביעה
- יש, אם כן, לבחון את זכאותה של התובעת לשכר טרחה בגין העסקה עם יוניקורן, על פי התשתית העובדתית הבאה:
- החברה אישרה את יוניקורן כמשקיעה בספטמבר 2020.
- הפניה של זוהר לוינטראוב ועמית בכל הנוגע להשקעה אפשרית של יוניקורן בחברה לא הניבה השקעה. פועלה של התובעת היה פניה והעברת מידע לוינטראוב שהעביר את המידע לעמית, כאשר בהמשך וינטראוב קישר את זוהר ישירות עם עמית שמסר לזוהר תוך זמן קצר מאוד שיוניקורן אינה מעוניינת בהשקעה.
אציין, בהקשר זה, כי למרות שאין לכך עדות ישירה, הראיות הנסיבתיות (נספחים 25-24 לראיות התובעת) מספקות על מנת לקבוע ממצא עובדתי, במאזן ההסתברויות במשפט אזרחי, שמידע שהעביר זוהר לוינטראוב עבר דרכו לעמית ולא הגיע לעמית בדרך אחרת. מדובר במסקנה שבהיגיון והיא מקבלת משנה תוקף בהיעדר ראיה מצד התובעת שאישרה להעביר חומרים לעמית גם דרך גורמים אחרים, ובשים לב לעדותו של ניב בחקירה הנגדית בדבר החשיבות של אישור להעברת חומרים כתנאי להעברתם.
- פועלו של שוקי הוא שהוביל להשקעה של יוניקורן בחברה יחד עם קבוצת משקיעים.
- דינה של טענת התובעת שדחיית ההשקעה על-ידי עמית במענה שנתן לזוהר הייתה במטרה להדיר את התובעת כמתווכת - להידחות.
- על פי ממצאים עובדתיים אלה יש לבחון את זכאותה של התובעת לשכר טרחה.
פלוגתה שלישית: המענה לשאלה אם נדרש קשר סיבתי בין פעולות התובעת להשקעה הוא בחיוב
- מחלוקת עיקרית שהתגלעה כאמור בין הצדדים היא בשאלה אם ההסכם מחייב קשר סיבתי בין פעולות נטרא ובין ההשקעה בחברה כתנאי לזכאות לשכר טרחה, ואם כן מהו טיבו של הקשר הסיבתי הדרוש.
- עמדת התובעת היא שדי לפי ההסכם בכך שהחברה אישרה את המשקיע ושהיועץ הפנה אליה את המשקיע ובכך יצר היכרות (ומספיקה לשיטתה הפניה בכתב). מנגד, עמדת הנתבעת בתמצית היא שדרוש קשר סיבתי של תרומה משמעותית של פעולות היועץ להשקעה בחברה וכי לא די בהפניה.
דחיית עמדת התובעת שהשימוש במינוח "בעקבות" בהסכם משמעו "לאחר" (כמשקף סדר פעולות)
- לטענת התובעת השימוש במילה "בעקבות" בהסכם הוא במשמעות של "לאחר". כלומר, לשיטתה הכוונה בהסכם היא שכל השקעה שבאה לאחר הפניית היועץ למשקיע מאושר תזכה אותה בשכר טרחה ולא נדרש כל קשר כלשהו בין פעולותיה ובין השקעה של אותו משקיע בפועל. עמדה זו נועדה לתת מענה לטענת הנתבעת שנדרש קשר סיבתי.
- איני סבור שניתן לקבל את עמדתה הלשונית של התובעת לגבי משמעות המילה "בעקבות". אחד הפירושים של המילה "בעקבות" לפי המילונים "אבניאון" ו"מילוג" (המילון העברי החופשי ברשת) הוא "כתוצאה מ'" ("as a result of" לפי אבניאון); ולפי אתר האינטרנט של האקדמיה לעברית המילה "בעקבות" היא "מילת יחס לציון סיבה, תוצאה של-". זהו גם הפירוש שנחזה להיות טבעי לקורא הטקסט בענייננו.
- אומנם המילונים השונים מכירים באפשרות שלמילה ב"עקבות" תינתן משמעות של "אחר או אחרי" (לפי "אבניאון") ו-"אחרי" (לפי אתר האקדמיה לעברית), כטענת התובעת, אך הניסיון להחיל משמעות לשונית כזו בהקשר הנדון ובמובן שאותו מבקשת התובעת להחיל - של סדר פעולות כרונולוגי גרידא - אינו יכול לעמוד. ב"מילוג" ההתייחסות בהקשר זה היא לפירוש "אחרי מישהו או משהו" או "בדרכו של, באופן שממשיך" וההקשרים המובאים כדוגמאות הם "השוטרים ניהלו מרדף ממושך בעקבות החשוד" ו-"הבן הלך בעקבות אביו". ב"אבניאון" מוסברת המשמעות "אחרי" למילה "בעקבות" באמצעות הביטוי באנגלית " "in someone's footstep'. באתר האינטרנט של אקדמיה ללשון עברית מובאות הדוגמאות הבאות להמחשת השימוש במילה "בעקבות" במשמעות "אחרי": 'עוד חברות העלו מחירים בעקבותיה"; "הוא בחר במקצוע בעקבות הוריו"; "תרגומו הולך בעקבות המתרגמים הקודמים"; "בעקבות המדרש רש"י מפרש את הפסוק כך".
- באף אחד מהמילונים לא ניתנה למילה "בעקבות" משמעות של "אחרי" במובן של סדר פעולות בזמן גרידא; פירוש אותו מבקשת התובעת לקרוא לנוסח ההסכם. ואכן, בקריאה פשוטה, אינטואיטיבית וטבעית של הטקסט המשמעות המתבקשת למילה "בעקבות" בה נעשה שימוש בהסכם היא של סיבה ותוצאה, בעוד שייחוס משמעות של "אחרי" למילה "בעקבות" אינו מתאים להקשר, ולכל הפחות נחזה להיות מאולץ. כך גם לפי עדותו של זוהר עצמו שאישר למעשה בחקירה הנגדית שהרעיון שהמילה "בעקבות" עשויה להיות במשמעות של "אחרי" נולד רק לאחר דיון קדם משפט שבו נדון הקושי שבעמדת התובעת בהקשר זה (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 38-30).
- המסקנה היא, אם כן, שהמילה "בעקבות" בהסכם היא נחזית להיות במובן של "סיבה ותוצאה" המשקפים קשר סיבתי. כפי שניתן להתרשם מעיון בהוראות ההסכם (שהובאו לעיל), הזכאות לשכר טרחה של התובעת לפי סעיף 3 להסכם היא במקרה של "גיוס הון או עסקה: סכום במזומן השווה ל-5% מסכום הגיוס/עסקה...". "עסקה" מוגדרת בסעיף 2 וכוללת גם "גיוס הון... או כל עסקה אחרת בין החברה לבין משקיע/שותף עסקי". הגדרת "משקיע/שותף עסקי" מתייחסת להשקעה או עסקה "בעקבות הפניית היועץ במשך תקופת ההתקשרות או בתקופה הנוספת, כאמור בסעיף 3 להלן [ההדגשה שלי - ל' ג']". מכאן, שלפי הוראת סעיף 3 להסכם שמפנה להגדרת "עסקה" שמפנה להגדרת "משקיע/שותף עסקי" נדרש, לפי לשון ההסכם, קשר סיבתי בין ההפניה של היועץ ובין העסקה כתנאי לזכאות של התובעת לשכר טרחה.
תניית הבלעדיות ודרישת הקשר הסיבתי אינן מאפשרות מסקנה של אומד דעת סובייקטיבי משותף
- ההסכם, עם זאת, קובע גם בסעיף 3 העוסק בשכר הטרחה שהוראותיו יחולו גם במקרה של עסקה עם "משקיע/שותף שבוצעה לראשונה בתום עשרים וארבעה (24) חודשים לאחר תום תקופת ההתקשרות...[שהוגדרה בסעיף 1 ל-12 חודשים - ל' ג']". התובעת מכנה תקופה זו כ"תקופת הזנב". סעיף 8 להסכם מוסיף ש"ליועץ יש בלעדיות לגבי כל משקיע"; וסעיף 9 להסכם מוסיף וקובע כי כל אחד מהצדדים רשאי להביא לסיום ההסכם בהודעה שלא יהיה בה כדי לגרוע מהתחייבות החברה לתשלום לנטרא.
- השאלה שמתעוררת היא מהי המשמעות של הבלעדיות הקבועה בסעיף 8 להסכם לגבי משקיע שאישרה התובעת וכיצד, אם בכלל, היא עולה בקנה אחד עם דרישת קשר הסיבתי הקבועה בסעיף 3 להסכם? ככל שההבנה של תניית הבלעדיות היא שאם נכרתת עסקה בתקופת ההתקשרות או בתקופת הזנב התובעת זכאית לשכר בכל מקרה, כטענתה, הרי שלכאורה יש בכך סתירה לדרישת הקשר הסיבתי אל מול אותו משקיע לפי סעיף 3 להסכם.
- לא מצאתי בעמדות הצדדים ובראיותיהם הסבר שנותן מענה משכנע לקושי לכאורה ליישב בין דרישת הקשר הסיבתי לגבי משקיע מסוים לפי ההסכם ובין תניית הבלעדיות ביחס לאותו משקיע לפי ההסכם.
- לטענת התובעת, כפי שגם העיד זוהר, תניית הבלעדיות משקפת הסכמה שהיא זכאית לשכר טרחה בגין כל עסקה של החברה עם משקיע שהחברה אישרה משך תקופה של 3 שנים. הבלעדיות נועדה לפי הנטען - למנוע מחלוקות על שכר טרחה. הנתבעת אינה מנועה לפי טענה זו מלהתקשר בעסקה שלא בסיוע התובעת אך אם תעשה כן תהיה מחויבת בתשלום שכר טרחה בכל מקרה. התובעת מבקשת לתמוך טענה זו גם בחובת הדיווח המוטלת על החברה לפי סעיף 3 להסכם משך 24 חודשים לאחר תקופת ההתקשרות (אותה היא מכנה כאמור "תקופת הזנב") המלמדת לשיטתה שהיא זכאית לשכר טרחה גם אם העסקה נעשית בשלב מאוחר - לאחר שמסתיימת ההתקשרות בין הצדדים (סעיפים 9-7 לתצהיר).
- בתצהירו של ניב לא קיימת התייחסות למשמעות של תניית הבלעדיות ולשאלה כיצד היא מתיישבת עם הבנתו שתנאי לזכאות של התובעת לשכר טרחה הוא שההשקעה היא בעקבות הפניית התובעת (כדרישה של סיבה ותוצאה). בהקשר זה אציין שהן בתצהיר של זוהר, הן בתצהיר של ניב, אין אינדיקציה לכך שהם שוחחו על השאלה מושא המחלוקת קודם לחתימה על ההסכם; וגם לא הוצגו טיוטות שהוחלפו. בכל הנוגע לחילופי הדברים קודם להסכם, ניב העיד בחקירה הנגדית שדובר טלפונית על כך ש"להביא משקיע זה לבצע פעולות, ולבדוק אותו ושנסכים עליו" (עמ' 32 ש' 38-34) ושזוהר הסביר שהוא נדרש "לפעול, ולהביא, ולדאוג, ולשבת איתך, ולהציג ולהביא להדגמות..." (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 16-12). יש תימוכין להבנה זו בהוראות סעיף 1 להסכם בדבר התחייבויותיה של נטרא לקדם עסקה ולסייע במשא ומתן. ניב העיד גם שדובר בעל-פה שלנטרא אין בלעדיות בהבאת משקיעים (עמ' 35 לפרוטוקול). לא היה בפיו, עם זאת, מענה של ממש שמיישב את הקושי לכאורה בין בלעדיות לגבי משקיע מסוים לפי סעיף 8 להסכם ובין דרישת הקשר הסיבתי. ניב העיד שלא בטוח ששם לב לעניין זה בזמן אמת (עמ' 37 לפרוטוקול) ולנוכח הניסוח המסורבל של ההסכם, הגם שמדובר במסמך קצר של שני עמודים בלבד, לא ניתן לומר שעדותו בעניין זה היא נטולת היגיון, בהינתן גם שהצדדים לא ניהלו משא ומתן על ההסכם בעזרת עורכי דין. בהמשך החקירה ניב התייחס למשמעות של תקופת הזכאות הארוכה של 24 חודשים לאחר 12 חודשי ההתקשרות, והעיד שלהבנתו אם נטרא הייתה עושה חיבור ויוצאת מהתמונה לבקשת החברה - אזי היא הייתה זכאית לשכר טרחה (עמ' 39-38 לפרוטוקול).
- בסיכומי הנתבעת ביקש בא כוחה להצביע על כך שתניית הבלעדיות שעליה נסמכת התובעת היא "סיבובית" במובן זה שהבלעדיות היא לגבי "כל משקיע" והגדרת "משקיע" כוללת את הדרישה שהעסקה היא "בעקבות הפניית היועץ". עוד נטען בסיכומי הנתבעת (ללא עיגון בעדותו של ניב) שהכוונה בתניית הבלעדיות היא למקרה שבו הייתה השקעה אחת בעקבות הפניית התובעת בתקופת ההסכם (שנה אחת) - אז זכאית התובעת לשכר גם בגין השקעות נוספות (בתקופה הנוספת - שנתיים לאחר מכן). עוד טענה הנתבעת בסיכומיה שהפרשנות של התובעת לבלעדיות היא נטולת היגיון במובן זה שלא ייתכן שתינתן לתובעת בלעדיות, מצד אחד, ומצד שני היא תהיה זכאית לשכר תוך שהיא מסתפקת בהפניה שלאחריה תנקוט בגישת "שב ואל תעשה". אין היגיון, כך נטען, במתן בלעדיות למי שאינו מחויב בקידום עסקה.
- איני סבור שניתן לקבל את עמדת מי מהצדדים ככזו שנותנת מענה מניח את הדעת המיישב בין תניית הבלעדיות בנוגע למשקיע מסוים ובין דרישת הקשר הסיבתי לגבי אותו משקיע. מחד גיסא, לא ניתן לקבל את עמדת התובעת שלפיה נדרשת הפניה בלבד שלאחריה כל עסקה עם המשקיע תזכה בשכר. עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם השימוש במונח "בעקבות" שמשקף קשר של סיבה ותוצאה, כאמור, והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שתניית הבלעדיות עצמה היא "סיבובית", כטענת הנתבעת, במובן זה שהיא עצמה עושה שימוש במונח "משקיע" ומכילה, לפיכך, את דרישת הקשר הסיבתי. אציין ש"תניית הזנב" וחובת הדיווח אינן משכנעות ככאלה הבאות להצדיק בהכרח את עמדת הנתבעת מכיוון שהן עשויות להיות רלוונטיות מקום בו החל משא ומתן בעקבות הפניית היועץ אשר לא התגבש להסכם בתקופת ההתקשרות אלא לאחר זמן ממושך ("בתקופת הזנב"). מאידך גיסא, גם עמדת הנתבעת בסיכומיה המצמצמת את תחולת תניית הבלעדיות ואשר אין לה עיגון בחומר הראיות כהבנה של ניב את ההסכם בזמן אמת ואף לא בלשון ההסכם מעוררת קושי.
- מסקנתי היא, אם כך, שלא ניתן לקבוע, בנסיבות העניין, אומד דעת סובייקטיבי משותף של הצדדים בנוגע לשאלת זכאותה של התובעת לשכר טרחה מקום בו משקיע מאושר התקשר בעסקה עם החברה ללא קשר סיבתי לפועלה של התובעת.
- בשולי הדברים אציין כי ער אני להוראות הקשורות להסכם תיווך הכולל בלעדיות לפי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן - "חוק המתווכים"), כמו גם להתייחסות בפסיקת בית המשפט העליון למשמעות של בלעדיות בכל הנוגע לדרישה שהמתווך יהיה הגורם היעיל כתנאי לזכאות לשכר ובאופן שאין סתירה בין דרישה זו ובין בלעדיות שהוקנתה למתווך (ראו רשות ערעור אזרחי 4036/16 קבוצת בראל נכסים בערעור מיסים נ' אופיר בנימין [נבו] (20.7.2016) (להלן - "עניין בראל")). דומני שיש קושי ללמוד גזירה שווה מהוראות אלה והפסיקה שפירשה אותן לענייננו. זאת הן מכיוון שחוק המתווכים הוא חוק קוגנטי שאינו חל בנסיבות המקרה ומגלם תכליות צרכניות, כפי שנפסק בעניין בראל, הן מכיוון שבחוק המתווכים מדובר על בלעדיות כללית למתווך בנכס מסוים, בעוד שבמקרה כאן הוגדרה בלעדיות לגבי לקוח ספציפי ולא בלעדיות כללית אליה מתייחס חוק המתווכים.
הדין הדיספוזיטיבי מוביל להעדפת עמדת הנתבעת שדרוש קשר סיבתי
- אי הבהירות הנובעת מדרישת הקשר הסיבתי לגבי משקיע מסוים, מחד גיסא, ותניית הבלעדיות לגבי אותו משקיע, מאידך גיסא, שוללים כאמור מסקנה פרשנית בדבר אומד דעת סובייקטיבי משותף של הצדדים בשאלה שבמחלוקת. כללי הפרשנות מוליכים, עם זאת, להעדפת העמדה של הנתבעת שדרוש קשר סיבתי בין הפניית התובעת ובין ההתקשרות בעסקה.
- תחילה יש לבחון אם עדיפה עמדת אחד הצדדים לפי תכליתו האובייקטיבית של ההסכם. תכליתו האובייקטיבית של חוזה מבוססת על "הערכים, המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים [...]. הבחינה היא אובייקטיבית. השאלה אינה מה הייתה כוונתם של הצדדים לחוזה הספציפי; השאלה הינה מהי 'כוונתם' של צדדים סבירים. תכלית זו נקבעת בהתחשב באופי החוזה ובטיפוסו תוך התחשבות בערכים (כגון - צדק, סבירות, שוויון) של שיטת המשפט שלנו. בגדרי התכלית האובייקטיבית אנו יוצאים מתוך ההנחה, כי חזקה (praesumptio juris) היא - חזקה הניתנת לסתירה - שהצדדים מבקשים להגשים תכלית שהיא צודקת, יעילה, סבירה והגיונית" (ערעור אזרחי 4869/96 מליליין בערעור מיסים נ' The harper Group, חוות דעתו של השופט א' ברק [נבו] (9.4.1998)).
- התובעת טענה בטיעון המשלים שאופי ההסכם בין הצדדים אשר שלפיו השכר הוא בגין תוצאה בלבד מוביל לכך שיש להעדיף את עמדתה הפרשנית. לא מדובר בנימוק משכנע. היגיון עסקי-מסחרי עשוי לתמוך גם בעמדה שלפיה ההסכם מותנה בתוצאה בלבד, בשים לב גם לגובה שכר הטרחה בשיעור של 5% מההשקעה. לכן, לא ניתן לקבל את טענת התובעת ככזו המטה את הכף למסקנה שעמדתה עדיפה משיקולים של היגיון עסקי-כלכלי. אציין, בהקשר זה כי תשתית ראייתית רצינית לגבי הנוהג בנוגע להסכמי תיווך להשקעה בחברות הזנק - לא הונחה, בהיעדרה של חוות דעת מומחה לגבי המקובל בנוגע לתיווך השקעות בהקשרים אלה. הסכם פרטני של שוקי שהוצג שנוסחו אחר ועדותו הכללית של זוהר - שיש להתייחס אליה כאל עדות יחידה של בעל דין - שמדובר בהסכם "שטנץ" שמסתובב בשוק ההון אף הם לא מבססים תשתית ראייתית לגבי המקובל.
- בהיעדר עדיפות לעמדת התובעת בבחינת התכלית האובייקטיבית, יש לפנות לדין הדיספוזיטיבי, בין ככזה שמשקף את אומד דעתם המשוער של צדדים הוגנים וסבירים, בין כהוראת השלמה לחוזה שקיים בו חסר (ראו, רשות ערעור אזרחי 6388/19 הפניקס חברה לביטוח בערעור מיסים נ' רון הופמן, פסקה 93 לחוות דעתו של השופט ע' גרוסקופף [נבו] (22.6.2023) והאסמכתאות שם; גבריאל שלו ואפי צמח דיני חוזים 12 (2019); ערעור אזרחי 3190/99 שוקר נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה ולהשכרה בע"מ, פ"ד נד(3) 127, 140 (2000)), בין על פי היקש.
- בהתאם להלכה הפסוקה - עוד קודם שנחקק חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 - מקום שקיים הסכם תיווך אך לא סוכמו פרטיו יחולו הכללים שנקבעו בפסיקה כתנאי לתשלום דמי תיווך אשר אחד מהם הוא שהמתווך היה "הגורם היעיל" שהביא להתקשרות בעסקה (ראו, ערעור אזרחי 2144/91 מוסקוביץ נ' אסתר ביד, כמנהלת עיזבון המנוח טוביה ביד ז"ל, פ"ד מח(3) 116, 122 (20.9.1994); עניין בראל, בפסקה 19). הלכה זו הוחלה גם כאשר דובר בתיווך עסקי שאינו במקרקעין - גם אז תנאי לתביעת דמי תיווך, בהיעדר הסכמה אחרת, הוא שהמתווך יהיה הגורם היעיל בקשירת העסקה (ראו, ערעור אזרחי 2708/14 ישראלי נ' אהרוני, פסקה 8 [נבו] (6.12.2015) (להלן - "עניין ישראלי"); ערעור אזרחי 5876/06 אינטגרציה אנכית בערעור מיסים נ' ראדה תעשיות אלקטרוניקה בע"מ, פסקה 17 [נבו] (4.2.2009)). אציין עוד כי בהתאם לפסיקה הדרישה שהמתווך יהיה הגורם היעיל היא מחמירה יותר מדרישה לקשר סיבתי (ראו, עניין ישראלי, בפסקה 8). הלכה פסוקה זו מבטאת את הדין הדיספוזיטיבי.
- הדין הדיספוזיטיבי תומך, אם כך, בעמדת הנתבעת שדרוש קשר סיבתי; דרישה שהיא מקלה יותר מדרישת הגורם היעיל שנקבעה בפסיקה ובחוק המתווכים במקרקעין. זאת, לנוכח חוסר הבהירות בנוסח ההסכם, ובהיעדר תשתית ראייתית המובילה להעדפת עמדת אחד הצדדים באספקלריה של אומד הדעת הסובייקטיבי בעת כריתת ההסכם או אומד הדעת האובייקטיבי, כמו גם - היעדר הוכחה של נוהג בשוק הרלוונטי.
כלל הפרשנות נגד המנסח מוביל אף הוא להעדפת עמדת הנתבעת שדרוש קשר סיבתי
- אף אם אניח שהדין הדיספוזיטיבי אינו מוביל להעדפת עמדת הנתבעת, המסקנה שיש להעדיף את עמדת הנתבעת שנדרש קשר סיבתי עומדת בעינה. זאת בהתאם לכלל שלפיו כאשר לא ניתן להתחקות אחר אומד דעת הצדדים - יש להיזקק לכלל ההכרעה הפרשני בדבר פרשנות ההסכם נגד עמדת הצד שהייתה לו עדיפות בעיצוב תנאיו (סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973)). על הרציונל שבהפעלת הכלל הפרשני שלפיו יש לזקוף אי בהירות בהסכם לחובת הצד להסכם שהייתה לו עדיפות בעיצוב תנאיו נאמר (פרשנות החוזה, עמ' 639-638):
בחוזה כזה, כך יש להניח, הצד בעל השליטה דאג היטב לאינטרסים של עצמו. אין כמוהו המכיר את חוסר הוודאות שבלשון, וחזקה עליו שפעל באופן הנמרץ ביותר להבטחת זכויותיו. כן יש להניח כי בעל השליטה ניצל את מלוא כוחו ליטול לעצמו את כל טובות ההנאה והזכויות שהוא רצה בהן בעת כריתת החוזה. ועל כל פנים, היה בכוחו ליטול לעצמו אותן זכויות וטובות הנאה אם רצה בכך. אין זה ראוי להעניק לו טובות הנאה וזכויות נוספות בדרך פרשנית. אכן, אם בעל השליטה צפה את הזכות או את טובת ההנאה שלהן הוא טוען עתה, מדוע לא דאג לקבוע בעניין זה הוראה מפורשת, שהרי כוח השליטה היה בידיו? האם ביקש להסתיר הדבר מהצד השני, בחששו שהלה לא ייכנס להתקשרות החוזית? האם ביקש לשמור לעצמו את האופציה הפרשנית בעתיד?... זאת ועוד, בעל השליטה הוא לרוב במצב הטוב ביותר לדעת את חוסר הוודאות של הטקסט ולדאוג לאינטרסים של עצמו לעתיד.
- התובעת היא זו שעיצבה את תנאי ההסכם וכמובן שגם הייתה לה עדיפות בעיצוב התנאים כמי שמספקת את השירותים, ובהתאם - היא זו שעליה להכיר את הניואנסים הקשורים בזכאות לשכר טרחה. ניתן היה לנסח את ההסכם בבהירות ולכתוב בפשטות שכל עסקה עם משקיע שהנתבעת אישרה בתוך תקופה של שלוש שנים תזכה בשכר טרחה בכפוף למשלוח פניה או העברת חומרים. אלא שלא כך ניסחה התובעת את ההסכם. התובעת ניסחה הסכם מסורבל וקשה לקריאה והבנה המכיל קשיים ניסוחיים, ולמצער אי בהירות, בעניין זה כאמור. בהיעדר מסקנה שיש לתת עדיפות לפרשנותה לנוכח הבנה מזמן אמת (שלא הוכחה כאמור) או משיקולים פרשניים אחרים, יש לזקוף את אי הבהירות בניסוח לחובתה, ובהתאם - לפרש את ההסכם נגדה במובן זה שתנאי לקבלת שכר טרחה הוא שעסקת ההשקעה נעשתה "בעקבות הפניית" התובעת. זאת, למרות הקושי ליישב עמדה זו עם תניית הבלעדיות שאף היא נוסחה בעמימות (ופירושה לא הובהר בהסכם) (השוו, בהקשר של הסכמי שכר טרחה בין עורך דין ללקוחו לערעור אזרחי 9648/16 אורהייטק GIS בערעור מיסים נ' אביטן, פסקה 39 [נבו] (28.2.2018), ערעור אזרחי 9648/16 מאיר צייגר, עו"ד נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פסקה 38 [נבו] (3.11.2021), רשות ערעור אזרחי 7394/07 עו"ד גנאם נ' פאעור, פסקה ה(4) (8.10.2007); רשות ערעור אזרחי 3740/08 גרנד האוז בערעור מיסים נ' פויכטונגר, פסקה 10 [נבו] (15.9.2008); ובהקשר של הסכמי תיווך ראו תיק אזרחי (שלום כ"ס) 2103/08 מנשה נ' אהרון, פסקה 19 [נבו] (23.10.2011), תיק אזרחי בסדר דין מהיר (שלום י-ם) 35756-10-13 פדידה נ' זכריה [נבו] (23.11.2014)).
המסקנה: התובעת אינה זכאית לשכר טרחה בגין העסקה עם יוניקורן לפי הוראות ההסכם
- המינוח "בעקבות הפניית היועץ" משמיע, כאמור, בנסיבות העניין, קשר של סיבה ותוצאה. עמדת התובעת שדי בפניה שהעבירה לקרן יוניקורן באמצעות עמית אינה עולה בקנה אחד עם הקשר הסיבתי הדרוש.
- מחומר הראיות עולה, כאמור, במאזן ההסתברויות במשפט אזרחי, שאין כל קשר בין הפניה של התובעת ליוניקורן ובין ההשקעה שנעשתה בסופו של דבר. יוניקורן דחתה את הפניה של התובעת מיום 19.10.2021 למחרת, כעולה ממכתב הדרישה של התובעת (מוצג 32 לראיות התובעת). גם המענה לגישוש נוסף של זוהר נענה בתוך פחות משעה - שאין ליוניקורן עניין בהשקעה בחברה (מוצג 27 לראיות התובעת). כאמור, ניתן לקבל את עמדת התובעת שחומרים של החברה הועברו ליוניקורן באמצעות וינטראוב אך אין בכך כדי לשנות מהמסקנה שההשקעה לא באה בעקבות הפניה של התובעת - ולו בדוחק. מהתיעוד בתיק עולה שעמית, מנהל יוניקורן, סירב אפילו לקיים פגישה עם הנתבעת לבחינת השקעה לאחר שהתקבלו פניית התובעת וחומרים שהעבירה. לא הותנע מהלך כלשהו - לא גישוש וודאי שלא משא ומתן - שיכול היה להוביל להשקעה בעקבות פניה של התובעת. הדלת הייתה סגורה בפני התובעת והיא קיבלה זאת ולא המשיכה במאמצי השכנוע. הדינמיקה שהובילה להשקעה של יוניקורן בנתבעת, כעולה מחומר הראיות, הייתה ללא קשר כלשהו לפועלה של התובעת ונבעה מהשתלשלות הדברים כפי שתוארה בתצהיריהם של ניב ושוקי ומגובה בהתכתבויות רבות מזמן אמת. שוקי הוא זה שהניע את המהלך והוביל את גיבוש העסקה, כאשר העסקה שנעשתה בסופו של דבר לא הייתה עסקה של יוניקורן בלבד אלא של קבוצת משקיעים; מי שכונו גם "קבוצת חברים" (סעיף 15 לתצהיר שוקי; עמ' 118 לראיות התובעת). גם במובן זה אין קשר בין התובעת ובין העסקה שגובשה במתכונת של קבוצת משקיעים ולא מול יוניקורן בלבד; עסקה שאין ראשית ראיה שהתובעת יכולה הייתה לסייע בגיבושה.
- המסקנה, היא, בהתאם, שהעסקה לא נעשתה בעקבות "הפניית התובעת", ובהתאם - התובעת אינה זכאית לשכר טרחה לפי הוראות ההסכם בין הצדדים.
פלוגתה רביעית: הנתבעת הפרה את חובת הדיווח אך אין בהפרה זו כדי להוביל לסעד כספי
- אין מחלוקת שהנתבעת דיווחה על העסקה לתובעת רק לאחר שגובשה, כפי שעלה מעדותו של ניב. התובעת טענה שהנתבעת הפרה את חובת הדיווח הקבועה בסעיף 3 להסכם במובן זה שבזמן אמת היא לא עדכנה את התובעת בדבר המגעים והמשא ומתן עם יוניקורן. הנתבעת, מצידה, טענה בטיעון המשלים שלא חלה חובת דיווח מכיוון שחובת הדיווח חלה רק על "גופים או אנשים הקשורים לגיוס ההון או החוב שהופנו על ידי היועץ". לטענת הנתבעת יוניקורן לא הופנתה על-ידי התובעת; פנייתה סורבה והנתבעת כלל לא ידעה על אותן פניות של התובעת ליוניקורן. נטען גם שלא ניתן לצפות מהתובעת לדווח בהינתן שחובת הדיווח נועדה לחול מקום שמתקיים משא ומתן שנרקם בהמשך לתיווך ולא זה המצב כאן.
- בנסיבות העניין לא דרושה הכרעה בשאלה אם הנתבעת הפרה את חובת הדיווח מכיוון שיש ממש בטענותיה שגם אם הופרה חובת דיווח אין בהפרה זו כדי להוביל למתן סעד לזכות התובעת, בנסיבות העניין.
- עיון בפסיקה ענפה של בתי המשפט מעלה שכאשר לקוח מפר חובת דיווח למתווך במטרה לעקוף את המתווך ולמנוע ממנו דמי תיווך יכול שהמתווך יהיה זכאי לדמי תיווך גם אם יימצא שהוא לא היה הגורם היעיל בנוגע להיקשרות בעסקה. כך היה, למשל, בקשות עירייה אחרות 5786/15 אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבנין בערעור מיסים נ' חסן [נבו] (3.9.2017). באותו מקרה נקבע כממצא שבעובדה שהנתבעת מנעה מהמתווך לשמש כמתווך בעסקה לאחר שהפגיש את הצדדים ובהמשך לאותה פגישה פעל רבות באופן יזום בפניות לשני הצדדים על מנת לקדם עסקה אך הנתבעת הדירה אותו מההתפתחויות במשא ומתן בחוסר תום לב על מנת להרחיק אותו מהמגעים ובמטרה להימנע מתשלום שכר טרחה.
- ענייננו שונה מאוד, כאמור. מחומר הראיות עולה שפניותיה של התובעת ליוניקורן אפילו "לא פתחו את הדלת" לשיח כלשהו. הן לא התניעו פגישה ראשונית או התעניינות שהובילו לתחילתם של גישושים לכיוון עסקה. פניותיה של התובעת הובילו למבוי סתום והתובעת, מצידה, קיבלה זאת, כאמור, וזנחה לאחר זמן קצר את הכיוון של השקעה בחברה של קרן יוניקורן. גם אין אינדיקציה בחומר הראיות, כאמור, שהדינמיקה שהובילה להשקעה של יוניקורן נועדה לעקוף את התובעת כמתווכת. לא ניתן אפוא לומר שבנסיבות העניין הנתבעת או מי מטעמו פעלו בחוסר תום לב במטרה למנוע מהתובעת זכאות לשכר טרחה.
- אוסיף עוד שיש ממש בטענת הנתבעת שגם בהנחה שהופרה חובת דיווח בנסיבות העניין, אין בכך כדי להקנות סעד כספי לתובעת מן הטעם שלא נגרם לה נזק כלשהו עקב ההפרה. זאת, בהיעדר אינדיקציה כלשהי לכך שהתובעת הובילה או יכולה הייתה להוביל להתנעת מהלך שיוביל לעסקה עם יוניקורן כפי שהתגבשה; עסקה שלפי חומר הראיות נוצרה, כאמור, כתוצאה מפעולותיו של שוקי וגיבוש קבוצת המשקיעים ומקום שהתובעת עצמה זנחה אפיק זה לאחר התשובה השלילית שקיבלה מיוניקורן בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2020 ואף לא עדכנה את הנתבעת על כך. טענת התובעת בטיעון המשלים שאם הייתה מקוימת חובת הדיווח היה בכך כדי לאפשר לה "להיות מעורבת ולבצע את כל הפעולות הנדרשות" היא אפוא טענה כללית ונעדר מחומר הראיות עיגון כלשהו לתועלת אפשרית במעורבות כזו של התובעת.
- גם קו טיעון זה של הפרת חובת הדיווח - אין בו אפוא כדי להוביל לקבלת התביעה; גם לא בחלקה.
הערה לפני סיום
- אציין, קודם לחתימת פסק הדין, שאם היה נוצר קשר ישיר בין יוניקורן ובין החברה כתוצאה מהפניית התובעת (כגון פגישה עסקית; תחילתם של גישושים או משא ומתן) ייתכן שהיה בכך כדי לשנות ממסקנות פסק הדין. ייתכן שדי היה בפעולה כזו כדי לקיים את דרישת הקשר הסיבתי לפי ההסכם, ולמצער - יכול שבנסיבות כאלו היה מקום לזקוף נגד הנתבעת את חזקת הנזק הראייתי או להביא למסקנה שהופרה חובת דיווח באופן שמנע את הקשר הסיבתי הדרוש. משלא אלו הם פני הדברים לפי חומר הראיות הקיים והמסקנה, במאזן ההסתברויות במשפט אזרחי, היא שלנתבעת לא הייתה "יד ורגל" בהתנעת העסקה, כפי שבצדק טענה הנתבעת, כמו גם היעדרה של אינדיקציה שהתובעת יכולה הייתה לתרום דבר מה לגיבושה של העסקה - אין צורך להידרש לכל אלה.
סוף דבר
- אשר על כן - התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסך של כולל של 25,000 ש"ח. בקביעת ההוצאות ושכר הטרחה נתתי את דעתי לסכום התביעה; למספר הישיבות שהתקיימו; להיקף החומרים בתיק שאינו רב ולכך שהבירור העובדתי בתיק היה פשוט והשאלות המשפטיות היו ממוקדות. בהינתן שהנתבעת היא חברה ובהיעדר אינדיקציה שהיא אינה מנכה מס תשומות - לא הבאתי בחשבון מע"מ.
זכות ערעור כחוק.