דיון והכרעה
- לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולחומר הראיות באתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות. אלו הנימוקים לכך:
מיקוד הפלוגתאות הדרושות הכרעה
- קודם לדיון בטענות הצדדים, אתאר בקצרה את הפלוגתאות הדרושות הכרעה בתיק זה:
- השאלה העיקרית הראשונה שיש להידרש אליה היא אם הנתבעת אישרה את קרן יוניקורן כמשקיעה בהתאם לתנאי ההסכם. זאת משום שלפי ההסכם תנאי לזכאות התובעת לשכר טרחה הוא שהנתבעת אישרה את המשקיע מראש. תשובתי לכך, כפי שיפורט להלן, היא בחיוב.
- השאלה העיקרית השניה הדרושה ליבון היא אם הנתבעת ושוקי פעלו במטרה "לנטרל" את פועלה של התובעת כמתווכת בעסקה עם יוניקורן, כטענת התובעת. תשובתי לכך, כפי שיפורט להלן, היא שלא עלה בידי התובעת לבסס טענה זו.
- השאלה העיקרית השלישית הדרושה ליבון היא אם תנאי לזכאותה של התובעת לשכר טרחה הוא ביסוס של קשר סיבתי בין פועלה של התובעת התקשרות בעסקה, ואם כן האם התובעת עמדה בנטל הדרוש. תשובתי לשאלה זו היא שנדרש קשר סיבתי וכי התובעת לא ביסס את הקשר הסיבתי הדרוש.
- השאלה העיקרית הרביעית הדרושה ליבון היא אם הנתבעת הפרה חובת דיווח לתובעת בקשר למשא ומתן שניהלה עם יוניקורן, ואם כן האם מדובר בהפרה שיש בה כדי לזכות את התובעת בסעד כספי. תשובתי לשאלה זו היא שגם תחת ההנחה שהנתבעת הפרה חובת דיווח אין בהפרה זו כדי להוביל למסקנה שהתובעת זכאית לסעד, בנסיבות העניין.
- אפנה לדון בשאלות אלו כסדרן.
פלוגתה ראשונה: המענה לשאלה האם הנתבעת אישרה את יוניקורן כמשקיעה הוא בחיוב
- בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית ניב נטען שהנתבעת לא אישרה את יוניקורן כמשקיעה לפי תנאי ההסכם. לטענת ניב הוא אישר העברת מידע לוינטראוב שאותו הכיר מפרו-סיד וכי אם הייתה מתבקשת פניה ליוניקורן הוא היה בוחן את הבקשה, כאשר ייתכן שהיה מסכים וייתכן שלא (סעיף 31 לתצהיר). ניב הצהיר שהיה ברור לו שהפנייה היא "לדני וינטראוב – והוא 'הלקוח'", כאשר הפניה העקיפה ליוניקורן לא נעשתה באישור הנתבעת כנדרש לפי ההסכם. הדואר האלקטרוני שעליו נסמכת התובעת התמקד לדברי ניב בדני וינטראוב ולא בקרן יוניקורן ולדבריו: "לא העליתי בדעתי שהתובעת סבורה שהקרן היא בבחינת 'משקיע' כהגדרתה בהסכם" (סעיף 32 לתצהיר).
הנתבעת לא הדגישה בסיכומיה את הטענה שלא אישרה את יוניקורן כמשקיעה לפי ההסכם. ספק אם היא עודנה אוחזת בטענה זו. מכל מקום – דין הטענה להידחות. עדותו של ניב בכל הנוגע להיעדר אישור של יוניקורן לפי ההסכם מעוררת קושי. היא לא עולה בקנה אחד עם המסמכים ועם השכל הישר. ניב אישר את יוניקורן במפורש, כפי שעולה מתוכן הדואר האלקטרוני ששלח לזוהר ביום 13.9.2020 ואשר תואר לעיל. כותרת הדואר האלקטרוני ששלח זוהר היא "משקיע – יוניקורן" ובגוף האי-מייל זוהר כתב לניב במפורש שוינטראוב מבקש עדכון "על מנת לבחון אפשרות של יוניקורן להשקיע". לאחר מכן שלח זוהר לניב דף מידע אודות יוניקורן (עמ' 102-101 לראיות התובעת) ובמענה ניב מתייחס במפורש ליוניקורן באופן שמשקף הבנה שמדובר על יוניקורן כמשקיעה. כך הוא כתב: "אני שמח לשמוע על הצלחת ההנפקה" כאשר בהמשך עדכן ניב על סטאטוס החברה. יתירה מזו: אף אם ניתן היה לקבל את עדותו המוקשית של ניב בחקירה הנגדית שהוא לא קרא את תוכן האי-מייל של זוהר (עמ' 43 לפרוטוקול), אין בכך כדי לשנות מהמסקנה שיש לראות בהתייחסות שלו בכתב כאישור של הקרן כמשקיעה. כידוע, כוונתם המשותפת של צדדים להסכם אינה נלמדת מכוונות משוערות או מכוונות שבלב אלא מגילויי התנהגות חיצוניים (ראו אהרון ברק פרשנות במשפט כרך רביעי: פרשנות החוזה 508 (2001) (להלן – "פרשנות החוזה"); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג 236-235 (2003)). ההתכתבות הייתה ברורה מאוד, כאמור, והיא מגלה כוונה ברורה לאישור יוניקורן כמשקיע לפי תנאי ההסכם.