העד, מר מצליח: אני קניתי מאיריס שיווק."
(עמ' 61 לפרוטוקול מיום 12.5.24, ש' 13-6).
- אנו סבורים כי גרסתו של אבי בנוגע לרכישה הפרטית הנטענת אינה מתקבלת על הדעת, הן מסחרית והן משפטית. אבי לא הציג ראיה ממנה עולה כי אכן רכש באופן פרטי כפפות מאיריס שיווק, מה גם שקשה ליישב את טענתו לרכישה פרטית עם הזמנה של איריס שיווק מול גורם שלישי. יוער, כי טענותיו של אבי בעדותו בפנינו בדבר המחויבות הגדולה שחש לחברה באותה תקופה שלכאורה הובילה אותו לבצע מהלך כזה, לא שכנעה אותנו (עמ' 63 לפרוטוקול מיום 12.5.24, ש' 28-14).
- יתר על כן, יש בדבריו של אבי כדי לסתור את המנוי בתצהירו כי לחברה התאילנדית לא היה כל קשר לתובעת (ולו בעקיפין) וכי הרכישה הייתה עבור לקוח של איריס שיווק בקמרון בלבד (ס' 76 לתצהיר אבי). בנוסף, לכל הפחות מתגלה מעורבות מהותית של אבי בעסקה זו עת הוא חתום עליה כעד (נספח 21 לתצהיר צפריר, וכן ר' הודאתו של אבי בנושא בעמ' 60 לפרוטוקול מיום 12.5.24, ש' 5-1), לכן מובן כי הוא מצוי בניגוד עניינים - בניגוד להתחייבויותיו החוזיות המנויות בהסכם העסקתו, וכן הפרת חובת הנאמנות ותום הלב, דבר המצדיק פיצוי ללא הוכחת נזק לתובעת, עליו נעמוד בהמשך פסק הדין.
- יתר על כן, אבי מודה כי פעל להעביר את עסקאות הדסה לידי איריס שיווק. הגם שהדבר לא נעשה בשל סירובה של הדסה, לא הוכח שהמהלך שלא צלח היה על דעתו של צפריר, ולכן גם בכך יש כדי להוות הפרה של חובת הנאמנות ותום הלב לרבות הפרת התחייבויותיו החוזיות באופן המצדיק מתן פיצוי ללא הוכחת נזק. ערים אנו לעובדה כי בפועל העסקה לא בוצעה אולם, מדובר בהפרת התחייבותו החוזית של אבי כלפי התובעת.
- זאת ועוד. גרסתו של יעקב לפיה "אין לי, ומעולם לא היה לי, קשר עסקי כלשהו עם ביה"ח הדסה. לא דיברתי מעולם עם איש מאנשי "הדסה" ולא עשיתי עסקה כלשהי עם "הדסה", הוכחה כגרסה כוזבת. בתכתובת המייל מיום 19.9.20, יעקב מציין בפני גיא בין היתר הצעת מחיר של כפפות (מוצג ת/2). מכאן עולה כי מדובר בסתירה מהותית בגרסתו של יעקב אשר משליכה על מהימנות עדותו.
- מהאמור לעיל עולה מחד כי לא הוכח כי כלל פעולותיו של אבי נעשו באישור התובעת מנגד, הוכח כי צפריר היה מודע לחלקן וניהל מגעים ישירים עם הדסה.
- עוד ייאמר כי אילו אכן ניתנה התחייבות כלפי הדסה ללא ידיעתו או הסכמתו של צפריר, לא סביר כי הקשר בין הצדדים היה ממשיך להתקיים כסדרו ואף מתפתח לבחינת אפשרות לשיתוף פעולה עתידי פוטנציאלי עם אבי כעצמאי. כעולה מתצהירו של אבי הוא עדכן את צפריר על כוונתו לפתוח חברה עצמאית, וצפריר מצדו הציע כי אבי יספק שירותים לאיי.טי ואף שלח לו טיוטת הסכם (ס' 10 לתצהיר אבי, וכן נספח א/2).
- אנו ערים להתחייבות שהעניק אבי לפיצוי ולשיפוי בגין הנזקים הנובעים מהעסקה על כן, התובעת עותרת לתשלום בסך 100,000 ₪ אשר שילמה להדסה (ראו המייל המצורף כנספח 12 לתצהיר צפריר), אך אנו סבורים כי אין להתחייבות זו תוקף משפטי מחייב.
בהתאם לפסיקה, הטלת חיוב כספי על עובד בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מעבודתו תחול רק מקום שבו הוכח כי הנזק נגרם כתוצאה מזדון או לכל הפחות כתוצאה מרשלנות רבתית הכוללת אדישות להסתברות לקרות הנזק, כאשר הנטל להוכחת זדון או רשלנות רבתית מוטל על המעסיק. זאת, מתוך הבנה שבמהלך העבודה הרגיל נגרמים לא אחת נזקים וטעויות אנוש המהווים חלק מהסיכונים שהמעסיק נוטל על עצמו בהפעלת עסקו ודרך כלל הוא יכול להיערך לקראתם כגון באמצעות עשיית ביטוח או נקיטת אמצעי זהירות אחרים כגון בקרה ופיקוח (דב"ע נא/3-1 יוסי עזר – א.ר.די. בע"מ, פד"ע כג 372;עב' (ת"א) 3942/04 פרנס דוד – אברהם לב, (ניתן ביום 19.4.07); עב (ת"א) 2499/05 אלכסנדר פרגמנשצי'קוב נ' בלאור עבודות בנייה בע"מ (ניתן ביום 23.10.08); סע"ש 23612-11-19 נרקיס לובטין – ש.ח.ר. מערכות משאבות מים בע"מ (8.12.2022).
- לא הוכח בפנינו כי ההתנהלות של אבי בנושא הייתה בעלת כוונות זדון או כי התרשל הוא בעבודתו (הגם שכאמור היה מצוי בניגוד עניינים באופן המצדיק מתן פיצוי לא ממוני). ערים אנו לנספח ת/1 הסכם אשר כלל לא נחתם וכן לגרסת יעקב אשר הכחיש את ההסכם שאבי העביר וטען כי זו הפעם הראשונה בה ראה את ההסכם (עמוד 24 לפרוטוקול מיום 30.5.24, ש' 15-12) עם זאת, לא מצאנו ליתן משקל למסמך זה. בהתאם לאמור לעיל, תביעתה של התובעת לחיוב הנתבעים בגין התשלום שהעבירה התובעת לבית חולים הדסה בסך 100,000 ₪, נדחית בזאת.
סיכום ביניים - לקוחות התובעת
- מכלול הראיות ממחיש דפוס פעולה עקבי של אבי, אשר ניצל את מעמדו כעובד התובעת להעברת עסקאות לחברת איריס שיווק וליעקב או לקידום עסקים פרטיים מולה, תוך הפרת התחייבויותיו החוזיות וכן חובת תום הלב והנאמנות כלפי התובעת.
- הטענה בדבר הנחיה כללית של צפריר שלא לקבל את ההזמנות לכפפות, לא נתמכה באסמכתה כלשהי, לא בכתב ולא בעדויות של גורמים ניטרליים, ולכן אין בה כדי להצדיק את פעולותיו. בנסיבות אלו, יש לראות בהתנהלותו של אבי משום הפרה יסודית של חוזה ההעסקה וחובת תום הלב והנאמנות, המצדיקה מתן פיצוי ללא הוכחת נזק.
עסקאות עם לקוחות וספקים שאינם של התובעת