[ר' ערעור אזרחי 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא (4) 337, 345 (להלן: "עניין מועצת הפירות")].
- במקרה דנן, ניתן להיווכח כי התובעת הניחה בקשה רחבה וכללית, מבלי להתייחס כלל לדרישות הפסיקה בנוגע לקיום התנאים הנדרשים מכוח הפסיקה.
אשר לאיריס שיווק ולחברת סקיי, ממילא אין בין החברה לבינם מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות. אין בין השתיים יחסי שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות כמתואר בעניין מועצת הפירות.
- אשר לאבי ואמיר, לא הוכח במקרה דנן כי הם ביצעו את אחת מן העוולות המנויות בחוק עוולות מסחריות, ולכן בקשת התובעת לצו מתן חשבונות בהתאם למנוי בתקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין), התש"ס-1999, נדחית בזאת. בנוסף, נציין כי אין כל ראייה כי חברת סקיי הוקמה במטרה לקבל תמורות של כספים אותם "אגרו" אבי ואמיר בתקופת עבודתם בנתבעת. טענה זו שהועלתה על ידי הנתבעת בסיכומיה (סעיף 67 ואילך) מהווה הרחבת חזית , נטענה בעלמא ללא כל תימוכין להוכחתה הטענה על כן , אין מקום לדון בי וודאי אין לקבלה.
- לאור כל האמור לעיל, תביעת התובעת לקבלת צו למתן חשבונות של איריס או סקיי עם גופים שונים בתקופת עבודת הנתבעים וכן צו למתן חשבונות שהעבירה איריס שיווק לנתבעים, נדחית מהטעמים המנויים לעיל.
השבת כספים מחשבונו של אבי
- בפתח הדיון בפרק זה נציין כי טענות בנושא עשיית עושר שלא כדין וחיוב אבי בהשבת כספים שנמצאו בחשבונו בסך של 159,000 ₪ כלל אינם נזכרים בכתב התביעה המתוקן מיום 20.4.2023. עם זאת מצאנו להבהיר כי משלא הוכח כי הנתבעים התעשרו שלא כדין שכן לא הוכחו יסודות העבירה המורכבים משלושה: התעשרות, קשר סיבתי, שלא על פי זכות שבדין, טענות התובעת בעניין התעשרות הנתבעים שלא כדין, דינן להידחות.
- מעבר לדרוש יצוין כי כפי שיפורט להלן אין כל תימוכין לטענה בדבר הסכום בו נקבה התובעת כי נמצא בחשבון הבנק של התובע. הטענה נטענה בעלמא במסגרת סיכומי התובעת ודי בכך כדי לדחותה. יצוין כי במוקד עומדת הטענה כי התובעת קבלה את המסמכים בנוגע לחשבון הבנק של התובע שלא כדין , תוך פריצה לחשבונו וללא הסכמתו. נושא זה ידון בפרק הרלוונטי בתביעתו של אבי כנגד התובעת.
- לטענת התובעת, בהתאם למנוי בפירוט חשבון הבנק של אבי, ניתן ללמוד כי הוא קיבל כספים בזמן עבודתו מיעקב כעמלות כשוחד, אותם העביר לביתו החיילת על מנת לכסות מעשיו ומעלליו כנטען. עוד הוסיפה התובעת כי כך הלכה למעשה תכנן אבי לגנוב את לקוחות התובעת ולהעבירם לידי איריס שיווק ולסקיי שהוא תכנן לפתוח "כאשר תושלם מלאכת גניבת הלקוחות." התובעת טוענת כי בין השנים 2019 ו-2020 אבי קיבל תשלומים מצטברים בסך של 159,000 ₪ מלקוחות שונים, שאותם עליו להשיב ולהעביר לתובעת.
- מנגד, הנתבעים מציינים כי יעקב או איריס שיווק מעולם לא שילמו לאבי עמלות או כל תשלום אחר כדי שהתובעת תרכוש מאיריס סחורות ומוצרים, וכן אבי מעולם לא העביר כספים באמצעות ביתו החיילת , לא קיבל תשלום חודשי של אלפי שקלים מאיריס שיווק ולא העביר כספים לסקיי.
- עוד נטען, כי אבי לא קיבל תשלומים מלקוחות ומקורות שונים, לא בסכומים מצטברים של 159,000 ₪, ולא בכל סכום אחר. נטען כי התובעת פרצה לחשבון הבנק שלו וכעת טוענת כי מדובר בכספים שהוא קיבל, כאשר מקור הכספים במשכורת של אשתו המופקדת בחשבון המשותף של בני הזוג.
- הנתבעים מבהירים כי יעקב העניק לאבי שתי הלוואות אישיות בסך 18,000 ₪. הלוואות אשר הוחזרו ליעקב ביום 21.3.22. לדברי הנתבעים, ההלוואות הועברו מחשבונו האישי של יעקב לחשבון המשותף של בני הזוג באופן הבא: סך של 10,000 ₪ ביום 11.8.20 וסכום נוסף בסך 8,000 ₪ ביום 9.10.20.
- עיון בתדפיסים מלמד כי הגם שהתאריכים בהם התבצעו ההעברות הינם שונים מאלו המנויים בטענות הנתבעים (ההעברה בסך 10,000 ₪ בוצעה ביום 12.7.20, וההעברה על סך 8,000 ₪ בוצעה ביום 9.9.20), אין תשלומים שהועברו מעבר לכך, והטענה כי מדובר בהלוואות בלבד לא נסתרה.
- יתר על כן, הטענה כי אבי מעולם לא העביר כספים באמצעות ביתו החיילת גם היא לא נסתרה על ידי התובעת. בעדותו אבי ציין כי: " נועם היא צוללנית עומק, היא עבדה באותה תקופה, והיא הרוויחה סכום באישור הצבא אגב, סכומים. והיא העבירה לאימא שלה על מנת שתסגור לה אותם בחסכונות, אגב ביררתי את זה לאחרונה." (עמ' 85 לפרוטוקול מיום 12.5.24, ש' 31-28).
- בסיכומיה התובעת מצביעה בין היתר על תשלומים שהועברו מחברות אשראי אשר זיכו בחשבונו. עם זאת, אין במקור הפקדה זה כדי לקבוע מניה ובניה כי מדובר בכספים אסורים. בנוסף, בעדותו אבי ציין כי הסכומים הללו הינם הלוואות שנטל (עמ' 70 לפרוטוקול מיום 12.5.24, ש' 24-19). העובדה שטרם הוצג פירעון כנגד אותם סכומים לא שוללת את האפשרות שמועד הפירעון טרם הגיע או שההחזרים מבוצעים במנגנון אחר. בנסיבות אלו אין להסיק מסקנה מביצוען של ההפקדות מחברות האשראי בלבד.
- לנוכח הדברים האמורים, תביעת התובעת להשבת כספים אלו, נדחית.
קיזוז תשלומים ופיצויי פיטורים
- התובעת מבקשת לשלול מאבי ואמיר את התשלומים המנויים בתלוש השכר האחרון מחודש 7/21 (8,053 ₪ לאבי ו-1,543 ₪ לאמיר) וכן לשלול מהם את כל כספי פיצויי הפיטורים שהופקדו עבורם בקופות. התובעת עותרת לחילוט או קיזוז הסכומים לטובתה.
- שלילת פיצויי פיטורים, מלאה או חלקית מוסדרת בסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. בהתאם לפסיקה, על מעסיק המפטר עובד ומבקש להוכיח התקיימות נסיבות המצדיקות שלילת פיצויים או הפחתתם להראות, כי עילת השלילה הייתה קיימת עוד במועד הפיטורים והיוותה מניע לפיטורים (דיון בית דין ארצי לעבודה לג/3-2 חיים זילבר - גלוביס בע"מ, פד"ע ד 153).
- במקרה דנן, אין מחלוקת כי אבי ואמיר התפטרו ממקום העבודה וכלל לא פוטרו על כן , אבי אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בעוד ביחס לאמיר הוכח כי הסכם העבודה כולל הסכמה לעניין סעיף 14 לחוק פיצוי פיטורים. על כן, השאלה הדרושה הכרעה במסגרת פרק זה היא האם יש להשיב לידי התובעת את הכספים שהופקדו זה מכבר בקופות בגין רכיב פיצוי פיטורים. יובהר כי משעה שהתביעה כנגד אמיר נדחתה במלואה הדיון בפרק זה יערך רק ביחס לאבי.
- משקבענו כי אבי הפר את חובת תום הלב וההגינות כלפי התובעת באופן שחלק נכבד מעבודתו בתקופת עבודתו האחרונה עסק בענייניה של איריס שיווק הגם שלא הוכח כי קבל תמורה ממנה, אנו סבורים כי פעולות חמורות אלו כמתואר בפרק הרלוונטי מצדיקות הפחתת שיעור ההפקדות לפיצוי פיטורים כפי שיפורט בדיון בתביעתו של אבי ביחס להפרשי הפקדות לפיצוי פיטורים. אך אינן מצדיקות שלילה מוחלטת של הכספים שהופקדו בקופות בגין רכיב זה.
- אשר לבקשת התובעת לשלול מאבי ואמיר את התשלומים שהועברו אליהם במסגרת תלוש השכר האחרון מחודש 7/21. התובעת רשאית לקזז תשלומים מהשכר האחרון של העובדים ככל שקיימים חובות קיימים ומוכחים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת, ככל שלא ניתנה. במקרה דנן, לא נטען ועל כן לא הוכח כי קיימים חובות מוכחים כאמור לפיכך, לא ניתן לקזז את התשלומים הללו.
פיצוי בגין גרם הפרת חוזה
- סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה מקנה לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתביעה שעילתה בסעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובלבד שמדובר בתביעה בעילה שבקשר לסכסוך עבודה.
- בהתאם לסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מוגדרת עוולת "גרם הפרת חוזה" כך: "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון".
- כאמור בפסק הדין ערעור אזרחי 8483/02 אלוניאל בערעור מיסים נ' מקדונלד, פ"ד נח(4), 314: "חמישה הם יסודותיה של עוולת גרם הפרת החוזה, הקבועה בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין: חוזה מחייב כדין, הפרת חוזה, גרימת הפרה, ביודעין, והיעדרו של צידוק מספיק".
- במקרה דנן, יש לבחון האם כטענת התובעת איריס שיווק או יעקב גרמו להפרת הסכם ההעסקה של אבי או אמיר לצורך העברת עסקאות לאיריס שיווק ופגיעה בתובעת.
- אין חולק כי בין התובעת לבין אבי ואמיר חוזה העסקה מחייב ותקף במועד העסקתם. כמו כן מהראיות עלה כי הועבר אל איריס שיווק ויעקב מידע בנוגע לעסקאות אפשריות אשר חלקן "רקם עור וגידים" והבשיל לעסקה וחלקם לא. עם זאת בנסיבות המקרה הנדון לא הוכח כי איריס שיווק או יעקב הם שפנו אל הנתבעים במטרה לגרום להפרת ההסכם אשר חתמו עם התובעת. אין כל ראייה כי יעקב או איריס שיווק נחשפו לחוזה העבודה בין אבי ואמיר ובין התובעת ואין כל ראיה כי איריס או יעקב גרמו להפרת הסכמי העבודה של אבי או אמיר או היו מודעות לכך בזמן אמת. נוסף על כך, התובעת לא הוכיחה כי נגרם נזק כספי ממוני בדמות ירידה בהכנסות כתוצאה מפעולותיו של אבי או איריס שיווק או יעקב ובהתאם לכך נדחתה התביעה לפיצוי ממוני.
- מעדותו של יעקב עלה מפורשות כי היה צינור להעברת כספים לתובעת על מנת שתוכל לרכוש את המוצרים מסין. לדבריו צפריר פחד לשלוח כסף לסין ולכן השתמש בו כצינור להעברת הכספים וככל שלא הייתה מתקבלת הסחורה יכול היה לפנות ליעקב לקבלת הכספים חזרה (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 30.5.2024 ש' 27-20).
- בהמשך העיד יעקב כי בשלב מסוים צפריר לא רצה להמשיך ולייבא סחורות מסין בשל קשיים בגיוס הכסף וכך עלה מעדותו:" זה סיפור אחר. ז"א, המסה הראשונה היו מסכות, לאחר מכן היה דרישה עצומה לכפפות, ואותו סיפור חזר על עצמו, אבל צפריר לא רצה להמשיך, הוא סיים את הסיפור שלו מסיבות שלו, הוא אמר שקשה לו לארגן כספים והוא לוקח, הוא מלווה כספים בריבית סחורה בשוק, הוא ציין שהוא לוקח כספים מאחד החברים שלו שהוא עו"ד, אז אמרתי לו, 'צפריר, אתה לא חייב להתאמץ, זה הסיפור, אתה רוצה להפסיק, תפסיק'. וככה היה" (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 14-9).
- חרף העובדה כי לא הוכחה הסכמה מפורשת של התובעת להעברת העסקאות שהעביר אבי לאיריס שיווק, אין בכך כדי לאיין את גרסת יעקב אשר אין חולק כי בתחילה עבד עם התובעת וצפריר ושימש כצינור להבאת הסחורה מסין. דהיינו, מבחינת יעקב ואיריס היה ברור בתחילת הדרך כי צפריר אשר את ההתקשרות עם איריס ויעקב על מנת שיעקב יסלול את התחלת קשרי התובעת עם סין. מכאן והלאה טען יעקב כי צפריר לא רצה להמשיך בהבאת מוצרי קורונה לכן עבד ישירות עם אבי ולא הוכח כי יעקב או איריס ידעו בשלב מסוים כי הפועלות בהן נקט אבי היו בניגוד להסכם של אבי או אמיר עם התובעת, בפרט שעה שבתחילת הדרך אין חולק כי התובעת עבדה עם איריס שיווק ועם יעקב.
- נוסף על האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה מהו הנזק שנגרם כתוצאה מהפעילות של אבי עם איריס שיווק ויעקב. יתר על כן, כפי שצוין לעיל, אין בפנינו מידע הנוגע להוצאות הכרוכות בביצוע העסקאות וכן מידע מהימן על אודות שיעור הרווח.
- לאור כל האמור לעיל ומשעה שהתובעת לא עמדה בנטל להוכחת הטענה בדבר גרם הפרת חוזה, נדחות טענותיה כנגד איריס שיווק או יעקב.
פגיעה באוטונומיה ובמוניטין של התובעת
- התובעת עתרה לפיצוי עונשי בסך של 500,000 ₪ בגין התנהלו הנתבעים, העברת לקוחות לאיריס ויעקב, פגיעה ביחסיה עם בית חולים "הדסה" ולקוחות נוספים. הנתבעים הכחישו זכותם התובעת לרכיב זה שכן לגישתם כל מעשיהם היו בידיעת ובאישורו של צפריר .
- לאחר בחינת טענות התובעת בעניין זה, לא מצאנו לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה. התובעת לא הוכיחה שהתנהלותו של אבי הביאה לאובדן לקוחות או ירידה בהכנסות או לשינוי לרעה בתנאי ההתקשרות עם לקוחות או סוכנים, שהינם תולדה של פגיעה במוניטין של התובעת.
- יפים לעניינינו הדברים אשר נקבעו ברשות ערעור אזרחי 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ [פורסם בנבו] (25.6.2012) נקבע כי:
"כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה ..."
- עיון בטענות התובעת בנושא מלמד כי הן כוללניות מבלי שהתובעת טרחה לפרט כיצד הפעולות פגעו לכאורה במוניטין שלה וכן לא הובהר מקור הסעד או העובדות המקימות סעד מסוג "פגיעה באוטונומיה" והאם מתייחס הוא לפגיעה ביכולת לקבוע את אופי העבודה, או שמר הכוונה ליכולת לנהל את העסק ולקבל החלטות ניהוליות. בנוסף, ההפניה לפסק הדין בעניין רשות ערעור אזרחי 4657/21 ישראל מאיר כהן - משה"ב חברה לבניין ופיתוח בערעור מיסים (3.8.22) בעניין השונה בתכלית מעניינינו אף היא אינה נהירה.
- לאור כל האמור לעיל, תביעת התובעת לפיצוי בגין רכיב זה, נדחית.
התביעה שכנגד