בהמשך חזר על דבריו והעיד כי:" אין לנו עתיד כלשהו אם נמשיך לעבוד בתובעת, בעקבות זה שאבי עזב, כן, אני לא ראיתי שום עתיד, אין לי המשך, כי לא היה מי שיגן עליי" (עמ' 12 לפרוטוקול ש'34-33).
- עוד יודגש כי מעדותו של אמיר עלה כי לא שמע את השיחות של אבי והתעסק בעניינים בהם היה עליו לטפל (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 10) , ואף לא היה לו קשר למוצרי החימום של החברה הפולנית כפי שניסתה התובעת לטעון .בהמשך העיד כי הנושא של עזיבתו והקמת החברה לא דובר בכלל אלא רק לאחר שעזב את עבודתו בתובעת (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 38-36; עמ' 12 ש' 3-1) ואף לא ידע כי אבי והתובעת חשבו להתקשר בהתקשרות כלשהי לאחר סיום עבודתו של אבי (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 9-1).
- לאור כל האמור לעיל ומשעה שטענות התובעת כנגד אמיר לא הוכחו ולו בראיה לכאורה ומשעדותו אמינה ומקובלת עלינו ולא נסתרה היא, דין התביעה כנגדו על כל רבדיה, להידחות.
הסעד בגין הפרת חוזה ההעסקה על ידי אבי וכן הפרת חובת תום הלב והנאמנות
- ניהול עסקיו הפרטיים של אבי יצר ניגוד עניינים מובהק ופגע באינטרסים של התובעת. כפי העולה מחומר הראיות אבי פעל במרץ למען איריס שיווק ויעקב, שהתחרו (גם אם לא באופן מלא) במעסיקתו. אבי לא גילה לתובעת על אודות פעילותו שעה שהועסק כשכיר אצל התובעת ובכך הפר את התחייבויותיו החוזיות, וכן את חובת הנאמנות ותום הלב , פעל כידה הארוכה של איריס שיווק בניגוד אינטרסים בעודו עובד התובעת. כמו כן אבי בצע את הפעולות תוך כדי עבודתו בזמן בו היה אמור לעמול עבור התובעת למקסם את מכירותיה ורווחיה. כל זאת בעודו עושה שימוש במחשב, במכשיר הנייד ובשירותי המשרד שסופקו על ידי התובעת.
- לאחר שקילת כלל השיקולים המנויים בפסיקה, ובהינתן הפרת הסכם ההעסקה על ידי אבי, בצד הפרת חובות הנאמנות ותום הלב כלפי החברה כפי העולה במובהק מהתנהלותו, ולאחר בחינת נסיבות העניין, הכרעתנו היא כי על אבי לשלם לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 120,000 ₪.
יוער, כי סעד זה נפסק על ידנו הגם שהתובעת ציינה בשוגג כי היא עותרת לפיצויים עונשים, מבלי שהיא טרחה לבאר מדוע לשיטתה זהו המקרה המתאים לפסיקת פיצוי עונשי בסכום המבוקש של 500,000 ₪. התובעת הפנתה בעניין זה לעניין לופו אשר התנהל במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי תל אביב יפו (ת"א 25839-01-19 בן יהודה ואח' – ויטנר (16.8.21), שם צוין כי לצד קביעות המחוקק בחוקים פרטיקולריים כפי שצוינו בפסק הדין , הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון סמכות כללית לפסיקת פיצויים עונשים, אשר תהיה שמורה למקרים חריגים ומצומצמים בלבד. אולם, אין כל הסבר מדוע בנסיבות המקרה הנדון יש לפסוק פיצוי מסוג זה.