במקרה דנן, אין מחלוקת כי אבי ואמיר התפטרו ממקום העבודה וכלל לא פוטרו על כן , אבי אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בעוד ביחס לאמיר הוכח כי הסכם העבודה כולל הסכמה לעניין סעיף 14 לחוק פיצוי פיטורים. על כן, השאלה הדרושה הכרעה במסגרת פרק זה היא האם יש להשיב לידי התובעת את הכספים שהופקדו זה מכבר בקופות בגין רכיב פיצוי פיטורים. יובהר כי משעה שהתביעה כנגד אמיר נדחתה במלואה הדיון בפרק זה יערך רק ביחס לאבי.
- משקבענו כי אבי הפר את חובת תום הלב וההגינות כלפי התובעת באופן שחלק נכבד מעבודתו בתקופת עבודתו האחרונה עסק בענייניה של איריס שיווק הגם שלא הוכח כי קבל תמורה ממנה, אנו סבורים כי פעולות חמורות אלו כמתואר בפרק הרלוונטי מצדיקות הפחתת שיעור ההפקדות לפיצוי פיטורים כפי שיפורט בדיון בתביעתו של אבי ביחס להפרשי הפקדות לפיצוי פיטורים. אך אינן מצדיקות שלילה מוחלטת של הכספים שהופקדו בקופות בגין רכיב זה.
- אשר לבקשת התובעת לשלול מאבי ואמיר את התשלומים שהועברו אליהם במסגרת תלוש השכר האחרון מחודש 7/21. התובעת רשאית לקזז תשלומים מהשכר האחרון של העובדים ככל שקיימים חובות קיימים ומוכחים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת, ככל שלא ניתנה. במקרה דנן, לא נטען ועל כן לא הוכח כי קיימים חובות מוכחים כאמור לפיכך, לא ניתן לקזז את התשלומים הללו.
פיצוי בגין גרם הפרת חוזה
סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה מקנה לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתביעה שעילתה בסעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובלבד שמדובר בתביעה בעילה שבקשר לסכסוך עבודה.
בהתאם לסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מוגדרת עוולת "גרם הפרת חוזה" כך: "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון".
כאמור בפסק הדין ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4), 314: "חמישה הם יסודותיה של עוולת גרם הפרת החוזה, הקבועה בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין: חוזה מחייב כדין, הפרת חוזה, גרימת הפרה, ביודעין, והיעדרו של צידוק מספיק".
- במקרה דנן, יש לבחון האם כטענת התובעת איריס שיווק או יעקב גרמו להפרת הסכם ההעסקה של אבי או אמיר לצורך העברת עסקאות לאיריס שיווק ופגיעה בתובעת.
- אין חולק כי בין התובעת לבין אבי ואמיר חוזה העסקה מחייב ותקף במועד העסקתם. כמו כן מהראיות עלה כי הועבר אל איריס שיווק ויעקב מידע בנוגע לעסקאות אפשריות אשר חלקן "רקם עור וגידים" והבשיל לעסקה וחלקם לא. עם זאת בנסיבות המקרה הנדון לא הוכח כי איריס שיווק או יעקב הם שפנו אל הנתבעים במטרה לגרום להפרת ההסכם אשר חתמו עם התובעת. אין כל ראייה כי יעקב או איריס שיווק נחשפו לחוזה העבודה בין אבי ואמיר ובין התובעת ואין כל ראיה כי איריס או יעקב גרמו להפרת הסכמי העבודה של אבי או אמיר או היו מודעות לכך בזמן אמת. נוסף על כך, התובעת לא הוכיחה כי נגרם נזק כספי ממוני בדמות ירידה בהכנסות כתוצאה מפעולותיו של אבי או איריס שיווק או יעקב ובהתאם לכך נדחתה התביעה לפיצוי ממוני.
- מעדותו של יעקב עלה מפורשות כי היה צינור להעברת כספים לתובעת על מנת שתוכל לרכוש את המוצרים מסין. לדבריו צפריר פחד לשלוח כסף לסין ולכן השתמש בו כצינור להעברת הכספים וככל שלא הייתה מתקבלת הסחורה יכול היה לפנות ליעקב לקבלת הכספים חזרה (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 30.5.2024 ש' 27-20).
- בהמשך העיד יעקב כי בשלב מסוים צפריר לא רצה להמשיך ולייבא סחורות מסין בשל קשיים בגיוס הכסף וכך עלה מעדותו:" זה סיפור אחר. ז"א, המסה הראשונה היו מסכות, לאחר מכן היה דרישה עצומה לכפפות, ואותו סיפור חזר על עצמו, אבל צפריר לא רצה להמשיך, הוא סיים את הסיפור שלו מסיבות שלו, הוא אמר שקשה לו לארגן כספים והוא לוקח, הוא מלווה כספים בריבית סחורה בשוק, הוא ציין שהוא לוקח כספים מאחד החברים שלו שהוא עו"ד, אז אמרתי לו, 'צפריר, אתה לא חייב להתאמץ, זה הסיפור, אתה רוצה להפסיק, תפסיק'. וככה היה" (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 14-9).
- חרף העובדה כי לא הוכחה הסכמה מפורשת של התובעת להעברת העסקאות שהעביר אבי לאיריס שיווק, אין בכך כדי לאיין את גרסת יעקב אשר אין חולק כי בתחילה עבד עם התובעת וצפריר ושימש כצינור להבאת הסחורה מסין. דהיינו, מבחינת יעקב ואיריס היה ברור בתחילת הדרך כי צפריר אשר את ההתקשרות עם איריס ויעקב על מנת שיעקב יסלול את התחלת קשרי התובעת עם סין. מכאן והלאה טען יעקב כי צפריר לא רצה להמשיך בהבאת מוצרי קורונה לכן עבד ישירות עם אבי ולא הוכח כי יעקב או איריס ידעו בשלב מסוים כי הפועלות בהן נקט אבי היו בניגוד להסכם של אבי או אמיר עם התובעת, בפרט שעה שבתחילת הדרך אין חולק כי התובעת עבדה עם איריס שיווק ועם יעקב.
- נוסף על האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה מהו הנזק שנגרם כתוצאה מהפעילות של אבי עם איריס שיווק ויעקב. יתר על כן, כפי שצוין לעיל, אין בפנינו מידע הנוגע להוצאות הכרוכות בביצוע העסקאות וכן מידע מהימן על אודות שיעור הרווח.
- לאור כל האמור לעיל ומשעה שהתובעת לא עמדה בנטל להוכחת הטענה בדבר גרם הפרת חוזה, נדחות טענותיה כנגד איריס שיווק או יעקב.
פגיעה באוטונומיה ובמוניטין של התובעת
- התובעת עתרה לפיצוי עונשי בסך של 500,000 ₪ בגין התנהלו הנתבעים, העברת לקוחות לאיריס ויעקב, פגיעה ביחסיה עם בית חולים "הדסה" ולקוחות נוספים. הנתבעים הכחישו זכותם התובעת לרכיב זה שכן לגישתם כל מעשיהם היו בידיעת ובאישורו של צפריר .
- לאחר בחינת טענות התובעת בעניין זה, לא מצאנו לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה. התובעת לא הוכיחה שהתנהלותו של אבי הביאה לאובדן לקוחות או ירידה בהכנסות או לשינוי לרעה בתנאי ההתקשרות עם לקוחות או סוכנים, שהינם תולדה של פגיעה במוניטין של התובעת.
יפים לעניינינו הדברים אשר נקבעו ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ [פורסם בנבו] (25.6.2012) נקבע כי: