אף שדי באמור להביא להרמת המסך בהתאם לחלופה הראשונה שבסעיף 6(א)(1) לחוק החברות, יוער כי התנהלותה של וורקספייס המתוארת לעיל מצדיקה גם את הרמת מסך ההתאגדות בהתאם לחלופה השנייה המנויה בסעיף 6(א)(1), זו שעניינה בניהול החברה "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה". שעה שמדובר בקביעה שהיא למעלה מן הצורך, אנמק בקיצור נמרץ: במקרה זה, הדברים קשורים קשר הדוק לכל שנאמר עד הנה. תכלית החברה ידועה: "לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה" (ס' 11 לחוק החברות). כאן, המדובר בחברה שאינה עושה דבר להשאת רווחיה, אלא ההיפך: מעבירה את רווחיה לחברה אחרת, שבאותו אשכול חברות, בלא כל ודאות כי תזכה בתשלום הימנה, הכל כפי רצונו של בעל השליטה. ואגב כך, קיימה וורקספייס את התנאי המצטבר השני, שתדיר יהיה קושי עיוני כי יתקיים לצד הראשון (ראו גושן ואקשטיין, עמ' 136-135), של נטילת סיכון בלתי סביר. המדובר בחברה שהלכה והרחיבה את התחייבויותיה כלפי עתידים, הכל שעה שאין היא מותירה בפועל נכסים אלא מעבירה אותם במישרין למרקספייס, הכל מתוך לכל היותר תקווה כי יעלה בידיה לשאת בהתחייבויותיה כלפי עתידים, אך אם לא יעלה בידה – תכריז על נטישת הנכס, תפנה אצבע מאשימה לעתידים, ולא תשלם דבר, והרי היא "אישיות משפטית נפרדת".
- הנה כי כן, על אף שהשימוש בסעד של הרמת מסך נעשה במשורה וכמהלך חריג הגעתי לכלל מסקנה כי לפנינו מקרה מובהק בו צודק וראוי לעשות כן אף בהינתן מבחני הפסיקה המחמירים.
נוכח מסקנתי לעיל מתייתר הצורך בדיון בחיוב ספיר בהתאם לתורת האורגנים לרבות מכח דיני החוזים (וראו ע"א 230/80 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' דוד קסטרו, לז(4) 673 (1983)). לרבות מכח דיני הנזיקין (וראו ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' יואל אורן, לה(4) 253 (1981)וע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, מח(5) 661 (1994)). אעיר בבחינת למעלה מן הדרוש כי ההתנהלות המתוארת לעיל לא מן הנמנע שתאפשר חיוב של ספיר גם באופן זה.
אשר לטענת הנתבעים כי התביעה כנגד ספיר היא טקטית בלבד משעה שבעלת מניות נוספת (חברת אילייב) ודירקטור נוסף (אילייב) לא נתבעו (וראו סעיף 161 לסיכומי הנתבעים) – דינה דחייה. יוזכר, בית המשפט רשאי להתעלם מאישיותה המשפטית הנפרדת של חברה אך בנוגע לבעלי מניות מסוימים ואין הכרח כי ייחס את חובות החברה לבעלי המניות בה כולם. והשוו ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, סג(1) 548 סעיף 59 (2009): "הרמת מסך התאגיד או השעיית פרעון הלוואת בעלים אינה חייבת לחול על כלל בעלי המניות או על כלל נותני הלוואות הבעלים. היא עשויה לחול על חלקם, בהתאם לתנאים ולנסיבות המיוחדים להם". בענייננו ספיר עמדה בחזית ההתקשרות עם עתידים במהלך חיי ההסכמים: כבעלת מניות יחידה לעת חתימת ההסכם ובהמשך כבעלת שליטה. ויודגש: אין בידי לחוות כל דעה בשאלה מה היה קורה לו הייתה מבקשת עתידים לפתוח חזית מחלוקת גם כלפי מר אילייב. כמו בהתייחס לכל תביעה שלא הוגשה ולא נוהלה, אפשר שתביעה כזו הייתה מתקבלת (והרי אין מניעה עיונית כי הרמת מסך תיעשה כלפי שני בעלי מניות שווי בעלות המחזיקים בחברה במשותף), אפשר שלא, אולם אין לתהיות אלה כל נפקות כאן: עתידים בחרה להגיש את תביעתה כלפי ספיר לבדה (מבין מי שהיו בעלי מניות וורקספייס), מי שעמדה בחזית מולה, וזו זכותה. ספיר מצדה לא סברה כי יש מקום לעירובו של אילייב, בין אם כעד, בין אם כצד שלישי, ואף זו זכותה. אך לא מהיעדרו תוכל להבנות.
- מסקנתי בנקודה זו: יש מקום לחייב את ספיר בחובות וורקספייס.
4(ד) מרקספייס
שעה שנוכח שהתחוור בהליך, ספק עצום אם מרקספייס היא שתהיה מקור כספי לעתידים להפרע ממנו (ככל שמספיר או מן העיקולים שהוטלו לא תוושע), אציין אך בקיצור: המסד העובדתי אשר הונח לעיל המצדיק חיובה של ספיר מכח דיני הרמת מסך, מצדיק למעשה גם חיובה של מרקספייס בחובותיה של וורקספייס. וורקספייס ומרקספייס אשר היו חלק מאשכול חברות התנהלו בערבוב וזיהוי של נכסיהן וחובותיהן בינן לבין עצמן ולא התנהלו כמקור רווח עצמאי. התנהלותן אשר נעדרה הפרדה מהותית מלמדת כי החברות עצמן לא יחסו חשיבות לאישיותן המשפטית הנפרדת (וראו ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמעון (22.1.2015); פר"ק (מחוזי ת"א) 20173-12-09 דנשיר תוכנה בע"מ נ' די.אס. נולדג' בע"מ (23.11.2011); ורע"א 8472/96 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' מושב שיתופי מולדת, נא(1) 61 (1997).
- מחומר הראיות שהוצג בפרק 4 לפסק הדין ניתן ללמוד על קשר בין חברות אשר חורג מהמקובל. ענייננו במהלך מכוון לפיו מרקספייס מקבלת במישרין אליה את הסכומים שמגיעים לוורקספייס (שהרי כל הכנסותיה של וורקספייס אמורות להיות משוכרי משנה) תוך יצירת מסך התאגדות מדומה לחלוטין בין החברות וללא ידיעתה של עתידים; מהלך שמותיר בסופו את נושי וורקספייס ללא יכולת להיפרע ביום פקודה. התקשיתי אמנם לחלץ מהחומר שהובא בפני את הקשרים שבין וורקספייס למרקספייס (מי היא חברת הניהול ומי היא החברה המשכירה לשוכרי המשנה) וזאת נוכח הסתירות במסמכי החברות עצמן אך אין ספק שמדובר בהתנהלות עסקית קיצונית שחורגת מהרגיל ושיש בה כדי לפגוע בתכליתה של וורקספייס וביכולת שלה לעמוד בהתחייבויותיה כמו גם לקפח את נושיה באופן אשר מצדיק הרמת המסך בין שתי החברות.
אופן הרמת המסך בהינתן שמרקספייס מוחזקת על ידי וורקספייס בשיעור של 50% היא על פי החלופה שבסעיף 6 (ב) לחוק החברות: היינו יחוס חובה של וורקספייס (בעלת המניות במרקספייס) למרקספייס. הרמת מסך זו מכונה בפסיקה ובספרות המקצועית הרמת מסך מדומה; המלומדים גושן ואקשטיין מכנים הרמת מסך זו "תיאוריית המיזם" (וראו גושן ואקשטיין, עמ' 152). ד"ר חביב-סגל, מתייחסת למצב דברים זה בספרה אירית חביב-סגל דיני חברות לאחר החוק החדש, הוצאת אל-טק, כרך א', 267. להשקפתה, הרמת המסך במצב של אשכול חברות דורשת לא רק קרבה בין החברות אלא גם שימוש לרעה בקרבה. הרמת המסך תהיה מוצדקת לדידה מקום שחברה אחת מנצלת את החברה השנייה שבשליטתה לצורך קידום אינטרס כלשהו וזאת בדומה לענייננו.
- מסקנתי בנקודה זו כי יש לחייב אף את מרקספייס בחובות וורקספייס.
(5) תביעה שכנגד
- משהגעתי לכלל מסקנה כי וורקספייס היא שהפרה את ההסכמים וחבה בחובות עתידים, כמו גם יעקב, ספיר ומרקספייס, מתייתר מיניה וביה הצורך בדיון בתביעה שכנגד אשר נדמה שהוגשה אך כמשקל נגד לא ראוי כנגד תביעתה המוצדקת של עתידים. הדברים נכונים גם ביחס לתביעה אשר הוגשה באופן אישי כנגד שגיא ללא צידוק ממשי ואשר אף לבשה לעת סיכומים פנים חדשות (והשוו סעיף 211 לסיכומי הנתבעים עם 113 לכתב התביעה שכנגד).
- אשוב בקצרה למסקנותיי כפי שהובאו לעיל: לוורקספייס לא הוצגו מצגים מטעים בשלב הטרום חוזי, ההסכם לא הופר על ידי עתידים (לא בקשר עם ביטול ההסכם, לא בקשר למתחם הסיטיזון ולא בקשר לעבודות שבוצעו בסמוך למושכר), וזו האחרונה נהגה בוורקספייס באורך רוח עסקי מפליג.
- בהחלט למעלה מן הדרוש יוער כי וורקספייס לא התיימרה אפילו להוכיח את נזקיה הנתבעים עובדה שמחזקת אף היא את פריכותה של התביעה שכנגד.
- דין התביעה שכנגד אפוא – דחייה.
(6) סיכום
הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך כולל של 6,979,748 ₪ (כולל מע"מ). לסכום זה ייתוספו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.