בסעיף 6 לחוק החברות נקבע:
"6. (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
..."
בפסיקת בתי המשפט הובהר לא אחת כי הרמת מסך אפשרית במקרים חריגים ספציפים המנויים בחוק וכאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה לצרכי מרמה או קיפוח נושה (החלופה הראשונה של הסעיף) או כאשר השימוש נעשה באופן הפוגע בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר (החלופה השנייה בסעיף) והכל כאשר מוצדק ונכון לעשות כן בנסיבות (ראו ע"א 9147/16 עו"ד אבנר כהן, בנאמנות עבור רוכשי קבוצת הרכישה בנווה יעקב נ' עו"ד מרדכי קרויזר סעיף 16 (24.7.2018). ראו אף דברי ההסבר לחוק החברות (תיקון מס' 3) התשס"ה-2005, ס"ח 238, בעמ' 240). שני הטעמים כאחד, שיש להם זיקה זה לזה במקרה שלפנינו, מצדיקים את הרמת המסך.
- בענייננו יש מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות מכוח הקבוע בסעיף 6(א)(1)(א) (החלופה הראשונה) בהינתן שהשימוש באישיות המשפטית של וורקספייס נעשה כדי לקפח נושה של החברה היא עתידים. קיפוח עתידים נעשה בשני אופנים: הן ביצירת ערבוב והיעדר זיהוי בין שתי החברות וורקספייס ומרקספייס והן בהצגת מצג שווא לעתידים באשר ליכולתה של וורקספייס לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות.
- המלומדים גושן ואקשטיין מסבירים בספרם דיני חברות (2023) (להלן: גושן ואקשטיין) כדלקמן: "קיפוח בהקשר של נושים חוזיים ...יתייחס להתנהלות של בעלי המניות שפגעה ביכולת של הנושים להעריך כראוי את יכולת הפרעון של החברה... או נושים חוזיים קטנים אשר אינם יכולים להעריך את הסיכון או לתמחר אותו". קיפוח נושה של חברה יכול שיתרחש הן כאשר ישנו ערבוב וזיהוי בין נכסי החברה לבין נכסי בעל המניות באופן שמקשה על נושי החברה "לזהות אלו מהנכסים הם נכסי החברה מהם ניתן יהיה להפרע ואלו הם נכסים של בעל המניות (שם, בעמ' 133). ערבוב וזיהוי, יודגש, אינו חייב להיות רק בין נכסי החברה לבין נכסיו האישיים של בעל המניות, במישרין: ערבוב וזיהוי המצדיק הרמת מסך מתרחש גם במקרה של: "הסטת נכסי החברה אל בעלי המניות או אל אדם אחר או אל ישות אחרת; או העברת נכסים והתחייבויות בין ישויות משפטיות קשורות, לרעת הנושים ..." (וראו גושן ואקשטיין, עמ' 133). בנוסף, ערבוב וזיהוי נכסים יכול לבוא לידי ביטוי גם ב-״אי-הקפדה על תיעוד מסודר בנוגע להתנהלות החברה, מבחינה חשבונאית, בכל הקשור להכנסות והוצאות, ומבחינת ממשל תאגידי, בכל הקשור לקבלת החלטות בהתאם לדרישות החוק והתקנון״ (וראו שם, בעמ' 133).
- מקרה נוסף בו צודק ונכון להרים מסך ההתאגדות בהקשר של קיפוח נושה עוסק כאמור בהצגת מצגי שווא כלפי נושים למשל: "מצג שווא מצד החברה מתקיים כאשר החברה עצמה אינה פועלת להשאת שוויה, כמקור רווח עצמאי, במסגרת פעילות עסקית מקובלת. כך למשל, כאשר החברה משמשת כ״קליפה״ או ״צינור״ לפעילות עסקית – דוגמת העסקת עובדים, רכישת שירותים או סחורות, או נטילת התחייבויות – של אדם אחר או חברה אחרת״ (וראו שם, בעמ' 133). מופעים שונים של כל התקלות האמורות קיימות בענייננו.
- כמפורט בפרק 4 לפסק הדין מן הראיות בתיק התקבלה תמונה חד משמעית לפיה נכסיהן של וורקספייס ומרקספייס עורבבו תדיר (וראו נספח 126 לתצהיר שגיא), זאת בניגוד להוראות ההסכמים. התנהלות ספיר בכל הקשור לוורקספייס הפכה חברה זה לנטולת הכנסות עצמאיות, שהרי כל זכויותיה ניטלו ממנה והועברו למרקספייס, שברצותה (וברצות בעלי השליטה באשכול החברות) תעביר כספים לוורקספייס, ואם לא חפצה בכך, לא תעביר. מבנה פעילות זה, שבו עתידים מתקשרת עם חברה שאין לה כל תוכן כלכלי בלתי אם בעלי מניותיה ירצו בכך, לא הובא לידיעת עתידים. למעשה, ספיר אחראית למצגי השווא בנוגע ליחסים בין וורקספייס למרקספייס, וליכולת של וורקספייס לעמוד בהתחייבויותיה (וראו ת/31). וורסקפייס הועמדה בחזית, והיא שחבה כלפי עתידים, אך במקביל רוקנה מכל תוכן אחר שכן ההכנסות והזכויות נותבו למרקספייס. דרך פעולה בלתי לגיטימית זו, שאינה מתיישבת עם דרך התנהלותה המצופה של חברה, הוסתרה. חשוב לציין: וורקספייס היתה אמנם בעלת מחצית מניותיה של מרקספייס, אך מן העלילה הסבוכה שנפרשה לפניי עלה בבירור כי התנהלות החברה והתייחסותה של ספיר ודאי לא הייתה אל מרקספייס כאל חברה בת רגילה של וורקספייס; לא כזו המחלקת דיבידנדים, לא כזו שפעילותה מוכתבת באמצעות החברה האם. בפועל מדובר בשתי חברות שהיו נתונות שתיהן לגחמות בעלת השליטה שהטיבה להסתתר מאחורי מסך החברות תוך ניצולו הברור: "אין לי אחריות אישית" אמרה, תוך הפניית אצבע מאשימה לאורגנים אחרים בחברה. וכשנשאלה לגבי אחריותם שלהם: "יש חברה, יש אחריות משפטית נפרדת, יש יישות משפטית נפרדת" (פרוטוקול 30.7.24 עמ' 158 ש' 10 ואילך). קרי, לדידה של ספיר, הודגם היטב בהליך כאן, אם לחברה יש אישיות משפטית נפרדת, הרי שהיא מופטרת לחלוטין מכל דאגה להצגת מצגי אמת בפני הנושים, או למניעת קיפוחם.
- מצגי השווא שהוצגו לעתידים בכל הנוגע לזכויותיה האמיתיות של וורקספייס בעייתיים במיוחד שעה שעתידים ביקשה מפורשות להבטיח בהסכם (וראו סעיף 17.2) שמצב דברים מסוג זה, שאינו טבעי למהלך העסקים הרגיל, לא יתרחש. זכויות וורקספייס אמורות היו להיוותר בידה, והיא לא נועדה לשמש רק חזית בעלת אישיות משפטית נפרדת שהתקשרה בהסכם עם עתידים, שעה שמאחורי הקלעים יעשו השולטים בה כאשר יחפצו עם זכויותיה וכספיה. השימוש בוורקספייס כקליפה ריקה וכמצג של בעלת דינה של עתידים איפשר את הפיצול שספיר אחראית לו, שבו בעוד שוורקספייס חדלה מלבצע תשלום לעתידים בניגוד להסכמים בין הצדדים (23.6.19), מרקספייס ממשיכה לשלשל כספים לכיסה מכוח ישיבתה בקריית עתידים ושכירויות המשנה שהמשיכה לנהל (וראו סעיף 83 לסיכומי עתידים וכן מכתב וורקספייס מיום 22.8.19 בנספח 95 לתצהיר שגיא שמלמד על כך שבמועד הביטול מצד עתידים שהו שוכרי משנה במושכר ששילמו דמי שכירות).
ספיר, בהיותה בעלת המניות בשתי החברות ואף מרוויחה פוטנציאלית כבעלת מניות בוורקספייס מהמהלך הפסול, הייתה בהכרח מודעת למערכת היחסים בין החברות ולערבוב הנכסים ולכך שמרקספייס שלשלה, ולו באופן חלקי, כספים שמיועדים לוורקספייס. ספיר בחרה להמשיך בהתקשרות, ואף להרחיבה (באמצעות החתימה על התוספת השנייה והשכרת קומה 2 במושכר), בשם וורקספייס, תוך שהיא מודעת לכך שזו לא תוכל לשלם מקופתה משהכנסותיה מוזרמות (כולן או חלקן) למרקספייס (וראו נספח 127 ו-128 לתצהיר שגיא ופרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 190 ש' 17-16 ועמ' 192 ש' 5 ו-9-8) (על הצורך בבחינת מודעות בעל המניות לשימוש הפסול שנעשה בחברה ראו ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (16.10.2005)). יוער כי כאשר המקרים המצדיקים הרמת מסך אירעו בחברה קטנה ומשפחתית נוקט בית המשפט בגישה ליברלית בקביעת מודעות בעלי המניות (וראו רע״א 2262/13 זוז תשתיות ופיתוח בע״מ נ׳ פיתוח וגינון הצפון 2001 בע״מ, פס׳ ז (22.4.2013)). בית המשפט יקל על הרמת המסך אל בעל מניות שאחזקותיו בחברה גדולות כמי שיש בכוחו ״למנוע את השימוש הפסול בחברה״ (וראו גושן ואקשטיין, עמ' 142).
- "ערבוב וזיהוי" (כפי שמגדירים גושן אקשטיין, עמ' 133) המצדיקים הרמת מסך מתרחשים גם כאשר אין הקפדה על תיעוד מסודר בנוגע להתנהלות החברה מבחינה חשבונאית בכל הקשור להכנסותיה והוצאותיה. נזכיר, בכל התקופה הרלוונטית ספיר הייתה בעלת מניות ודירקטורית בשתי החברות. ספיר נשאלה רבות על האופן בו התנהלה החברה מבחינה חשבונאית, על זהות החותם על דוחותיה החשבונאיים ותשובותיה העלו תמונה מדאיגה ביחס לאופן בו חברת וורקספייס ניהלה את ענייניה. וזאת בין אם במכוון ובין אם ברשלנות. מחקירת ספיר עלה זלזול בוטה בחובותיה כנושאת משרה בחברה. וראו לשם הדוגמה: בחקירת ספיר הסתבר כי דוחותיה הכספיים של החברה נחתמו על ידי יעקב אביה שלא שימש כדירקטור בחברה ותוך מצג שהוא כזה. ספיר התקשתה להסביר את הדברים בחקירתה: "ש. את מזהה את החתימות של מר שפיגל... ואת רואה שתחתיו כתוב הכותרת דירקטור?... ת. אני רואה את זה." (וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 39 ש' 18-10) "אני לא יודעת איך רואה חשבון נתן אפשרות לחתום לדירקטור כלא דירקטור..." (וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 41 ש' 4-3) כמו גם חתימת אחר בתור מנכ"ל: "ש. ...אנחנו רואים שמי שמצהיר שהוא נושא משרה חתום בתפקיד מנכ"ל החברה זה יעקב שפיגל... ספיר שפיגל: אני באמת לא יודעת, אני לא זוכרת." (וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 40 ש' 9-2). ספיר לא בדקה את מסמכיה החשבונאים של החברה: "לעולם לא עברתי על הדברים האלה ולא ביקשו ממני לקחת החלטה..." (וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 39 ש' 2-1); "...התפקיד שלי כדירקטוריון לא באמת היה תפקיד שהוא מהותי בדירקטוריון, היו אנשים אחרים שבאמת היה להם את הידע ואת הכלים לשבת בדירקטוריון..." (וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 167 ש' 7-4); "זה כמו שתיקחי עכשיו את מישהו שמתעסק כל היום בשיווק ומיתוג ותיכנסי איתו לפרטים שהוא לא נגע בהם בחיים שלו או רק בשוליים. זה מאוד מאוד מאוד קשה להתייחס לדברים האלה." (וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 160 ש' 7-4); "ש. את לא יודעת שהוראת תשלום שלכם חזרה? ת. לא, כי אני מעולם לא טיפלתי בנושא בנקאי או בנושא פיננסי." (וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 155 ש' 15-13); "אני ידעתי שיש כל פעם דין ודברים על תשלומים, אבל להגיד שנצברו חובות, ידעתי שבסוף הם שולמו." (וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 162 ש' 6-5).
מובן שיתכנו בעלי תפקידים אחרים בחברה שהיו אמונים על הנושא הכספי; דא עקא שספיר בחקירתה לא ידעה להצביע מיהם אותם בעלי תפקידים, ומי היה אמון על ניהול עסקי החברה. גם כשלבסוף ספיר השכילה להצביע על בעל תפקיד שהועסק לצורך ניהול הנושאים הפיננסיים: "...בסוף מונה נציג שקוראים לו יורם מאיר שהוא אחראי ואמון על הדברים האלה [הנושאים הפיננסיים – ט.ל.]" (וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 155 ש' 21-20), הסתבר כי אין לכך אחיזה במציאות, כך מחקירתו של יורם מאיר עצמו: "ש. התפקיד שלך הוא סמנכ"ל [בחברת אילייב – ט.ל.]? ת. סמנכ"ל תפעול, לא כספים ולא כלום." (וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 204 ש' 9-8) וכן "ש. אי אפשר להגיד שאתה היית איש הכספים, שמתעסק בכספים? ת. לא, מה פתאום? אני, אין לי אפילו גישה לחשבון בנק [של חברת אילייב – ט.ל.]. ש. אתה לא ידעת מה המצב של אילייב, בהזרמת כספים שאתה אומר? ת. לא... גם לא היה לי קשר לוורקספייס מבחינת כספים..." (וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 208 ש' 23-12). גם אם היה ניתן לטעון כי מאיר עסק בנושאים פיננסיים (דבר שהוכחש על ידו נמרצות), מאיר החל תפקידו בחודש מרץ 2019 (וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 229 ש' 7-2), כ-3 שנים לאחר החתימה על ההסכם וכשהפרות ההסכמים מצד וורקספייס בעיצומן. ספיר אף נמנעה מלזמן לעדות את הדירקטור הנוסף בחברה אילייב או את רואה החשבון של החברה עניין שעובד כמובן לחובתה.
- גם מחוות הדעת שהוגשה על ידי רו"ח אלגריסי עלה כי האופן בו וורקספייס נהגה בקשר עם מסמכי החברה המחייבים היה לא מיטבי לשון המעטה. כעולה מחוות הדעת הדוחות הכספיים של וורקספייס שונו בסוף שנת 2017 באופן שיצר "ניפוח מאזני" ומבלי שניתן לכך כל הסבר, גם לא בסיכומי הנתבעים (וראו עמ' 6 סעיף 2 לחוות דעת אלגריסי ופרוטוקול מיום 30.6.24 עמ' 45-42). מדובר במניפולציות לא תקינות ושהודגמו היטב גם בעדותו של ברלץ (וראו למשל פרוטוקול מיום 20.2.24 עמ' 81 ש' 21-19): "...זה מעורר חשש גדול שנעשה פה משהו שלמעשה וורקספייס השתמשה באותם כספים ולא דיווחה נכון...".
- חברת וורקספייס התנהלה אם כן במכוון או ברשלנות באנדרלמוסיה מוחלטת, באופן שיצר מצג שגוי כלפי נושיה הן ביחס לבעלי התפקידים בה והן ביחס לאופן ניהול ענייניה הכספיים. זולת ספיר שעדותה הייתה לא מהימנה ומתחמקת, לא הובאו עדים רלוונטים אשר ילמדו על אופן ההתנהלות של וורקספייס מבחינה חשבונאית עניין שפועל כמובן לחובת ספיר. התנהלות זו מהווה איפוא טעם נפרד נוסף להרמת מסך ההתאגדות ולייחוס חוב החברה לספיר בעלת המניות.
כאן ראוי להתמקד עוד בנדבך, הקשור בחלופת 'קיפוח הנושה' שבסעיף 6(א)(1)(א) לחוק, והיא, כאמור בהסברי גושן ואקשטיין (וראו גושן ואקשטיין, עמ' 132), "התנהלות של בעלי המניות שפגעה ביכולת של הנושים להעריך כראוי את יכולת הפירעון של החברה". עתידים היא נושה חוזית. נקודת המוצא הרגילה היא שנושה חוזי יש את היכולת להעריך את הסיכון הכרוך בהתקשרות עם החברה, ולתמחר אותו בהתאם (שם). בכלל האמור, ברור כי בידי הנושה החוזי לפעול לבירור זהות בעל המניות בתאגיד, ולבקש ערבויות ובטחונות אחרים. אך כל זאת, בהנחה שהמידע שהוא מקבל הוא מדויק. כאשר מוצגת תמונה שלפיה וורקספייס היא בבעלות משפחת שפיגל, אך בחלוף ארבעה ימים מכריתת ההסכם מחציתה מניותיה מועברות לבעל מניות אחר – יש בכך קושי לדעת עם מי מתקשרת עתידים. חשוב מכך, הצגת מצג כאילו וורקספייס היא המתקשרת, כאשר בפועל יש עירוב נכסים מוחלט בין החברות שבשליטתה ובניהולה (למצער הפורמלי) של ספיר, בכך ודאי יש למנוע מעתידים להעריך נכונה את הסיכון הטמון בהתקשרות החוזית עם וורקספייס ולכלכל נכונה את צעדיה. התקשרות בהסכם מלכתחילה, ודאי נכונותה של עתידים ליתן הקלות לוורקספייס או להרחיב את היקף ההתקשרות מבוססות על כי המדובר בתאגיד המקיים פעילות עסקית מקובלת כמקור רווח עצמאי להשאת רווחיו – עובדות שהתבררו בהליך כלא אמת. למעשה כבר מראשית ההתקשרות בין הצדדים הייתה וורקספייס לכל היותר כלי שרת בידי ספיר ומרקספייס (שבשליטת ספיר), למען קיום פעילותה העסקית של מרקספייס. התנהלות זו ודאי סייעה לכך שוורקספייס תקלע, מראשית דרכה, לקשיים כלכליים משלא היוותה מקור רווח עצמאי ואותנטי (וראו למשל הודאת וורקספייס על חסרון הכיס בהודאת דוא"ל יעקב מיום 20.3.18: "מתנצל על העיכוב בבקשה לחלוקת דמי השכירות... ממתין לאור ירוק מחברה אשר [תיקון – ט.ל.] צריכה להיכנס למיתחם... תהיה לי תמונה יותר בהירה... וכן תמונה פיננסית" (וראו נספח 39 לתצהיר שגיא); הודאת דוא"ל ממאיר מיום 10.12.18 שבה הוא מבקש דחיית תשלום מסיבות תזרימיות: "ביום ראשון הם היו צריכים להעביר את הכסף לארץ... ביום שלישי יעבירו את הכסף ויקח כ24 שעות שהכסף יכנס" (וראו נספח 53 לתצהיר שגיא); הודאת דוא"ל ממאיר מיום 14.4.19: "...לא היה ברשותי את הכסף ואני מארגן כדי לשלם את חוב מרץ" (וראו נספח 70 לתצהיר שגיא). יוער כי בכל אותו הזמן ספיר משכה שכר בסך כולל של מאות אלפי שקלים ("ש. קיבלת מאות אלפי שקלים שכר, נכון?... בסה"כ הכולל? ת. סה"כ הכולל, כן." וראו פרוטוקול מיום 30.7.24 עמ' 135 ש' 14-10 ועמ' 139 ש' 22-13).