הטלת ערובה להבטחת הוצאות משפט - הדין הכללי
- סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
- הפסיקה פירשה את ההוראה האמורה ככלל, קרי, שכעקרון על כל חברה תובעת יש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אלא אם קמו נסיבות לפטור אותה מהפקדתה. סעיף 353א לחוק מונה למעשה שני תנאים חלופיים אשר בהתקיים כל אחד מהם רשאי בית המשפט לפטור את החברה מהפקדת הערובה. האחד, אם סבר בית המשפט שבנסיבות העניין אין הצדקה לחייב את החברה בהפקדת הערובה. השני, אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. תנאים אלה יוצרים את האיזון הראוי שבין הצדדים, ומסדירים את מערכת היחסים שבין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מחד גיסא לבין זכותו של הנתבע לכך שלא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו מאידך גיסא.
- ברשות ערעור אזרחי 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בערעור מיסים נ' בנק הפועלים (2009) [פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו] ביום 11.2.2019] (להלן: "עניין ל.נ. הנדסה") נקבע כי יש ליישם את "המבחן המשולש" מקום בו הוגשה בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. בשלב הבדיקה הראשון, על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה. במידה והחברה לא הוכיחה שתוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט לעבור לבחינת השלב השני. בשלב השני, על בית המשפט לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו. ביחס לשלב זה יש לשקול את הזכויות החוקתיות של הצדדים ואת ההנחה שחיוב החברה בהפקדת ערובה מבטאת את הכלל ואילו הפטור הוא החריג. משהסתיים שלב הבדיקה השני יש לבחון, במסגרת שלב הבדיקה השלישי, את גובה הערובה הנדרשת והאם היא מידתית.
- ראו גם רשות ערעור אזרחי 537/19 ניסקו ואח' נ' אלקטרו לייט (14.2.19) [פורסם במאגרים], [פורסם בנבו] בסעיפים 9 ו-10 לפסק הדין: ")9) סעיף 353א לחוק החברות מורה כי תובעת שהיא חברה בעירבון מוגבל תחויב, לבקשת הנתבע, במתן ערובה להוצאותיה - אלא אם הוכיחה שיהיה ביכולתה לשלם הוצאות אלה, או שבית המשפט סבר כי "נסיבות העניין אינן מצדיקות" חיוב בערובה. הסדר זה, המגדיר את החיוב בהפקדת ערובה להוצאות ככלל, ואת ההימנעות מהטלתו כחריג, נועד להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (רשות ערעור אזרחי 10905/07 נאות אואזיס מלונות בערעור מיסים נ' זיסר, [פורסם בנבו] פסקה 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 684 (מהדורה שתיים עשרה, 2015)).
(10) הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה להוצאות מוטל על כתפיה. כך היה עוד טרם חיקוק הסעיף, שעה שהכלל בדבר חזקת הפקדת ערובה היה כלל פסיקתי (ראו: רשות ערעור אזרחי 544/89 אויקל תעשיות (1985) בערעור מיסים נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 652 (1990)), וכך גם לאחר חיקוק סעיף 353א לחוק החברות אשר הוסף במסגרת חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה- 2005 (ראו רשות ערעור אזרחי 9237/18 כרמל דיירקט בערעור מיסים נ' R.H. PETERSON CO, [פורסם בנבו] פסקה 5 (12.2.2019); רשות ערעור אזרחי 9618/11 ארט יודאיקה בערעור מיסים נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (29.12.2011). להיסטוריה החקיקתית של סעיף 353א לחוק החברות ראו פסק דינו המקיף של השופט (כתוארו אז) חנן מלצר ברשות ערעור אזרחי 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בערעור מיסים נ' בנק הפועלים בערעור מיסים [פורסם בנבו] (11.2.2009)).