התיקון הראשון לכתבי הטענות
- בכתב התביעה המקורי הנתבעת היחידה הייתה אאורה ישראל, תוך ציון מספר החברה של אאורה השקעות. עובדה זו נודעה לתובעת, לטענתה, עם הגשתו של כתב ההגנה המקורי בתאריך 24.5.2019. בכתב ההגנה המקורי טענה הנתבעת להיעדר יריבות והיעדר עילה בין התובעת והנתבעת, וזאת לאור אי-ההתאמה הנזכרת. לנוכח טענה זו, הגישה התובעת ביום 6.6.2019 בקשה לתיקון כתב התביעה. בבקשה הסבירה התובעת כי נפלה בידה טעות סופר בכל הקשור לזיהוי אאורה ישראל. עוד הבהירה התובעת שרק עם הגשת כתב ההגנה המקורי התברר לה שלמעשה לא אאורה ישראל היא שנגשה למכרז, אלא אאורה השקעות, ועל כן, לטענת התובעת, הוצג לה מצג שווא בעת עריכת ההסכם. משכך ביקשה התובעת, בשים לב לשלב המקדמי של התביעה ולכך שטרם נערך דיון מקדמי, לתקן את כתב התביעה אגב צירוף אטרקצ'י ואאורה השקעות כנתבעים. על אף התנגדות אאורה ישראל לתיקון המבוקש, נעתרתי לבקשה וביום 10.11.2019 הוגש כתב התביעה המתוקן כנגד הנתבעים 3-1. כתב ההגנה המתוקן הוגש ביום 9.2.2020.
הבקשה למחיקה על הסף והתיקון השני לכתב הטענות
ביום 6.1.2020 הגישו הנתבעים 3-1 בקשה למחיקה על הסף של כתב התביעה המתוקן (להלן: "בקשת המחיקה") בהתאם לתקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שהיו אז בתוקף, בטענה שהתובעת לא שילמה אגרה די הצורך. לחלופין ביקשו הנתבעים לחייב את התובעת בתשלום האגרה הנדרשת בגין הסעדים המבוקשים בתביעה. ואכן, הן בכתב התביעה המקורי והן בכתב התביעה מתוקן הסעד העיקרי שביקשה התובעת היה להורות כי ההסכם בין התובעת לאאורה ישראל תקף וליתן צו לאכיפתו. בהתאם, שילמה התובעת אגרה בסך 1,157 ₪ בגין תביעה ששוויה אינו ניתן לביטוי בכסף. הנתבעים 3-1 ציינו בבקשת המחיקה שעל אף שהסעד המבוקש בכתב התביעה הוא הצהרתי ונועד לאכיפת ההסכם, הרי שניתן להעריכו בשווי של עשרות מיליוני ₪, ככל שטענות שהתובעת תתקבלנה.
לאחר שנערכה ישיבת קדם משפט במעמד הצדדים ביום 30.6.2020, ניתנה החלטתי ביחס לבקשת המחיקה ביום 17.9.2020, בה קבעתי כי במקרה דנן אין מדובר בתביעה לסעד הצהרתי גרידא אלא בסעד הצהרתי שמשמעותו האופרטיבית היא מתן סעדים כספיים שבגינם יש לשאת באגרה כדין. על החלטתי זו הגישה התובעת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שבצידה בקשה לעיכוב ביצוע תשלום האגרה ביום 20.10.2020 (רע"א 7200/20 יואר אלזו השקעות בע"מ נ' אאורה ישראל יזמות והשקעות בע"מ). בהחלטתו מיום 6.4.2021, קיבל בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור באופן חלקי, כך שחובת תשלום באגרת בית המשפט תחושב על בסיס השלב הראשון של הפרויקט בלבד. ביחס לשלב השני נקבע שהיות ששלב זה טרם הגיע למימוש, הרי שהתביעה ביחס אליו תיוותר הצהרתית גרידא והתובעת לא תידרש לשלם אגרה נוספת בגינו.
- בעקבות החלטת בית המשפט העליון הגישה התובעת ביום 10.11.2020 את כתב הטענות המתוקן בפעם השנייה, הוא כתב התביעה נשׂוא תביעה זו. התובעת העריכה את הסעד הנתבע ביחס לשלב א' של הפרויקט בסך של 17,336,311 ₪ ושילמה אגרת בית משפט בשיעור של 2.5% ביחס לסכום זה בהתאם לתקנות האגרות. כתב ההגנה המתוקן הוגש בידי הנתבעים 3-1 ביום 1.12.2020. כתב התשובה מטעם התובעת הוגש ביום 22.12.2020. אציין כי בקשת מחיקה על הסף נוספת שהוגשה על ידי הנתבעים נדחתה על ידי וקבעתי כי הטענות אשר הועלו במסגרתה ידונו בהליך העיקרי.
עיקרי טענות התובעת והסעדים המבוקשים בכתב התביעה המתוקן
- התובעת טענה כי היא זו שהביאה לידיעת אאורה ישראל את עצם קיומו של המכרז, והחלה ללוות, לייעץ ולסייעה לאאורה ישראל עוד בשלב משא ומתן בטרם הבשיל ההסכם בין הצדדים. התובעת טענה שלא הייתה ערה לכך שישנן מספר חברות בשם "אאורה", ובפרט לקיומה של אאורה השקעות, אשר, כאמור, היא זו שנגשה בפועל למכרז וזכתה בו.
- חרף אי-ידיעתה של התובעת על הזוכה במכרז בפועל, טענה התובעת שהמשיכה ללוות, לייעץ ולסייע בכל אשר נדרש ממנה לצורך קידום הפרויקט. כפועל יוצא, טענה התובעת כי היא עמדה בקשר עם החברה המנהלת של הפרויקט, חברת יסודות. בנוסף, התובעת ריכזה את נושא החתמת בעלי הזכויות במתחם הפרויקט על הסכמי הפינוי-בינוי, אך לא הייתה אחראית על ההחתמה בפועל. לדברי התובעת, בתוך חודשים ספורים עמד מספר החתומים על סך של 70% מכלל הדיירים במתחם.
- התובעת טענה שבשלב מסוים, ולאחר שתרמה תרומה משמעותית בקידום הפרויקט, העלתה שורה של הצעות לקדם ולהאיץ את הפרויקט, אשר נדחו. בהמשך, נאמר לתובעת, לטענתה, מפי אטרקצ'י, שבשלב בו נמצא הפרויקט אין צורך בביצוע פעולות נוספות, ובד בבד הובהר לה שאין בכך בכדי לגרוע מזכויותיה העתידיות כפי שאלו הוגדרו בהסכם. לטענת התובעת הלשון בה נקט אטרקצ'י היא: "שבו בצד, כשיגיע זמנכם תקבלו את החלק שמגיע לכם בהסכם" (סעיף 22 לכתב התביעה המתוקן).
- עוד טענה התובעת כי חברת אאורה ישראל נהגה בחוסר תום לב כלפיה, עת הציגה לה מצג שווא ביחס לכוונותיה לגשת למכרז, בעוד שבפועל, הייתה זו חברת אאורה השקעות, אשר ניגשה למכרז. נתון זה התחוור לתובעת רק עם הגשת כתב ההגשה המקורי, קרי בחלוף למעלה משש שנים ממועד חתימת ההסכם ועריכת המכרז.
על אף שאין עוררין שההסכם נחתם בין התובעת ובין אאורה ישראל, העלתה התובעת שורת טענות גם כלפי הנתבעים 3-2. ביחס לאאורה השקעות, היא חברת האם של אאורה ישראל, נטען כי לאאורה השקעות היה ידוע במועד חתימת ההסכם כי היא זו שתיגש למכרז בפועל, ועל כן היה גלוי וברור לה כי היא זו שתהנה מפרי עמלה של התובעת ממימוש חלקה בהסכם. יתרה מכך, התובעת טענה כי מאחר שאאורה ישראל נמצאת בשליטתה המלאה של אאורה השקעות, ולאור שלטענת התובעת ישנו ערבוב מכוון בין פועלן של חברת האם והבת באופן אשר מקשה להבחין ביניהן, יש יסוד לטענה לפיה שתי החברות "חד הן", באופן המנצל לרעה את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת (ראו סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999), ועל כן ראוי שחברת אאורה השקעות תישא במלוא האחריות של חברת אאורה ישראל.