להשקפתי, גם התנאי שלפיו על ההוצאות להיות הוצאות סבירות, הינו ביטוי של רציונל הקטנת הנזק שבבסיס סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח. כפי שצוין לעיל, ביסוד חובת השיפוי הנלווית לנטל הקטנת הנזק עומדים טעם כלכלי, טעם מוסרי, וכללי הסיבתיות (ראו פסקה 13 לעיל, וההפניות שם). ברי כי בהתאם לטעמים אלו אין מקום להטיל על הנפגע מהפרת החוזה או על המבוטח, נטל לנקוט אמצעים שאינם סבירים לשם הקטנת הנזק, וממילא אף אין מקום לחייב את מפר החוזה או המבטח לשפות בגין הוצאות לא סבירות (כפי שאכן נקבע בסעיף 14(ב) לחוק התרופות ובסעיף 61 לחוק חוזה הביטוח). בדומה, הוצאות משפט לא סבירות אינן הוצאות אשר ראוי להוציא לשם הקטנת הנזק, וממילא אף אין מקום לחייב את המבטח לשפות את המבוטח בגין הוצאות לא סבירות שהוצאו (כפי שנקבע, כאמור, בסעיף 66 לחוק חוזה הביטוח).
בספרות המלומדים הוצעו מספר שיקולים לבחינת סבירות ההוצאות. כך למשל הוצע כי יש להתחשב בסכום התביעה, ובשאלת קיומם של נזקים נלווים, שכן ככל שסכום התביעה גבוה יותר, וככל שיש פוטנציאל לנזק נלווה נוסף, ישנה הצדקה להוציא הוצאות גבוהות יותר בהתגוננות מפני התביעה. לצד זאת, הוצע כי יש להתחשב גם בסיכויי התביעה, ובמהותה, שכן ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר, וככל שהתביעה מורכבת יותר, ישנה הצדקה להוציא משאבים רבים יותר בהתגוננות מפניה. כמו כן תעריף שכר הטרחה המקובל בשוק הרלוונטי עשוי לסייע כאמת מידה לשיעור ההוצאות הסבירות. להשלמת התמונה יצוין כי היו שהציעו כי יש להתחשב בסכום הביטוח וביחס בינו לבין שיעור החבות הכוללת (ראו: אליאס, 1280-1279; ולר, 329-328) – לנקודה זו אשוב בהמשך במסגרת הדיון בחלוקת הוצאות המשפט בין המבטח למבוטח.
- עם זאת, השיקולים שנמנו לעיל מתאימים בעיקר לבחינת סבירות ההוצאות שהוציא המבוטח לשם הגנתו-שלו, שכן הבחירה בידיו להוציא סכום סביר עבור ניהול ההליך, בהתאם לקריטריונים לעיל, ושלא להוציא סכום שאינו סביר.
לעומת זאת, כאשר מדובר בהוצאות המשפט של הצד שכנגד, אשר הוטלו על המבוטח בתום ההליך, הרי שיכולתו של המבוטח להשפיע על שיעורן היא מועטה, שכן שיעור ההוצאות הנ"ל נקבע על ידי בית המשפט. כפי שצוין לעיל, חיובו של המבוטח בהוצאות אלו הינו תוצאה ישירה של עצם הבחירה לנהל הליך משפטי, תחת היעתרות לדרישות הצד שכנגד.
יוזכר בהקשר זה, שוב, כי סבירות ההוצאות שהוצאו לשם הקטנת הנזק אינה נבחנת בדיעבד, לאחר שהתבררו תוצאות הפעולות שננקטו להקטנת הנזק, אלא במועד בו נדרש המבוטח (או הנפגע מהפרת החוזה) להחליט האם לנקוט בפעולות להקטין את הנזק (ולר 243; אליאס, 1005). על כן, אף ביחס לסבירות הוצאות המשפט, השאלה הרלוונטית היא האם במועד בו נדרש המבוטח להחליט אם לנהל את ההליך ולא להיעתר לדרישותיו של הצד שכנגד, ובכך ליטול על עצמו גם את הסיכון כי יוטל עליו לשאת בהוצאות המשפטיות של הצד שכנגד, ההחלטה הייתה סבירה.