כמו כן, ברור שדיון בחבותו של המבטח לשפות בגין ההוצאות המשפטיות אינו מהווה פתח לביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט אשר פסק את ההוצאות הנ"ל.
התוצאה היא שבכל הנוגע להיבט סבירותן של ההוצאות שעל המבטח לשפות בגינן בהתאם לסעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, הרי שההוצאות שנפסקו לטובת הצד שכנגד הינן דווקא מקרה "קל" ובדרך כלל ההוצאות המשפטיות, כפי שנפסקו בפועל, תחשבנה להוצאות סבירות שעל המבטח לשאת בהן. חריג לכך יכול להיות כאשר ההוצאות שנפסקו מגלמות סנקציה על ניהול לא נאות של ההליך על ידי המבוטח.
חלוקת הוצאות המשפט בין המבטח למבוטח כאשר סכום הפיצוי בו חויב המבוטח גבוה מסכום הביטוח
- שאלה נוספת המתעוררת בענייננו היא אופן חלוקת הוצאות המשפט בין המבטח למבוטח, כאשר סכום הפיצוי בו חויב המבוטח גבוה מסכום הביטוח.
אקדים ואזכיר, כי בהתאם להוראת סעיף 66 לחוק, ביטוח אחריות מכסה גם הוצאות משפט, אף מעבר לסכום הביטוח. דומה כי בית המשפט קמא פירש את ההוראה כקובעת כי על המבטח לשאת בכלל הוצאות המשפט ללא קשר לסכום הביטוח. להשקפתי, אין להסיק מהוראת סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח שלפיה המבטח נושא בהוצאות משפט גם מעבר לסכום הביטוח, כי כלל הוצאות המשפט מוטלות על המבטח, בלא קשר לסכום הביטוח ולחלקו היחסי בסכום הפיצוי הכולל שנפסק בפועל.
לשיטתי, סעיף 66 מורה כי ביטוח האחריות מכסה גם את הוצאות המשפט שעל המבוטח לשאת בשל חבותו המכוסה על ידי ביטוח האחריות (וזאת אף מעבר לסכום הכיסוי הביטוחי) בלבד, ולא את הוצאות המשפט שאינן תוצאה של החבות המכוסה על ידי ביטוח האחריות.
כאשר עסקינן בחבות העולה על סכום הביטוח הרי שניהול ההליך המשפטי משרת בעת ובעונה אחת שתי מטרות – הקטנת החבות בה יישא המבטח עד גובה סכום הביטוח, והקטנת החבות של המבוטח עצמו ביחס ליתרת התביעה. אשר להוצאות המשפט שעניינן הקטנת החבות בה יישא המבטח, מוצדק לקבוע כי הנטל לשאת בהן מוטל על המבטח, אף שיש בכך משום חריגה מסכום הביטוח עליו הסכימו הצדדים, וזאת כפי שמורה סיפת סעיף 66 לחוק. לעומת זאת, ביחס להוצאות המשפט שעניינן בהקטנת החבות בה נושא המבוטח, קרי – החבות שמעבר לסכום הביטוח – הרי שאין כל הצדקה כי אלו תוטלנה על המבטח.
להמחשת האמור לעיל, נניח כי נגד מבוטח מוגשת תביעה לפיצוי בגין נזק אחד אולם על יסוד שתי עילות שונות, האחת מכוסה על ידי חוזה הביטוח, והשנייה שאינה מכוסה על ידי חוזה הביטוח. למשל, כאשר נושא משרה בחברה נתבע גם בשל הפרת חובת הזהירות (שלא בכוונה או בפזיזות) וגם בשל הפרת חובת אמונים שלא בתום לב (אשר ביטוח האחריות אינו חל עליה בהתאם להוראת סעיף 263 לחוק החברות, התשנ"ט-1999). ברי, לדעתי, כי אין מקום לחייב את המבטח בכלל הוצאות המשפט של נושא המשרה בגין ניהול ההליך במסגרתו התגונן מפני שתי העילות, אלא רק בהוצאות המשפט הנוגעות לעילה אשר חל עליה הביטוח. זאת, משום שחיובו של המבטח בהוצאות המשפט נובע מכך שהוצאות המשפט נלוות לכיסוי הביטוחי. לכן, אין כל הצדקה להטיל על המבטח לשאת בהוצאות משפט שאינן נלוות לכיסוי הביטוחי, שעניינן בהתגוננות המבוטח בפני עילה שהביטוח אינו חל עליה. חיוב המבטח בגין הוצאות משפט שהוצאו לשם התגוננת בפני עילת תביעה שאינה מכוסה על ידי הביטוח, נוגד את הוראת סעיף 66 שעניינה בהוצאות של המבוטח "בשל חבותו", קרי – בשל החבות מושא הביטוח.