השני – טעם מוסרי שלפיו נטל הקטנת הנזק הוא ביטוי קונקרטי של עקרון תום הלב. זאת, כיוון שנפגע שיכול היה להקטין, בקלות יחסית, את הנזק שהוא זכאי לפיצוי בגינו ממפר החוזה או מהמעוול או מהמבטח, ולא עשה כן, נוהג בחוסר תום לב ובחוסר הגינות (ע"א 4431/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 לפסק דינו של השופט י' עמית [נבו] (3.10.2019); ע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון והשקעות בע"מ, פסקה 45 לפסק דינו של השופט י' דנציגר [נבו] (9.7.2012) (להלן: עניין הדר); ולר, 236; אליאס, 1003-1002; שלו ואדר, 358).
השלישי – יישום כללי הסיבתיות. כאשר הנפגע מהפרת חוזה או המבוטח יכול היה למנוע, במאמץ סביר, חלק מהנזק שנגרם (או כולו), הרי שניתן לטעון כי בכך נותק (מבחינה עובדתית ומשפטית) הקשר הסיבתי שבין הפרת החוזה או קרות מקרה הביטוח, לבין הנזק שנגרם. כלומר, ההימנעות מהוצאת הוצאות סבירות, שהיה בהן כדי להקטין את הנזק, היא שגרמה לאותו חלק של הנזק אשר ניתן היה להקטין (פרידמן וכהן, 726-725; שלו ואדר, 360-359; עניין הדר, פסקה 45 לפסק דינו של השופט י' דנציגר).
- כפי שכבר הדגשתי לעיל, נטל הקטנת הנזק מלווה בכלל משלים שלפיו המפר או המבטח חייב לשפות את הנפגע מהפרת החוזה או את המבוטח, בגין הוצאות סבירות שהוציא לשם הקטנת הנזק או מניעתו.
חובת השיפוי האמורה קשורה בטבורה בהצדקות לנטל הקטנת הנזק: ראשית, אמנם יש הצדקה כלכלית לכך שהמבוטח יוציא הוצאות להקטנת הנזק, אלא שיש למנוע את התעשרותו של המבטח, מכך שהמבוטח הקטין את נזקו, ועל כן על המבטח לשפות את המבוטח בגין הוצאות אלו (ולר, 242; אליאס, 1014). שנית, הקביעה כי אי-נקיטת אמצעים להקטנת הנזק עולה לכדי חוסר תום לב, מבוססת על ההנחה כי מקטין הנזק ישופה בגין ההוצאות שיוציא לשם כך. בהעדר חובת שיפוי קשה לראות במי שלא הוציא על חשבונו הוצאות להקטנת חבותו של האחר, כמי שנהג בחוסר הגינות כלפיו (שלו ואדר, 358). שלישית, כשם שהימנעות מהקטנת הנזק מנתקת את הקשר הסיבתי בין הנזק שניתן היה להקטין לבין הפרת החוזה או קרות מקרה הביטוח, כך ההוצאות שהוצאו לשם הקטנת הנזק קשורות בקשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) להפרת החוזה או לקרות מקרה הביטוח, ולנטל שהדין מטיל להקטנת הנזק (פרידמן וכהן, 742; שלו ואדר, 368).
בהקשר זה יודגש כי המחוקק קבע שחובת השיפוי של המפר או המבטח בגין הוצאות שהוציא הנפגע מהפרת החוזה או המבוטח לשם הקטנת הנזק, חלה "בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו" (סעיף 14(ב) לחוק התרופות; סעיף 61(ב) לחוק חוזה הביטוח; וראו: פרידמן וכהן, 743-742; שלו ואדר, 369; אליאס, 1006-1005).