אם כן, כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, גישתו של המחוקק היא כי כיסוי הוצאות משפט סבירות הינו מקרה פרטי של כלל הקטנת הנזק וחובת השיפוי הנלווית לו. משכך, יש לפרש את סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, ובכלל זאת את ההוראה שלפיה המבטח נושא בהוצאות משפטיות סבירות שהוציא המבוטח "אף מעל לסכום הביטוח", בהתאם לטעמים האמורים לעיל בעניין נטל הקטנת הנזק וחובת השיפוי הנלווית לו. בהקשר זה, יושם אל לב כי הוראה דומה מצויה בסעיף 61(ב) לחוק חוזה הביטוח בעניין הוצאות שהוציא המבוטח לשם הקטנת הנזק.
לצד התכלית האמורה של הקטנת הנזק, החופפת לתכליתו של סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח, לסעיף 66 לחוק תכלית נוספת, עליה עמד המלומד ולר:
"ביסוד הסעיף עומד הרעיון שמבוטח טיפוסי הרוכש ביטוח אחריות עלול שלא להיות מודע לסיכון של נשיאה בהוצאות משפט. לולא הסעיף, המבוטח היה עלול להיות מופתע מהצורך לממן את הוצאות המשפט בכוחות עצמו על אף שהסיכון של חבותו כלפי אדם שלישי הועבר למבטחת. כך גם עולה מהקוגנטיות של הסעיף [...] תכליתו של הסעיף היא להגן על המבוטח מפני ההוצאות הכרוכות בניהול ההליך" (ולר, עמ' 327-326).
בהתאם לגישה זו, המחוקק ביקש להגן על המבוטח הטיפוסי, אשר בעת רכישת ביטוח אחריות עלול שלא להיות מודע לכך שמלבד הסיכון לחבות כלפי אדם שלישי, הוא ניצב גם בפני סיכון של נשיאה בהוצאות משפטיות הכרוכות בניהול ההליך בגין החבות האמורה. בשל כך, קבע המחוקק כי על המבטח לשאת לא רק בסיכון לחבות כלפי צד שלישי, העומד ביסוד חוזה ביטוח האחריות, אלא גם לשאת בהוצאות המשפט הנלוות. הגנה זו באה לידי ביטוי באופיו הקוגנטי של סעיף 66 לחוק (כאמור בסעיף 71(א) לחוק).
בהקשר זה, יצוין, כי תכלית זו של סעיף 66 לחוק עולה בקנה אחד עם התכלית הצרכנית של חוק חוזה הביטוח בכללותו, אשר נועד להתמודד עם פערי הכוחות המאפיינים חוזי ביטוח, ובפרט עם העדר המודעות של המבוטח (ראו: ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, פ"ד ס(4) 375 387-386 (2006); ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837, 855 (1993); אליאס, 38-35; ולר, 40, 70; דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים 148-144 (כרך א, מהדורה שנייה, 2018); אורי ידין פירוש לחוקי החוזים – חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 19-18 (ג' טדסקי עורך, התשמ"ד)).
האם על המבטח לכסות גם הוצאות משפטיות בהן חויב המבוטח לטובת הצד שכנגד?