"כידוע, אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים".
- במקרה זה, נקבע בפסק הדין לאחר שמיעת העדויות כי עדותו של יהודה מהימנה (סעיפים 24, 29 ו- 30 לפסק הדין) וגרסתו התקבלה במלואה על ידי בית המשפט. לאור קביעה זו יקשה מאוד על ערכאת הערעור להתערב.
- בנוסף, גם בחינת טענות הערעור אחת לאחת מעלה שאין מנוס אלא לדחותן, ולפיכך, יש לדחות את הערעור.
- בית משפט קמא קבע עובדתית, וללא שהדבר הוכחש למעשה, שהמערערים טרם ההלוואה פגשו רק את עו"ד שלו וכלל לא הכירו את בעלי המניות (ראו תשובת המערער שפגש לראשונה את יהודה רק בזמן הלווית עו"ד שלו, עמוד 23 לפרוטוקול שורות 10-4), לפיכך העילה היחידה שנותרה לדיון היא הרמת מסך.
הרמת מסך קבועה בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: חוק החברות). כב' השופט דוד מינץ בפסק דין בע"א 8416/19 עו"ד שלמה נס ורו"ח אלי שפלר מפרקי חברת אגרקסקו (22.12.2021, להלן: פס"ד אגרקסקו) כותב בסעיף 30 :
"סעיף 6 לחוק החברות מסדיר את האפשרות להרים את מסך ההתאגדות המפריד בין החברה לבין בעלי מניותיה ולייחס חוב של החברה לבעל מניות שלה, זאת כחריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה. על הטוען להרמת מסך להראות כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, על בסיס תשתית עובדתית מקיפה (ע"א 3773/16 עו"ד איתן ארז בתפקידו כנאמן לנכסי החייבת רחל סופר נ' סופר, פסקה 60 (3.10.2018); רע"א 3925/12 רונן נ' עו"ד יובל כהן, פסקה 16 (17.6.2013)). תכליתה של הרמת המסך היא למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ולהגן על נושים חיצוניים מפני התנהגות בלתי נאותה של החברה ובעלי מניותיה (ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66, 75 (2005); ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 366-362 (1992); ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ [פורסם בנבו] (16.10.2005); ע"א 2146/06 ברק נ' עו"ד ברוך אבוקרט – מפרק, פסקה 40 [פורסם בנבו] (18.11.2010))".
כב' השופט עופר גרוסקופף באותו פסק דין כותב בפסק דינו:
"1....התפיסה המשתקפת בקיומו של מחסום "מסך ההתאגדות" היא שהחברה הינה אישיות משפטית העומדת בפני עצמה (וראו סעיף 4 לחוק החברות), ואישיות משפטית זו – בנבדל מן המחזיקים במניותיה – היא הנושאת בחיובים המשפטיים של החברה, כפי שהיא זו שמחזיקה בזכויות בנכסי החברה (ראו: גרוס, בעמ' 222-220; חביב-סגל, בעמ' 50, 153).
- יצירתו של "מסך התאגדות", החוצץ מבחינה משפטית בין החברה לבין בעלי מניותיה, היא אחד המאפיינים החשובים ביותר של החברה, באשר היא מאפשרת לה להתנהל כיחידה כלכלית נפרדת ועצמאית, אשר קיומה והתנהלותה אינם תלויים בקיומם ובהתנהלותם של בעלי מניותיה, ולהיפך. כך, למשל, "מסך ההתאגדות" מאפשר לחברה להוסיף ולפעול גם כשאחד מבעלי המניות בה חדל פירעון, ומאפשר לבעלי המניות להוסיף להיות ברי פירעון גם אם החברה הפכה לחדלת פירעון (ראו: גרוס, בעמ' 213, 222-220).
- חרף חשיבותו של "מסך ההתאגדות" להתנהלותה התקינה של האישיות המשפטית הקרויה חברה, מכיר הדין בכך ש"מסך ההתאגדות" של החברה איננו הרמטי, אלא קיימים מצבים בהם נדרש להתעלם ממנו, באופן שיאפשר להטיל אחריות על בעלי מניות להתחייבויות החברה. מקרים אלה מכונים, תוך המשך השימוש באותה מטפורה ששימשה להגדרת המונח, כ"הרמת מסך" (וראו סעיף 6 לחוק החברות). מנגנון זה, המאפשר לבית המשפט להתעלם מן ההפרדה שיוצר "מסך ההתאגדות" בין אישיותם המשפטית של בעלי המניות לבין אישיותה של החברה, נולד בעיקר כדי לתת מענה למצבים בהם "נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, היינו הסתתרות מבעד מסך ההתאגדות על מנת לחמוק מאחריות" (גרוס, בעמ' 242. ראו גם: חביב-סגל, בעמ' 281; אוריאל פרוקצ'יה דיני חברות חדשים לישראל 46 (1989) (להלן: פרוקצ'יה); ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 362 (1992)). תוצאתה של "הרמת המסך" היא הרחבה בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות – כך, כל עוד נותר "מסך ההתאגדות" בעינו, "יריבותם של נושי החברה מצטמצמת ליריבות עם החברה עצמה בלבד"; ואילו עם הרמתו של "מסך ההתאגדות", נוצרת יריבות ישירה בין הנושים לבין בעלי המניות של החברה, המאפשרת לראשונים לתבוע מן האחרונים את חובותיהם כלפי החברה (חביב-סגל, בעמ' 282. ראו גם: ע"א 2706/11 SYBIL GERMANY PUBLIC CO. LIMITED נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ, פסקה 90 [פורסם בנבו] (4.9.2015); ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, פ"ד סד(1) 398, 435 (2010)).
...
- הנה כי כן, המקרה הטיפוסי בו מועלית טענת "הרמת מסך" הוא כאשר נושה של חברה מבקש לתבוע את העומדים מאחורי החברה, קרי את בעלי מניותיה, בטענה שיש להטיל עליהם חיוב בו נושאת החברה. הוראת הדין המסדירה מצב דברים זה היא סעיף 6(א) לחוק החברות. על פי הוראת סעיף זה, ניתן לבצע "הרמת מסך" לטובת נושה של החברה נגד בעל מניות בה (להלן: הרמת מסך לטובת נושה), רק כאשר מוכח כי בעל המניות היה מודע לכך שנעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" (ההדגשה הוספה – ע' ר').
בפסק דין נוסף (ע"א 184-20 דורון קדם נ' טופ אלפא קפיטל ש.מ. בע"מ, 11.7.2022) כותב כב' השופט גרוסקופף בסעיף 41: