טענות הצדדים בערעור
- קטלנה אינה חוזרת על מרבית הטענות שהועלו בבית המשפט קמא, והיא ממקדת את הערעור בטענה כי פקיעת הליכי הבוררות אינה מובילה בהכרח להפקעת התחייבותו של פייגלין לרכוש את מניותיה לפי שוויין ביום 01.04.1997. לשיטתה של קטלנה הליך הבוררות הוא הליך דיוני בלבד, שנועד לקבוע את שווי המניות, ולכן פקיעתו אינה צריכה להוביל לפקיעת זכותה למימוש ההתחייבות של פייגלין לרכישת המניות שבבעלותה. קטלנה טוענת כי היא הסתמכה על ההסכם וסברה שההתחייבות תקפה, ולכן משכה את בקשת הפירוק, הסכימה להסרת צווי מניעה זמניים שניתנו במסגרתה, וחדלה לנהוג כבעלת מניות. פעולות אלה שינו את מצבה לרעה, תוך הסתמכות על ההסכם, לשיטתה. למעשה קטלנה אינה חולקת על ההכרעה כי הליך הבוררות נזנח ועל הקביעה כי הוא פקע בשל כך. טענותיה לפנינו נוגעות רק למשמעות פקיעת הליך הבוררות לעניין התחייבויות נוספות שנבעו מהסכם הבוררות. וביתר דיוק, קטלנה טוענת כי יש להשאיר על כנו את הסעיף השני בהסכם, המחייב את פייגלין לרכוש את מניותיה.
- פייגלין סומך את ידיו על הכרעת בית המשפט קמא, לפיה המועד להגשת כתבי טענות חלף וכן חלף המועד למתן פסק בוררות, ועל כן פקעה הזכות לממש את הסכם הפשרה כולו ואין להפריד בין חלקי ההסכם, הקשורים זה בזה ואינם ניתנים להפרדה. לשיטת פייגלין לא ניתן לממש את הסכם הפשרה לעניין שווי המניות בלי הכרעה ביתר הנושאים שהועברו להכרעת הבורר. לחילופין טוען פייגלין כי תוקף הסכם הפשרה היה מותנה בהכרעת הבורר בסכסוכים שהובאו לפניו. מאחר שתנאי זה לא התקיים – ההסכם למכירת המניות כלל לא נכנס לתוקף. נוסף על כך טוען פייגלין כי מתקיים בענייננו שינוי נסיבות מהותי, שכן הוא מכר את מניותיו לפני מספר שנים, וכיום הוא אינו בעל מניות בחברת צמח ואין לו עניין בה עוד. משום כך, טוען פייגלין, אין לאכוף את ההסכם ואת פסק הדין שאישר אותו. לטענתו בקשתה של קטלנה לממש את ההסכם אחרי זמן כה רב ולאור שינויי נסיבות שהתרחשו במהלך השנים – נגועה בחוסר תום לב. כמו כן גורס פייגלין כי קטלנה זנחה את זכות התביעה שלה מכוח הסכם הפשרה, ולא רק את הליך הבוררות. לכן אף אם תתקבל הטענה לפיה ניתן להפריד את החוזה לחלקים – יהיה על בית המשפט לקבוע כי גם החלקים העוסקים בהעברת המניות בטלים – והתוצאה המעשית תיוותר בעינה.
לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור, מטעמים שיפורטו להלן.