הנה כי כן, לעניין זה אמנם הרחיב התובע את חזית המחלוקת במסגרת סיכומיו והבנק התנגד להרחבת החזית ולאור זאת הרי שיש לדחות את הטענה ולפיה היה על הבנק לקבל את הכסף עד ליום 26/3/22.
הרבה למעלה מן הצורך, הנני סבורה כי דין הטענה דחייה גם לגופם של דברים. זאת בהינתן קביעותיי ולפיהן עד ליום 29/3/22 טרם העביר התובע לבנק את כלל המידע אשר התבקש על ידו ומשכך, ממילא טרם ניתן היה לאשר את העברת הכספים, אף בלא קשר להטלת הסנקציות ועל פניו, עד שהועבר כלל המידע ממילא נסגר חלון הזדמנויות זה.
לא זו אף זו, אציין כי בתמיכה לטענתו בדבר קיומה של אורכה להעברת כספים, הפנה התובע למסמך, אשר אין חולק כי צורף על ידו לראשונה לסיכומיו, המלמד כביכול על הוראת מעבר של ה- OFAC, המאפשרת העברת הכספים עד ליום 26/3/22. אלא, שגם לו הייתי מקבלת מסמך זה (וספק רב הואיל והמסמך הועבר רק במסגרת הסיכומים, למרות קביעתי המפורשת בהחלטה מיום 24/12/23 ולפיה כלל המסמכים אשר בדעת מי מהצדדים להסתמך עליהם יוגשו במסגרת תצהירי הצדדים) – הרי שממילא מדובר רק במסמך של ה – OFAC ולא של האיחוד האירופי ומשכך, לא די בו כדי לאיין את סירובו הסביר של הבנק, המבוסס הן על הסנקציות שהוטלו על ידי ה - OFAC והן על ידי האיחוד האירופי.
לאור כל האמור והמפורט, לא מצאתי כל פגם בסירובו של הבנק לקבלת הכספים, סירוב אשר הושתת על הכללת בנק VTB - ממנו התקבלו הכספים - ברשימת הסנקציות של הגופים הבינלאומיים, עוד קודם להעברת הכספים מחשבון מעבר לחשבונו של התובע ובהעדר חריג לתחולת הסנקציות במקרה דנן.
- בשולי הדברים הנני מוצאת להידרש לשתי טענות אשר הועלו על ידי התובע בסיכומיו-
ראשונה טענתו של התובע לקיומה של סתירה בין טענת הבנק ולפיה לא ניתן לקבל את הכספים נוכח תחולת הסנקציות, לבין עדות העדים מטעמו ולפיה, הבנק היה מעוניין בקבלת הכספים. בטענה זו הפכתי והפכתי ורבותא לא מצאתי – באשר, העובדה שהבנק - כמוסד פיננסי - מעוניין בקבלת כספים, אינה עומדת בסתירה למניעה הקיימת לקבלת הכספים מבחינה חוקית. יתרה מכך לגישתי, עדותם זו של העדים, לא זו בלבד שאינה עומדת לרועץ לבנק, אלא שהיא אף תומכת בטענת הבנק ולפיה סירובו לקבל את הכספים התבסס על פרשנותו האותנטית בדבר החובה החוקית המוטלת עליו, פרשנות אשר עמדה בניגוד לאינטרס שלו לקבלת הכספים.
שנייה, טענתו של התובע ולפיה הבנק נמנע מהבאת עדים רלוונטיים ובכלל כך בפרט את הרפרנט אשר טיפל בעניינו של התובע במחלקת הציות. טענה זו לא מצאתי לקבל נוכח יריעת המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות וכן בהינתן שהחלק הארי בעובדות נשוא הדיון, כלל לא היה במחלוקת בין הצדדים – זאת הואיל וכפי שפורט באריכות במבוא לפסק הדין, הוא נתמך בכתובים. לכך יש להוסיף כי הבנק העיד את העובדת אשר הייתה בקשר ישיר עם התובע- קרינה, בתמיכה לעובדות הנטענות. נוסף על כך הואיל וטענות התובע התמקדו בעצם קיומה של מדיניות ויישומה, הרי שלעניין זה מצאתי לקבל את טענות הבנק ולפיהן העד המתאים יותר הוא מנהל מחלקת הציות, אשר אמון על קבלת ההחלטות המערכתיות והבקיא בנהלים ובמדיניות הבנק ולא הרפרנט במחלקת הציות, אשר רק קיים הוראות ואשר אין חולק כי לא היה בקשר עם התובע.