מר כרמל: אני לא ראיתי אותה.
ש: היא אף פעם לא עבדה גם בהספק מלא
ת: לא.
ש: היא גם לא עבדה אפילו קרוב להספק מלא
ת: לא, גם לא, גם ריפיד לא היו יכולים להפעיל אותה בהספק מלא
ש: ריפיד אשמים בהכל, כן
ת: לא, לא. ריפיד לא אשמים בהכל
ש: אבל השאלה שלי אלייך היא אחרת לגמרי. 174 תרנגולות זה מה שהגעת.
ת: בסדר" (עמ' 687).
עוד בעניין זה, גם העד בר-נר הסכים, כי המטרה של החוזה הייתה לספק לתובעות מערכת עובדת עם כל האישורים (בעמ' 548 לפרוטוקול). והדבר לא סופק.
- את טענת הנתבעות לפיה, בהעדר חוות דעת מומחה בנדון לא ניתן לבסס קביעה על בסיס העדויות הללו, לפיה המערכת לא פעלה כנדרש, ראיתי לנכון לדחות.
לא יכולה להיות מחלוקת, כי המערכת לא ענתה על הדרישות ולא סיפקה את שנקבע בהסכם בין הצדדים, דהיינו המתה ועיקור של כ-10 בעלי כנף בשעת עבודה.
כאמור, גם עדי הנתבעת הודו בכך.
בנסיבות אלו, כאשר הדברים גלויים וברורים על פני הדברים אינני סבורה כי היה על התובעות להוסיף ולצרף חוות דעת מומחה לשם הוכחת הטענה כי המערכת אינה פועלת בהספק החוזי לו התחייבו הנתבעות. הדברים עולים באופן ברור מהראיות והעדויות, כולל עדי הנתבעות והניסויים שנערכו, מהם עולה כי המערכת לא הופעלה בהספקים החוזיים, ואף לא קרוב לכך.
יפים לעניין זה דברי בית המשפט עוד מקדמת דנא לפיהם "הכלל הוא, כידוע, כי הטוען למשהו עליו הראיה. אולם, כאשר אמיתותה של טענה מסויימת של צד אחד נמצאת בידיעתו המיוחדת של הצד השני עלולה החובה לעבור אל הצד השני לסתור את הטענה" (ע"א 86/58 טאהר פאהום נ' אליעזר רוזנפלד, פ"ד יג 477).
וכן ע"א 2144/13 עזבון המנוח עמית עמוס מנטין ז"ל נ' הרשות הפלסטינאית (6.12.17) - "בענייננו חל כלל הידיעה המיוחדת, הקובע כי מקום שבו מוטל על תובע להוכיח עובדה המצויה בידיעתו הייחודית של הנתבע, לא תידרש מן התובע, בשלב הראשון, אלא כמות הוכחה קטנה עד שהנטל להוסיף ולהביא ראיות יוטל על שכמו של הנתבע".
התובעות הוכיחו ברמה הנדרשת כי המערכת לא עבדה, ועל כן אני סבורה כי הן לא נדרשו לצרף חוות דעת להוכחת הטענה, כי המערכת הניידת לא פועלת בהספקים החוזיים. חובת ההוכחה כי המערכת עובדת עברה אל כתפי הנתבעות, והיה עליהן להוכיח כי המערכת כן עובדת בהספקים להם התחייבה. הצהרות עדי הנתבעות כי המערכת יכולה לעמוד בהספקים החוזיים, למשל כפי שהצהיר יצחק כרמל בסעיף 11 לתצהירו, אין בהן די כאשר המציאות בשטח היתה אחרת.
- לא ניתן גם להתעלם מהעובדה, כי הנתבעות לא הגישו את יומני העבודה והפירוט הטכני של הניסויים שנערכו במערכת הניידת ובכך מנעו מהצגת ראיה שיש להניח כי היה בה כדי לפעול לרעתם. כאמור, הניסויים בשטח העידו כי המערכת לא פעלה, בוודאי לא בהספקים החוזיים. הניסוי האחרון שבוצע ביום 16.7.18, במסגרתו הועברו עופות במערכת, הופסק לאחר טיפול בכ-174 עופות בלבד בשל תקלה. על כך אין חולק.
לאחר הניסוי נערכה רשימת תיקונים (ראו מכתב מיום 19.8.18 נספח 39 לתצהיר ברמן), כאשר הנתבעות טענו כי מדובר בתיקונים קטנים, ואולם לא יכול להיות חולק כי התיקונים לא בוצעו, בוודאי לא כולם, כאשר גם עדי הנתבעות הודו כי לא כל התיקונים בוצעו (עדות בר-נר בעמ' 526: "חלק מהדברים בוצעו וחלק מהדברים לא בוצעו... אני לא זוכר מה בדיוק בוצע ומה לא בוצע"; עדות כרמל בעמ' 683: "אני לא זוכר מה תוקן, מה לא תוקן..."; ראו גם עדות ברק בעמ' 449), ובכל מקרה לא הוצגו ראיות בעניין על ידי הנתבעות.