עוד טענו התובעות, כי הנתבעות הודו כי המערכת הניידת הייתה אמורה להניב רווחים של מיליוני שקלים בשנה, כפי שהעיד בר-נר בחקירתו הנגדית: "בהנחה שיש שנה טובה שיש בה הרבה, שיש בה מגיפה טובות אפשר לעשות גם 6 מיליון דולר הכנסות. אז אני אומר אוקיי על 6 מיליון דולר הכנסות יעלה להם תפעול לא יודע מה 30% 40% לא יודע מה, גם תפעול של דבר כזה זה דורש המון אנשים. אפשר להרוויח מזה כסף. ולכן אני אומר אם מישהו משקיע 2 וחצי מיליון דולר והוא מקבל משהו שהוא מקבל לא יודע מה 3 קבעי מיליון, מיליון בשנה, בסדר, זה יכול להיות בסדר. זה ברמת הבגדול..." (בעמ' 610 לפרוטוקול).
התובעות לא הציגו הסכמים עם לקוחות, וגם לא הציגו תשתית ראיתית המלמדת על פוטנציאל התקשרות עם לקוחות. ניתן לקבל את הסברן כי במקרה דנן בו המערכת לא סופקה לא ניתן היה להתקשר בהסכמים עם לקוחות, וכי את פוטנציאל השוק ניתן להעריך, על בסיס עדויות חקלאים שהובאו למתן עדות תומכת. (ראו עדויות של חקלאים שהעידו על התעניינות בשימוש במערכת, כך עדותו של מר עמית חפץ, מנהל מדגריית קבוצת יבנה ועדותו של מר ניר קלומק, לולן במושב מגשימים). בהקשר זה העיד דורי: "אנחנו ראינו שישנה כדאיות כלכלית כי אנחנו יותר זולים באותו זמן מהפתרונות שהיו ואלה היו הלקוחות הפוטנציאלים. לא הלכנו ללקוח וביקשנו ממנו תחתום לי חוזה התחייבות על שנתית. זה עוד לא היה. לא עשינו את זה" (בעמ' 414 לפרוטוקול).
ואולם, אין די בהסתמכות על תכנית עסקית או על עדויות של חקלאים, כבסיס לדרישת פיצוי והיה על התובעות להניח בפני חוות דעת מומחה אשר יתייחס לתכנית העסקית ולפוטנציאל השוק.
בהינתן האמור אין לי אלא לקבוע כי התובעות לא עמדו בנטל להוכיח קיומו של נזק בגין אובדן רווחים.
התובעות לא הוכיחו כי התקשרו בהסכם כזה או אחר עם לקוחות וכי כישלון העסקה עם הנתבעות גרם להן לנזקים בשל אי יכולתן לעמוד בהסכם עם לקוח. כאמור, בעניין זה לא די להסתמך על תכנית עסקית כפי שניסו התובעות לעשות. לא הובאה כל חוות דעת ולא הובאו ראיות לקיומם של הסכמים עם לקוחות, ואין די בלקוחות פוטנציאלים.
- כך גם לא עמדו התובעות בנטל להוכיח נזק נטען בגין פגיעה במוניטין. לא הוכח קיומו של מוניטין והטענה נטענה בעלמא וללא כל פירוט. לפיכך, הדרישה לפיצוי בגין נזק נטען זה נדחית.
פיצויים בגין נזקים ישירים
- כאמור, במסגרת תביעתם עתרו התובעות גם לפיצויים בגין נזקים ישירים שנגרמו להם, כאשר בסיכומי טענותיהם הועמדה הדרישה לפיצוי בסך של 2,690,000 ₪ המשקף הוצאות לשנים 2017-2018. סכום זה כולל הוצאות בגין שכר מנכ"ל, השקעות שנדרשה התובעת 2 להוציא לשם הפעלה מסחרית של המערכת הניידת, לרבות הוצאות שיווק, הוצאות הנהלה ישירות וכלליות, הוצאות עבור הובלות המערכת הניידת, הוצאות לשם ביטוח המערכת הניידת, שכירות מפעל, הכרה כ"מפעל מאושר".
נטען, כי בהתבסס על הדו"חות הכספיים של התובעת 2 (נספח 51 לתצהיר ברמן), בשתי שנות פעילותה, 2017-2018, הפסידה התובעת 2 סך כולל של 8,790,453 ₪, כאשר סך של 6 מיליון ₪ שולם בגין רכישת המערכת הניידת והיתרה, בסך של כ-2.69 מיליון ₪ בגין הוצאות להן נדרשה, כפי שפורט בדו"חות.