ת. כי זה מה שהוא אמר לי לעשות.
הסבר זה אינו משכנע, לטעמי, כלל ועיקר. הוא משקף שינוי גרסה. ואם נתעלם ממנו ניוותר עם עובדת היסוד לפיה המשיב מסר לאב כספים שהחברה הייתה זכאית להם. ראיה "אילמת" זו עולה, כמובן, בקנה אחד עם גרסת האב ולא עם גרסת הבן.
קיימת הצדקה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא
- המשיב מצביע על כך שאין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, שכן זה נשען על ממצאי מהימנות, שנקבעו לאחר שהתקיים דיון ראייתי מקיף וממצה.
- אכן, מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בקביעותיה של הערכאה המבררת היא מוגבלת. "כידוע, ההלכה הנוהגת היא שבית-משפט שלערעור ימעט להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, הואיל ובידי הערכאה הדיונית הופקדה מלאכת ההתרשמות מן העדים וקביעת מהימנותם" (ע"פ 2977/06 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים; 2008 בפסקה 4 לחוות דעת כב' השופט לוי). ועדיין "לגבי השלב של ביצוע ההיסק הלוגי מן התשתית העובדתית שנקבעה, פוחתת הסתייגותה של ערכאת הערעור מהתערבות בקביעותיה של הערכאה דלמטה...הנה כי כן, בקביעת העובדות עצמן אין בית המשפט שלערעור נוטה להתערב; נטייתו להתערב במסקנות ההגיוניות העולות מן העובדות רבה יותר" (ע"פ 4354/08 מדינת ישראל נ' רבינוביץ (פורסם במאגרים; 2010; בפסקה 6 לחוות דעת כב' השופט דנציגר)).
דברים אלה, שנפסקו, בפלילים, יפים כמובן גם להליכים האזרחיים, וליחס שבין ערכאת הערעור האזרחית לערכאה הראשונה. הם יפים לענייננו. אתעכב אפוא על כמה מהמסקנות הלוגיות והנורמטיביות שהסיק בית המשפט קמא, ואציג את עמדתי לפיה אין בהן כדי לשנות את התוצאה המתגבשת.
- בית המשפט קמא ייחס חשיבות רבה לכך שהמשיב ביקש לעגן את ההסכמות בין הצדדים בכתב. לכן נעשתה פניה לעו"ד פרקש, כדי שיערוך הסכם נאמנות, שלא הובילה בסופו של יום לחתימה על ההסכם (ראו בפסקאות 85 ואילך לפסק הדין קמא).
לטעמי, אין מדובר בהתנהלות היכולה לשנות את התמונה הראייתית. הגיוני שלאחר זמן ביקש האב להעלות את הדברים על הכתב. ועדיין עובדה היא כי גם ללא קשר להתנהלות מול עו"ד פרקש ידע הבן, המשיב, לתאר בצורה חדה וברורה את ההסכמות אליהן הגיע עם אביו. לא דובר בהסכמה מותנית, וכאמור דרישת כתב אין בנמצא. על רקע זה, העובדה שהאב ניסה לקדם עיגון בכתובים של הסיכום אינה שוללת את הראיה העצמאית, העומדת על רגליה שלה, בדבר קיומו של הסיכום הלכה למעשה.
- בית המשפט קמא תהה מה ההסבר שיכול להיות לרצון של האב שלא להירשם כבעל מניות בחברה כבר בראשית הדרך. הוא מצא כי הסברו של האב אינו מסבר את האוזן. כך, המערער הסביר כי בשל היותו תושב חוץ, שמרכז חייו בארצות הברית, יהיה קל ונוח יותר לחברה אם כל מניותיה תהיינה רשומות על שם בנו (פסקה 97 לפסק הדין).
בית המשפט לא נתן אימון בגרסה זו שכן המערער ליווה את פעילות החברה בראשית דרכה, אך לטעמי בכך הוא החמיר יתר על המידה עם המערער.