יש ממש בטענתה של הרמן בהקשר זה ואודה ולא אבוש כי במהלך העדויות, ובפרט בסיכומיו של התובע, הלך וניתק בתודעתי הקשר (שכאמור נקבע במפורש בהסכם) בין ארכיטקטורת ה-5+1 לבין פתרון הרוכשת, עד כי הודות למאמציו של התובע והכישרון הרטורי של עדיו ובאי-כוחו, פתרון הרוכשת הלך וניצב בתודעתי כמוצר נפרד, שאינו קשור כלל לארכיטקטורת ה-5+1 - דבר המנוגד להסכם כאמור לעיל.
- הנה כי כן - לסיכום הדברים - תחת גישתו של התובע אני סבורה כי יש לצעוד בדרך של קריאה "פשוטה" וישירה של לשון ההסכם. אכן, ייתכן שלשון ההסכם במקרה זה יוצרת קשיים. ברם, אני סבורה כי הקושי במקרה זה אינו מצוי בלשון ההסכם כשלעצמה, שאינה מעורפלת כלל ועיקר אלא היא ברורה, כי אם באפשרות שיישומה של לשון זו אכן יוצר סתירות, חזרות מיותרות, הופך לכאורה חלקים בהסכם לבלתי-ישימים ואפשר שאף חוטא לכוונת הצדדים כפי שהיא נלמדת כיום בבית-המשפט ובמבט לאחור (וכאמור אינני פוסקת בעניינים אלה). ברם, כאמור, אף במקרה כזה, גישת הפסיקה הנוכחית - שבכל הכבוד אני מסכימה עמה - הינה שלמעט במקרים קיצוניים שלא ניתן ליישבם אחרת, לשון ההסכם גוברת.
אכן, כיום, במקרים של חוזה עסקי סגור עם התניה מלאה (כבענייננו), הרי שככל שהדבר אפשרי ואינו מוביל למבוי סתום או לסתירה חזיתית שאין דרך ליישבה, על בית-המשפט ליישם את לשון ההסכם כמות שהיא, מבלי לשעות לטענות הצדדים ומבלי להרהר אם זו הייתה כוונת הצדדים, אם הדבר מוביל לתוצאה "הגיונית" אליבא דמי מהצדדים וכיו"ב. כלומר, על הצדדים לשאת בסיכון של טעויות בניסוח ובית-המשפט לא יכתוב את החוזה מחדש עבור הצדדים ולא יבצע מאמץ פרשני כך שכל אות בהסכם תהא תואמת לרעותה או למה שנחזה בדיעבד ככוונת הצדדים.
ודוקו: לתובע נדרשו במקרה זה עשרות עמודי תצהירי עדות ראשית, 41 מוצגים שהשתרעו על פני למעלה מ-2,000 עמודים, מאות עמודי פרוטוקול של חקירות נגדיות, 101 עמודי סיכומים וסיכומי תשובה ועמדות לשוניות חריגות על מנת לבצע למעשה התאמות אלה בדיעבד ולשכנע כי לשון ההסכם במקרה זה אינה תואמת לכוונת הצדדים. כמו כן ערך התובע בסיכומיו (עמ' 47-39) חקר מעמיק של מכתב הכוונות (letter of Intent) שהוחלף בין הצדדים בפתח העסקה, של המשא-ומתן שהתנהל בין הצדדים וכן של הטיוטות הרבות של ההסכם. למעשה, כאמור, סיכומי שני הצדדים היו מן הארוכים והמפורטים ביותר בהם נתקלתי, כאשר הצדדים - שהעסיקו את מיטב עורכי-הדין בניסוח ההסכם ולאחר מכן גם בליטיגציה שבאה בעקבותיו - ניתחו לעומק את לשון ההסכם, את המסמכים השונים שהובאו ואת עדויות הצדדים, ובדרך-כלל הגיעו למסקנות הפוכות לחלוטין לנוכח קריאת אותו טקסט. עובדה זו ממחישה אפוא היטב את הסיכון הקיים בניסיון לקבוע מחוץ ללשון ההסכם את אומד-דעת הצדדים בחוזים עסקיים סגורים עם התניה מלאה.