גם אם כרטסת הנהלת חשבונות קבילה כראיה, כאשר נכונותה או אמינותה מוכחשת על ידי הצד שכנגד, על הצד המציג אותה להוכיח את נכונותה באמצעות הצגת ראיות נוספות התומכות בתוכנה, כגון חשבוניות, הזמנות או תעודות משלוח. בהיעדר ראיות תומכות, הכרטסת לבדה לא תספיק להוכחת הנטען. בהקשר זה אוסיף כי חשבונית, ובפרט חשבונית מס, היא מסמך חד צדדי שערכו הראייתי מוגבל, אך היא יכולה להוות ראיה לכאורה לביצוע עסקה. עם זאת, חשבונית כשלעצמה אינה מעידה בהכרח על ביצוע התשלום בפועל, אלא אם כן היא חשבונית מס/קבלה המאשרת קבלת תשלום ואינה פיקטיבית או מזויפת.
בהסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעמה, רו"ח דיין, שטאנג טענה שמערכת הנהלת החשבונות של כור הייתה "מבולגנת", "לא נוהלה כנדרש", ורצופה טעויות ותיקונים חוזרים ונשנים וכי לא ניתן לסמוך על מערכת כזו. טענה מרכזית הייתה להיעדר הנהלת חשבונות פרויקטלית, דהיינו שכור לא ניהלה הנהלת חשבונות נפרדת לכל פרויקט. כתוצאה מכך, הוצאות מפרויקטים אחרים כגון "אורות רבין" ואחרים שויכו בטעות לפרויקט שפד"ן, ולא ניתן לקבוע אילו הוצאות שייכות באמת לפרויקט הנדון (ר' בעמ' 4 לחוות דעת דיין). שטאנג, באמצעות מומחיה, הצביעה על שגיאות שונות וטענות בדבר ניסיונות "ניפוח הוצאות" כביכול בכרטסת, רישום הכנסות כהוצאות (במקרה של חברת י.ח.ס, חשבוניות שכור הוציאה לספק (כלומר, הכנסות של כור) נרשמו בטעות כהוצאות), במקרה של רמי מתכות, נטען שכור ניסתה לחייב את שטאנג חיוב כפול עבור עלויות מנופים ובמות הרמה, למרות שכבר קיזזה עלויות אלו מחשבוניותיו של רמי מתכות עצמו (ר' בעמ' 9 לחוות דעת בוסלייב); במקרה של שעבי וואפיק, נכללה חשבונית שלמה בסך 517,326 ₪, למרות שעל גבי החשבונית עצמה צוין שרק 232,709 ₪ שייכים לפרויקט שפד"ן (ר' בעמ' 5 לחוות דעת דיין), נטען שכור כללה הוצאות שאינן קשורות כלל לפרויקט, כמו עלויות הסמכת עובדים ("איקאי") ודמי תיווך (ר' בעמ' 12 לחוות דעת בוסלייב), ללא כל הצדקה. סיכומו של דבר, שטאנג טענה שהכרטסת של כור אינה קבילה כראיה, ומעבר לכך, היא כל כך לא אמינה, רצופת טעויות וחסרת היגיון חשבונאי, עד שלא ניתן לבסס עליה כל ממצא עובדתי לגבי היקף ההוצאות האמיתי של כור בפרויקט.
כור הציגה דפי כרטסת שונים אשר חלקם קשור לפרויקט דנן וחלקם אינו קשור לפרויקט. כור נמנעה מלזמן לעדות מטעמה את מנהלי הפרויקטים או את רו"ח מטעמה, ללא שהובא כל הסבר מספק לכך, וזאת חרף העובדה שמדובר בעדים שעדות מי מהם היתה יכולה לשפוך אור על אופן ניהול ועריכת הכרטסת ועל החוב הנטען ובפרט נוכח העובדה כי שטאנג השיגה על אמינות כרטסת הנהלת החשבונות. בנסיבות אלה, במקרים שיפורטו ובהיעדר תשתית ראייתית מספקת, יש להחיל את ההלכה הפסוקה לפיה הימנעות צד מהבאת עד רלוונטי לתמוך בגרסתו, פועלת לחובתו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר נ' סלימה מתתיהו [נבו] (12.9.91)). ככלל, אין צורך להעיד כל עד שערך חשבונית כדי להכיר בה כראיה, וזאת אם החשבונית מהווה "רשומה מוסדית" ועומדת בתנאי הקבילות הקבועים בחוק. בחלק מהמקרים, כור צירפה אסמכתאות נוספות לתמיכה בנתוני הכרטסת, לרבות חשבוניות, הזמנות עבודה, דוחות תשלום, ועוד, אשר חלקם נמצאו כתומכים בחיוב הנדון. האסמכתאות הוגשו באמצעות אסולין אשר העיד על פעולות הכפופים לו, אותן הוא בדק ואישר ובאמצעות המומחה גולדקלנג, אשר עמדו לחקירה נגדית. הגם שיש טעם בטענות שטאנג ביחס לשגיאות בהוצאות הנטענות של כור, מבלי להקדים את המאוחר, אציין כי קיבלתי באופן חלקי את ההוצאות שכור הציגה על סמך הצגת חשבוניות אותן מצאתי רלוונטיות, אשר תמכו בהוצאות שפורטו בכרטסת ובדוחות כור, תשלומים אותם שטאנג לא הזימה או ערערה. בצד האמור, לא קיבלתי הוצאות לגביהן התעורר ספק בדבר מהימנות הרשומה או ההוצאה ותוקפה.