בעבירה זו שתי חלופות חומרה: האחת, עבירה התנהגותית, המבטאת שימוש עקר בכוח, שלא הביא לעשיית המעשה או להימנעות מעשייתו. השנייה, עבירה תוצאתית, המבטאת את הצלחת השימוש בכוח.
היסוד העובדתי של החלופה הראשונה הינו שימוש שלא כדין בכוח כדי לכפות עשיית מעשה או הימנעות ממנו. השימוש בכוח כולל את השימוש בכוח גופני או בכוח מכאני אחר (כמו גם השפעת חומרים משכרים) על הנסחט. הפגיעה בחירותו של האדם באמצעות פעולת הסחיטה אינה מותנית בכניעתו של הנסחט לסחיטה. הפגיעה בחירות מתבצעת בעצם השימוש באמצעי הסחיטה. היסוד הנפשי דורש מחשבה פלילית (מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות) בתוספת כוונה מיוחדת ביחס למטרה של הגעת הנסחט לנקוט פעולה רלוונטית.
בחלופה השנייה, דרישת היסוד העובדתי כוללת דרישת התקיימות של רכיב תוצאתי. בהתאם לכך, נדרשת התקיימות בפועל של פעולות הננקטות בידי הנסחט כתוצאה מן הסחיטה, ונדרש קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין פעולות הסחיטה והפעולות הרלוונטיות שננקטו בידי הנסחט. דרישת היסוד הנפשי בחלופה השנייה הנה דרישת מחשבה פלילית (מודעות להתנהגות, מודעות לנסיבות, מודעות לאפשרות גרימת התוצאות וכן פזיזות ביחס לתוצאות (ראו: י. קדמי, על הדין בפלילים, חלק שני, תשע"ג-2013, עמ' 1125-1127; גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד', עמ' 581-583).
- העבירה של "סחיטה באיומים" מוגדרת בסעיף 428 לחוק העונשין, כדלקמן:
"המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו - מאסר תשע שנים".
העבירה של סחיטה באיומים מכוונת, אפוא, לאלץ אדם באמצעות איום "'לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה שהוא רשאי לעשותו'. התנהגות כגון דא, כשלעצמה, מהווה עבירה מושלמת של סחיטה באיומים ללא קשר לשאלה האם האיום השיג את מטרתו. ברם, 'הצלחת' האיום מהווה מרכיב מחמיר לעניין הענישה, המעלה את העונש המרבי בעבירת סחיטה באיומים מ-7 שנים ל-9 שנים" (ע"פ 6368/09 זקן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.7.2010) (להלן- "עניין זקן").