מנהיג חבורה עבריינית הוא ההוגה של התכנית העבריינית, ומי שיש לו שליטה על ביצועה ועל ההימנעות מביצועה והוא זה אשר מנהל את הפעילות שבמסגרתה מבוצעת העבירה. מנהיג זה הוא "אדון המעשה" ומי שהוא "ראש וראשון לכולם". חלקו בביצוע העברייני הינו ישיר ומרכזי ולא עקיף ומשני. הפונקציה שהוא ממלא במערך העברייני הינה מהותית וקריטית. הוא המשלח את חברי הארגון לביצוע הפעילות הפלילית וזו נעשית על דעתו ובאישורו. על כן, אף אם לא נוטל הוא חלק אקטיבי במעשה העברייני ואף אם אינו נוכח בזירת הביצוע, עשוי הוא להיחשב כמי שביצע את העבירה בצוותא.
בעניין זה נקבע כי מעמדו של מנהיג חבורה עבריינית הוא של מבצע בצוותא (דנ"פ 1294/96 משולם ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.6.1998), כך בפסיקת כב' השופט א' מצא:
"יש לראות במשתתף כזה – שבידו שליטה מלאה על הביצוע ושעשייתו כוללת לא רק פעולות שידול והכנה, אלא גם הנחיית העבריינים הפועלים ופיקוח על פעילותם – מבצע בצוותא לכל דבר".
ובהמשך נאמר:
"במציאות המשפטית החדשה, התניית האחריות הישירה בנוכחות, פירושה ש'סנדקים' ומנהיגי קבוצות עבריינים, המשלחים לזירת הביצוע את 'דגי הרקק' הסרים למרותם, בעוד הם מנהיגים את הפעילות הפלילית מרחוק, ייראו לא כמבצעים בצוותא אלא רק כמשדלים. ואפשרות זו, שבוודאי אינה משקפת את הדין הרצוי, אינה מתחייבת אף מן הדין המצוי".
מהקש הדברים ניתן לקבוע כי אפשר וצמרת הארגון תיטול חלק פעיל ופיזי בביצוע העבירות, ואפשר כי תרחיק עצמה מפעילות פלילית זו ותשלח את חייליה לביצוע העבירות.
החוק כאמור מכיר בכך כי התופעה האחרונה משולה לתמנון רב זרועות. בהתאם לכך, מוכרת אחריותם של ראשי הארגון ומנהליו, כמבצעים בצוותא לעבירות שביצעו חברי ארגון אחרים, בשל כך שהם אלה המתווים את פעילותו הפלילית של הארגון ומנחים את התנהלותו הפלילית. צמרת הארגון מהווה את "מרכז השליטה" של הארגון והיא השולטת, למעשה, על כל פעילויותיו. בתוך כך, ומתוקף תפקידה, היא המנחה את "החיילים" ומפקחת על פעילותם ומהווה את הרוח הרעה מאחורי מעשי העבירה. תרומתם של חברי צמרת הארגון היא אפוא פנימית ומהותית. אחריותם הישירה לעבירות שבוצעו על חברי הארגון נגזרת מתוקף מעמדם ותפקידם בארגון.
א-4. סחיטה בכוח וסחיטה באיומים- יסודות העבירות
- העבירה של "סחיטה בכוח" מוגדרת בסעיף 427(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), כדלקמן:
"המשתמש שלא כדין בכוח כדי להניע אדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; הביא השימוש בכוח לידי עשיית המעשה או המחדל, דינו - מאסר תשע שנים".