המבקשת טענה כי בנימין אדרי הדגיש שהאנשים שהגיעו לפגישה לא איימו או "לכלכו את הפה" (תמליל מ"ט 459/17 – הודעת בנימין אדרי מיום 09.02.2017, עמ' 9, שורות 3-9; עמ' 16 שורות 24-25), אך הוא הרגיש "לא בנוח" כש- "טיפוסים" כאלה נכנסו לביתו (תמליל מ"ט 459/17 – הודעת בנימין אדרי מיום 09.02.2017, עמ' 18, שורות 14-29, מעמ' 31 שורה 35 ועד עמ' 32 שורה 12, עמ' 44-45).
המשיב 1 נחקר בהקשר לאישום זה ושמר על זכות השתיקה (חקירת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 51-53), כמו גם משיבים 2 ו-3.
המבקשת טענה כי מקבץ הראיות לאישום זה מבסס קיומן של ראיות לכאורה באישום זה - הודעותיו של דוראל בהן פירט את האירועים מושא האישום, וניכר היה בהן כי הוא חשש מהמשיבים. לצד הודעות אלה ניצבת הודעת אמו בדבר תשלום החוב למשיבים נוכח האיומים כמו גם בעצם קיום המפגש, הודעת אביו המאשר את המפגש, וכן שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר אשר מלמדות על האיומים שהושמעו, והכול לצד שתיקת המשיבים.
- ב"כ המשיב 1 טען כי דברי האיום המיוחסים למשיב 1 נאמרו בחלל החדר ממנו קיים המשיב 2 שיחה עם דוראל ואולם לא קיימות ראיות המזהות את המשיב 1 כמי שאמר את הדברים. נטען כי דברי האיום נשמעים כצעקה ברקע ואולם לא נעשתה כל פעולת חקירה על מנת לזהות את קולו של הדובר ובכלל זאת לא הושמעה השיחה לדוראל. כמו כן נטען כי הדברים כלל לא הופנו אל דוראל. לגופם של דברים, טען ב"כ המשיב 1 כי אין בדברים להוות סחיטה באיומים היות ומדובר בסגנון דיבור גם אם לא מיטבי. כמו כן טען כי מתמליל חקירתו של דוראל עולה כי הוא אוים על ידי החוקר במטרה לשנות או להשפיע או לטעת בו גרסה אולם אמר לחוקר כי אף אחד לא סחט אותו וכי אם יש אדם רע בסיפור הרי שזה הוא משום חובותיו הכספיים. באשר לעדותה של מירי, אמו של דוראל, נטען כי מדובר בעדות מפי השמועה וכי העדה מסרה כי אינה מכירה את המשיבים 1 ו-2 וכי מעולם לא פגשה בהם, זאת גם כשהוצגו לפניה תמונותיהם. כמו כן מסרה כי לא שילמה את חובות בנה בשל איומים. באשר לעדות בנימין, אביו של דוראל, נטען כי אף הוא אינו מתאר מצב של סחיטה באיומים ואינו קושר את המשיבים 1 ו-2 לכך.
- ב"כ המשיב 2 טען כי הדברים המיוחסים למשיב 2 אינם מהווים דברי איום וכי יש לבחנם בהקשר של השיחה כולה. כמו כן טען כי בעדותו הסביר דוראל כי לא אוים מדברי המשיב 2 וכי מדובר בקללה, וכי אף מעדויותיהם של הוריו עולה כי לא פחדו מביקור המשיבים בביתם ולא חוו איום, פרט להרגשה לא נעימה בשל חובות שחייב בנם.
- ב"כ המשיב 3 טען כי אין ראיות למיוחס למשיב 3 במסגרת אישום זה. לטענתו, אין לייחס אמון לעדותו של דוראל העוסק בהימורים בלתי חוקיים ובסחר בסמים ואף משום שהחקירה בוצעה תוך הפעלת לחץ פסיכולוגי על העד בדרך של צעקות ודפיקות על השולחן, סטירות ומכות, תוך שימוש במילים בוטות, תוך החשדתו ברצח חברו מבלי שהוזהר בעניין זה קודם לכן ואיום כי ייעצר. נטען כי חרף הלך האימים של החוקרים עליו, המשיך דוראל וטען כי אף אחד לא סחט אותו ואין לו מה לספר. ב"כ המשיב 3 הפנה לשיחה 3517 וטען כי עליה מבוסס האישום. לטענתו בשיחה זו תועד המשיב 3 משוחח עם דוראל על דברי חולין וברוח טובה, כשברקע הצעקות הנשמעות אומר המשיב 3 לדוראל כי אין הם מכוונים אליו ובשלב מסוים הוא מסר את הטלפון למשיב 2. על כן, נטען כי המשיב 3 לא יכול להיות אחראי על דברי איום שנשמעים ברקע כאשר הוא מבהיר לבן שיחו כי אין הם מכוונים אליו. נטען כי דוראל נשאל בחקירתו שאלה תיאורטית בדבר תחושת איום אולם טען כי לא אוים וכי זהו סגנון הדיבור. נטען כי גם מעדויותיהם של הוריו של דוראל עולה כי לא היו עדים למעשה של סחיטה באיומים של בנם וכי אילו היה מאוים לא היה לוקח הלוואה נוספת.
- המבקשת טענה כי אין כל ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2 ו-3.
באשר למשיב 1 טענה כי בניגוד לנטען על ידי בא כוחו בוצע זיהוי קול לשיחה 3517 והמשיב 1 זוהה בה על בסיס שיחת זיהוי וכי שיחה זו הושמעה לדוראל במהלך החקירה והוא התייחס אליה (תמליל חקירה מיום 01.02.2017, עמ' 184-185). המבקשת הפנתה לתוכן השיחה וטענה כי במהלכה איים המשיב 1 על דוראל באופן ברור כי עליו להחזיר את חובו עוד היום. באשר לטענה כי דוראל אוים על ידי החוקר, טענה המבקשת כי חקירת דוראל מיום 31.01.2017 נסובה בעיקרה לגבי אירוע הרצח ולגבי חובותיו למשיבים 1 ו-2 ואולם דוראל לא שיתף בה פעולה באופן מלא. באשר לחקירתו השנייה טענה המבקשת כי הינה למעשה ניסיון של החוקר לדלות מדוראל פרטים אודות המנוח והקשר של המנוח למשיבים בשים לב לעובדה כי דוראל היה חברו הטוב של המנוח ושל עוז אליהו ויכול היה למסור מידע אודות הקשר בין השניים. על כן טענה המבקשת כי יש להבין את דינמיקת החקירה בהקשר זה, וכי אמרות החוקר לדוראל סויגו על ידי החוקר ומטרתן הייתה להגיע לחקר האמת (תמליל חקירה מיום 01.02.2017, עמ' 4, שורות 16-24). באשר לטענה לפיה דוראל מסר בחקירתו כי לא אוים, לא הותקף ואף לא נסחט, טענה המבקשת כי ב"כ המשיב 1 הפנה באופן סלקטיבי לחקירתו הראשונה של דוראל, אשר התאפיינה בחוסר שיתוף פעולה, ובאשר להפנייתו לחקירה השנייה הרי שזו מתעלמת ממלוא דבריו של דוראל לפיהם מסר כי בשלב בו לא היה לו כסף "וסתם אז באו אלי. לא זוכר מי. כי. ברחתי. מה אני אשקר לך. ברחתי. באלוהים ... ואז התקשרתי אמרתי לו אני מארגן את זה למחר ... הוא אמר לי שזה יהיה מוכן עד היום" (תמליל חקירה מיום 01.02.2017, עמ' 53, שורות 15-30). על כן טענה המבקשת כי טענת ב"כ המשיב 1 לפיה הנחקר מוטט בחקירתו את התיזה של המבקשת וכי זו נעדרת ביסוס ראייתי לאור אמירות מפורשות של דוראל אודות הפחד שחש מהמשיבים- אינה במקומה. נטען כי טענתו של הסניגור לפיה אמו של דוראל מסרה בחקירתה שאינה מכירה את המשיבים 1 ו-2 אינה נכונה היות וזו מסרה בחקירתה שבוודאי הכירה את המשיבים 1 ו-2: "... האחים האלה ... אני מכירה אותם ... הוא היה חייב להם, סגרתי לו את החוב ... כחלונים, אני מכירה" (תמליל חקירתה מיום 05.02.2017, עמ' 10, שורה 34, ועמ' 11).