באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בא כוחו טען שאין היגיון כי המשיבים ילוו כסף ליניב, שהינו שוטר, וכי אף יניב מסר בחקירתו שאין היגיון שיאיימו עליו, אולם אין למצוא בתמליל חקירתו של יניב אמירה כאמור או כזו הדומה לה, ודי בקריאת תמליל החקירה על מנת לעמוד על פירוט האירועים המאיימים שחווה יניב. המבקשת טענה כי אמירת המשיב 2 ליניב כי אם לא יחזיר את הכסף לא יהיה טוב הינה אמירה מאיימת לבדה, ואולם יניב מסר בחקירתו על אודות איומים נוספים, כפי שפורט לעיל. המבקשת הפנתה לעובדה כי במהלך טיעוניו לא התייחס ב"כ המשיב 2 כלל למסכת האירועים המתוארת בסעיף 6 לאישום ולהודעות ישראל גלעדי אשר חיזקה את קיומו של מפגש.
- לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ובחנתי את טיעוני הצדדים ביחס אליה, מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעצמה מספקת, המקימה פוטנציאל להרשעת המשיבים 2 ו-4 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה. ואילו בכל הנוגע למשיב 1 עצמת הראיות לכאורה שהובאה לפניי הינה ברף נמוך יותר, משזו מבוססת בעיקר אך בשל נוכחותו של המשיב 1 במשרד אליו הובא כאמור יניב.
התשתית הראייתית מבוססת על עדותו של יניב וזו נתמכת בעדותו של ישראל גלעדי ובעדותו של מוריס בניאשווילי, וכן בשיחה שהוקלטה בהאזנת סתר (שיחה 1999) בין גלעדי לבין נועם. יניב מסר בעדותו על דברי איומים שהפנה אליו המשיב 2 בשיחות ביניהם, על רקע אי עמידתו של יניב בהחזר התשלומים, ובהם התניה כי אם לא ישלם צפויה פגיעה בגופו ובמשפחתו. אירוע נוסף עליו מסר יניב, לפיו אולץ על ידי המשיב 4 לנסוע למשרדם של המשיבים 1 ו-2 בג'סי כהן, כשהוא מלווה על ידי המשיב 4 בעודו רכוב על אופנוע ובסיוע אחרים מונע ממנו לברוח. יניב מסר כי בשל חששו מהמשיבים התקשר אל ישראל גלעדי. ישראל גלעדי אישר בעדותו את דברי יניב. אירוע זה מבסס התנהגות מאיימת במטרה לסחוט את יניב כדי להביא לתשלום חובו על ידי אחרים.
יניב מסר בחקירתו על היכרותו את המשיב 1 ועל נוכחותו במשרד בעת הגעתו לשם יחד עם המשיב 4 (הודעתו מיום 24.01.2017, עמ' 94).
על מהותם של האיומים ועל כוחם בהפחדת יניב ניתן ללמוד אף מדבריו אודות חששו למסור את פרטי האירועים בחקירתו בשל חששו המתמשך מהמשיבים 1, 2 ו-4.
המשיבים 1 ו-2 שתקו בחקירתם ומכאן חיזוק נוסף לגרסתו של יניב.
באשר למשיב 4, נטען כי לא נחקר בגין אישום זה ועל כן הופרה זכותו להליך הוגן באופן המצדיק את ביטולו של אישום זה בעניינו. טענה זו היא טענה למחדל חקירתי אשר מקומה לבירור בהליך העיקרי, כפי שהובהר לעיל.