באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בא כוחו לא חלק על כך שבנימין מסר בחקירתו אודות הסטירה שסטר לו המשיב 3 ולא חלק על גרסת האם בדבר אירוע המעלית, אלא טען כי החוקר ניסה להשפיע עליה וכי היא אמרה לחוקר שלא פחדה. לטענת המבקשת, מקריאת תמליל חקירתה של האם עולה כי מסרה במפורש כי זו הפעם הראשונה שראתה אנשים כאלו שנראו לה "עולם תחתון" וכי פחדה שייכנסו לביתה (תמליל חקירתה מיום 31.1.2017, עמ' 23 שורות 27-37, עמ' 25 שורות 14-24).
באשר למשיב 3 טענה המבקשת כי טענת בא כוחו לפיה בנימין הינו אסיר משוחרר ומהמר בלתי רלבנטית לשלב זה ובכלל. באשר לטענתו בעניין התנהלות החקירה, הפנתה המבקשת לתמליל חקירת בנימין וטענה כי לו אכן היה בנימין מעוניין לרצות את החוקרים היה מעצים את אירוע התקיפה שאירע במשרד, ואולם עמד על כך שהייתה סטירה אחת. המבקשת טענה כי עובדה זו מחזקת את מהימנותו ובוודאי בשלב זה של הדיון בשאלת הראיות לכאורה.
- לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ובחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש בה לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 2-4 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה ואת המשיב 3 גם בעבירה של סחיטה בכוח שהובילה לכדי מעשה. באשר למשיב 1 לא שוכנעתי כי הונחה לפני תשתית ראייתית לכאורית לביצוע העבירות שיוחסו לו.
התשתית הראייתית מבוססת אם כן על עדות שמסר בנימין הנתמכת בעדות אמו ובעדויות דוראל ושרחון. בעדותו סיפר בנימין של שני אירועים. אירוע אחד, במשרד בג'סי כהן, אליו הגיע בנימין לאחר שהוזמן לשם על ידי המשיב 3 ובעקבות הפסקתו את החזר התשלומים, שם הוכה על ידי המשיב 3, בנוכחות המשיבים 2 ו-4, ואוים בכך שהמשיב 2 אמר לו כי לולא חברו דוראל, היה הוא מוכה ודקור. אירוע שני, הוא אירוע בו הגיע המשיב 3 לביתו של בנימין, הזדהה בפני אמו מרגלית כ"סמי" וחיפש את בנימין. מרגלית מסרה כי השניים הגיעו כשהם חבושים בקסדות ובתגובה לכך שאמרה להם שכוונתה להזמין משטרה, התעצבן המשיב 3 והכה שלוש פעמים על דלת המעלית. כמו כן מסרה כי כשביקשה להיכנס לתוך ביתה, השניים "לא נתנו להיכנס לבית" (עמ' 21 לתמליל הודעתה, שורות 8-9). מרגלית מסרה כי סיפרה לבנה על האירוע, והלה מסר תיאור דומה על כך בעדותו.
התנהגות המשיבים 2-4 והאמרות המיוחסות למשיבים 2 ו-3, כשהן נבחנות על רקע הקשר הדברים והנסיבות, עולות כדי יסוד האיום ומהוות סחיטה בכוח וסחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה.