עיינתי בתמלילי חקירת בנימין ואמו ולא מצאתי יסוד לטענות ההגנה בעניין סתירות בין ההודעות לבין התמלילים ובעניין לחץ חקירתי פסול. מכל מקום, מקומן של טענות אלה בהליך העיקרי.
בניגוד לטענת ב"כ המשיב 3, הרי שגרסתו של בנימין מתארת אירוע אלימות בו הוכה על ידי המשיב 3 כשהמשיב 2 מנע את המשך התקיפה (עמ' 8-9 לתמליל החקירה). אין בעובדה כי בנימין קשר בין האלימות לבין כך שהתעלם מניסיונות המשיב 3 לאתרו והתעלמותו ממנו, להפחית מהיותה מעשה של איומים בכוח.
שתיקתם של המשיבים 2 ו-3 בקשר לממצאים המפלילים בחקירתם מהווה חיזוק לתשתית הראייתית הקיימת.
באשר למשיב 4, נטען כי לא נחקר בגין אישום זה ועל כן הופרה זכותו להליך הוגן באופן המצדיק את ביטולו של אישום זה בעניינו. טענה זו היא טענה למחדל חקירתי אשר מקומה לבירור בהליך העיקרי, כפי שהובהר לעיל.
- אישום זה מיוחס למשיבים 1 ו-2.
- למשיבים 1 ו-2 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
- לפי כתב האישום, במהלך שנת 2015, לווה אופיר חן (להלן: "אופיר") סך 30,000 ₪ ממשיבים 1 ו-2 (להלן: "ההלוואה"). את ההלוואה החזיר אופיר בתשלומים שבועיים בסך 350 ₪ לשבוע. תשלומים אלו העביר אופיר לידי המשיב 2 במזומן במשרד בג'סי כהן ששימש את ארגון הפשיעה, או לידי המשיבים 4 ו-5 שהגיעו לביתו של אופיר על מנת לגבות הכסף.
בחודש אפריל 2016 נקלע אופיר לקשיים כלכליים, וחדל מלשלם את תשלומי ההלוואה. בעקבות האמור, פנה המשיב 2 לאופיר בדרישה כי ישלם את חובו.
המשיב 2 ואחרים מטעמו שבו ופנו אף לאשתו של אופיר, נגה חן (להלן: "נגה") בפניות טלפוניות חוזרות ונשנות שיש בהן כדי להטריד ולאיים, שתוכנן כלל דרישות לקבל את תשלומי ההלוואה.
בהזדמנות אחת שמועדה המדויק אינו ידוע למבקשת, איים המשיב 2 על נגה במטרה להניעה לשלם את החוב, בדרשו ממנה לשלם סך 40,000 ₪ באופן מידי על מנת לסגור את החוב, אחרת החוב יתפח לסך 50,000 ₪, או להמשיך ולשלם תשלומים שבועיים. נגה הבהירה למשיב 2 כי אין בידה הסכום האמור.
בהזדמנות אחרת, ציין המשיב 2 בפני נגה כי ברצונו לבוא לביתה, אולם נגה שחששה ממפגש כאמור, הציעה למשיב 2 כי תגיע למשרדו. המשיב 2 איים על נגה בכוונה להפחידה באומרו כי 'בלי כסף, אל תבואי', וכי כבר יתפוס את אופיר.
ביום 03.07.2016, סמוך לשעה 12:33, התקשר המשיב 2 לנגה, וביקש לדעת מתי לבוא לביתה. נגה סירבה וציינה כי היא נמצאת בבית עם ילדיה. עוד הוסיפה נגה ואמרה למשיב 2 כי בשלב זה יש לה מחצית מהסכום, ותוכל להחזיר ההלוואה בהמשך אך ללא תשלום ריבית. בתגובה, איים עליה המשיב 2 בכוונה להפחידה באומרו כי 'יכול ללכת בדרכים שלו, אבל לא הולך כי מכבד את נגה'. נגה השיבה למשיב 2 כי לא תוכל לשלם החזר ההלוואה בסך 40,000 ₪, אך המשיב 2 השיב לה בכוונה להפחידה כי 'אם מעדיפה שילך בחיים שלו ויאחל לה לבריאות?'.