לטענת המבקשת, לצד כל אלה לא נמצא כי יש לאיתן בעלי חוב אחרים אשר היו מסוכסכים עמו אותה עת, בוודאי לא ברמת החוב אשר טענו לו המשיבים 1 ו-2 – כאמור, שעה שהם עצמם טענו לחוב בגובה מאות אלפי שקלים. סכום שבוודאי יכול להמריץ ביצוע מעשי אלימות על מנת לגבות החוב.
המבקשת טענה כי ראיות לכאוריות אלה לצד שתיקת המשיבים, מבסס קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום.
- ב"כ המשיב 1 טען כי אין במתואר במסגרת אישום זה להוות עבירה של סחיטה באיומים. בתוך כך נטען כי איתן הינו נוכל אשר סיכל את האפשרות לבצע שיקים אישיים שמסר בתמורה להלוואות במקומם מסר שיקים של חברה כשהוא ביקש להיות מוכרז כחדל פירעון. כמו כן נטען כי מתוך חומר הראיות עלו אינדיקציות לכך כי איתן היה מסוכסך עם אחרים ואולם כיוונים אלה לא נחקרו. בהקשר זה הפנה ב"כ המשיב 1 לעדותם של פרוספר וישראלי. עוד נטען כי עדויות הלווים מאיתן מלמדות שאיתן שיקר וכי אלה אינם מכירים את המשיבים 1 ו-2.
- ב"כ המשיב 2 טען כי אין ראיות לכאורה המבססות את מעורבותו הנטענת של המשיב 2 באישום זה. לטענתו, אין להתעלם מכך שאיתן ביקש מהמשיבים 1 ו-2 הלוואה נוספת והם סירבו כי לא רצו שיאבד את ביתו ואת עסקו ומכך שהמשיבים 1 ו-2 נקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל. כמו כן נטען כי איתן לא חשש מהמשיבים והגיש נגדם תלונות ולא ניתן לבסס את האישום על עדותו.
- ב"כ המשיב 3 טען כי אין ראיות לכאורה המפלילות את המשיב 3 במיוחס לו. לטענתו, עדותו של איתן היא עדות שקר של נוכל שהונה רבים וכי לעד זה מניע ברור להפללת המשיבים, להם מסר צ'קים של חברה חלף צ'קים אישיים שלו שעה כי פירק את החברה ובכך תרגיל עוקץ שביצע למשיבים. בתוך כך נטען כי איתן מסר בחקירתו שמות של אנשים אותם שלח לקחת הלוואות מהמשיבים כשהוא ערב לכך וכי כך נוצר חובו למשיבים, אלא שמחקירת אותם אנשים, וביניהם ליאור חיים גלעדי, גלעד גלס ונדיה פיטרמן עולה כי איתן מסר בעניין עדות שקר וכי הללו שללו את גרסתו. לטענת ב"כ המשיב 3, איתן מסר תצהיר שקרי להוצאה לפועל, שבו טען כי רימון הלם נזרק לעבר ביתו. נטען כי אין ראיות הקושרות בין אירוע ניפוץ זגוגיות של משרדו של איתן לבין המשיבים וכי לאיתן אינטרס ברור ליחס זאת למשיבים, והוא בעל סכסוך עם גורמים רבים אחרים. בהקשר זה נטען כי האירוע נחקר בחודש יולי 2016 ואולם התיק נסגר בחודש ספטמבר 2016 כאשר מאז לא התגלו ראיות חדשות הקושרות את האירוע למשיבים, מלבד עדות של אדם שראה שני צעירים שרכבו על אופניים חשמליים לאחר ששמע קול ניפוץ. נטען כי אין ראיות הקושרות את אירוע שריפת רכבו של שכנו של איתן- חיים חיזקיה וזריקת רימון לעבר ביתו לאיתן וכי לא ניתן לשלול כי אירועים אלה כוונו אל השכן מקום בו השכן ואדם נוסף החשידו את יצחק שטרן במעשים ואולם לא בוצעה חקירה בכיוון זה. נטען כי רצונו של איתן לסבך את המשיבים עולה אף בתחילת חקירתו של איתן מיום 26.01.2017 שורות 3-11 עת שאל את החוקרים על העונש הצפוי למשיבים ובכך הביע ציפייתו כי ייאסרו לזמן ממושך. נטען כי המשיבה 6 הגישה את הצ'קים של איתן לביצוע בהוצאה לפועל ופעלה נגדו באמצעים לגיטימיים ובכך יש אינדיקציה שלא בוצע מעשה של סחיטה באיומים. עוד נטען כי המשיב 3 אמר לפרוספר ביטון היושב באותו משרד של איתן כי הצרות של איתן מסבכות אותו וכי לא כדאי לו לעבוד עמו ואין בכך סחיטה באיומים אלא אזהרה לפני "בלגן" הקשור בפנייה להוצאה לפועל. נטען כי שיחה זו לא הוטחה במשיב 3 ולא ניתן לייחס משמעות לשתיקתו.
- המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2 ו-3.
באשר למשיב 1 טענה כי אין לטענת בא כוחו לפיה איתן הינו נוכל אשר רימה את המשיבים 1 ו-2 כאשר נתן להם שיקים למרות שידע כי לא יכובדו כל ביסוס בחומר הראיות, וכי מגרסתו של איתן עולה כי נדרש על ידי המשיבים לשלם סכומים גבוהים בהם לא יכול היה לעמוד ועל כן "הסתבך" בתשלומים. באשר לטענה כי הפגישה במשרד הצ'יינג' התקיימה לבקשת איתן וכי דחיפתו אל מחוץ למשרד אינה מבססת עבירה של סחיטה באיומים, טענה המבקשת כי מחקירתו של איתן עולה שבמהלך הפגישה נאמר לו במפורש כי יש לו שבוע לשלם את הכסף וחרף תחנוניו "נזרק" מהמשרד. באשר להפניית ההגנה לשיחות 713, 572 ו- 4313 וטענתה כי אלה מלמדות על מערכת היחסים בין המתלונן לבין המשיבים, טענה המבקשת כי מדובר בשיחות הקודמות לאירועים מושא האישום ולא ניתן להסיק מהן דבר.