"בית-המשפט בפרשת זוארץ, ואף בית-המשפט המחוזי במקרה דנא, מציינים כי ייתכנו מאפיינים נוספים היכולים להוות אינדיקציות לכך שבארגון פשיעה עסקינן. מאפיינים אלה, ככל שירבו וככל שיהיו מובהקים יותר, יסייעו להבחין כי התארגנות פלילית מסוימת קרובה למרכזו של מתחם המאפיינים של ארגון פשיעה; אך נדגיש כי הם בחינת 'מאפייני עזר', ואינם תנאים הכרחיים או מאפיינים מובהקים. מבחני עזר אלה עשויים לשמש בתפקיד כפול - הן כדי לסייע במענה על השאלה האם לפנינו ארגון עצמאי ובר קיימא, והן כדי למקם ארגון שכזה על פני המנעד האפשרי של ארגוני פשיעה (למשמעות המיקום על פני המנעד ראו בהמשך). מאפיינים אלה כוללים בין היתר: ניסיונות חדירה לזרועות השלטון; הסתייעות בבעלי תפקידים מקצועיים; פעולה במספר תחומים; הון, כספים וציוד של הארגון; קיום גוף צרכני לארגון; מנגנוני משמעת פנים-ארגוניים; מנגנוני תגובה אלימים לאיומים כלפי הארגון מבחוץ; מנגנונים אלימים לגביית חובות וכדומה. נשוב ונדגיש - כל אלה הם בחינת מאפייני עזר, ואולם הם אינם מאפיינים הכרחיים או מובהקים להוכחות קיומו של ארגון פשיעה." [פרשת דבור, פסקה לה].
- בפסיקה נזכרו מאפיינים נוספים כגון הלבנת הון, ערבות ההדדית ומוניטין.
ביחס להלבנת הון, הרי מדובר במאפיין מוכר לפעילות ארגוני פשיעה [פרשת דבור, פסקה מד), כפי שאף נאמר בדברי ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון (תשנ"ט-1999, הצעות חוק תשנ"ט (2809), עמ' 420):
"המאבק הבין-לאומי בעבריינות, במיוחד בעבריינות בתחום הסמים המסוכנים ובפשעים חמורים אחרים, מתמקד, בעשור האחרון, בתופעה של הלבנת הון, הננקטת בעיקר בידי סוחרי הסמים ועברייני הפשע המאורגן, בתחכום גדל והולך, באמצעי לשמור בידיהם את רווחי פעילותם העבריינית."
באשר לערבות הדדית, הרי זו יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים והיא משנה את פניה. כך לדוגמא בפרשת נאצר הערבות באה לידי ביטוי, בשיתוף בחובות על ידי גביית חובות על ידי חברים בארגון אף על-פי שהחוב אינו שייך אליהם באופן ישיר אלא לארגון; ערבות כלכלית אשר באה לידי ביטוי בשיתוף בחשבונות בנק, כאשר מנהלי וראש הארגון עשו בחשבונות של חברי הארגון כרצונם; והגנה על ראש הארגון ומאמציהם של חברי הארגון להרחיק את ראש הארגון מכל קשר לאירועים שנדונו בהליך [פרשת נאצר, פסקה 24]. בפרשת דבור, הערבות ההדדית קיבלה ביטוי בעזרה הדדית ואף פטרונית כלפי חברי הארגון האחרים; כך לדוגמא דאגו חברי הארגון לחברים אחרים ששהו בכלא על ידי כך שהעמידו לרשותם עורכי דין או הפקידו עבורם ערבויות [פרשת דבור, פסקה מא].