נטען כי מדובר בעסק אותו הגתה המשיבה 6, עוד בזמן שעבדה בבנק הדואר ועל סמך ניסיונה שם, וכי בעת שקיבלה את רישיון העסק בשנת 2009 היו המשיב 1 כבן 24 והמשיב 2 כבן 20 ועל כן לא ניתן לטעון כי היו מעורבים בהקמתו.
נטען כי המדובר בעסק משפחתי שנשלט על ידי המשיבה 6 ללא חלוקת תפקידים מוגדרת וכי כל אחד מבני המשפחה והחברים עבד ותרם בהתאם לצורך.
נטען כי אם אכן הייתה תכלית הקמת הצ'יינג' הסוואת פעילות בלתי חוקית הרי שלא היה מפורסם ולא היה ממוקם בקניון הומה אדם.
נטען כי לא סבירה הטענה שהקשר בין המשיבים נקשר לאחר שהצ'יינג' הוקם, כי לא קיימות כלל ראיות אודות קשירת הקשר, ואין זה סביר לבסס את הקשר על שיחות שהתקיימו בין בני המשפחה.
נטען כי המשיבה 6 פירטה בחקירתה את הפעולות אותן היא מבצעת אל מול הרשויות על פי חובותיה, ואף מדווחת על חשד לאירוע של הלבנת הון, ונמצאת בקשר עם רואה החשבון ועורך הדין המספקים שירותים לעסק ומכאן הראיה לכך שהיא שולטת בעסק (חקירה מיום 17.8.2016 שורות 2-8).
נטען כי המשיבה 6 ידעה לספר כיצד היא מחשבת ריבית על ניכיון שיקים ואת הטיפול בשיקים חוזרים (שם, שורות 22-27).
נטען כי המשיבים 1 ו-2 עבדו כשכירים בעסק וקיבלו משכורת חודשית וכי אין ראיות לכך שניסו להסוות מקור של רכוש אסור. נטען בהקשר זה כי עדותו של מר יואב צבר היא עדות סברה בלתי קבילה אשר לא הוגשה כעדות של מומחה על פי דיני הראיות.
נטען כי אמנם המשיבה 6 האצילה סמכויות, אולם "המילה האחרונה" הייתה שלה והיא זו שאישרה את כל העניינים המהותיים.
נטען כי לא קיימות ראיות לכאורה לקשר הנטען בין הצ'יינג', לבין הלוואות לבין עבירות של סחיטה באיומים.
נטען כי אין ראיות לכך שהמשיבים 1 ו-2 עשו שימוש בצ'יינג' להפקת רווחים וכי אין היגיון בטענת המבקשת כי קשירת הקשר הייתה בשנת 2012 כאשר הרישיון לעסק ניתן למשיבה 6 בשנת 2009.
נטען כי אין ראיות לכך שהמשיבים התכוונו להעלים מידע וכי בעת שהוקם העסק לא הייתה חובה לדווח על כל מי שעובד בו כשכיר.
נטען כי מחומר הראיות עולה שהמשיבה 6 ביצעה דיווחים שוטפים על פי חוק מידי חודש ומידי שנה לרבות על הבעלים בעסק ועל בעלי התפקידים בו. עוד נטען כי לא קיימת חובת דיווח על בעלי תפקידים זוטרים שאין להם תפקיד ניהולי מחייב ועל כן אלה לא דווחו כעובדים של העסק, אולם המשיבה 6 לא הסתירה זאת היות והוצאו לאלה תלושי משכורת והדיווח עליהם בוצע לרשויות המס.