במהלך שנת 2014, השאיר המשיב 2 פתק על דלת ביתו של ירדן ברמת גן כי יחזור אליו. סמוך לאחר מכן התקשר ירדן למשיב 2, וניסה לברר עמו כיצד מצא את כתובת ביתו. בתגובה איים עליו המשיב 2 בכוונה להפחידו באומרו כי "להיעלם לי – רק בבטן הדג".
בהמשך לאיום האמור, סיכמו המשיב 2 וירדן כי ירדן ישלם כל חודש סך 400 ₪ המהווים תשלום ריבית בלבד (להלן: "תנאי ההלוואה"). ירדן עמד בתנאי ההלוואה, עד למעצר המשיבים.
במעשיו המתוארים לעיל, סחט באיומים המשיב 2 את ירדן, בכך שאיים עליו בפגיעה בגופו, והכל על דעתו של המשיב 1, ובמסגרת פעילותו של ארגון הפשיעה.
- לטענת המבקשת יש בידה ראיות לכאורה מספיקות המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-2 במיוחס להם במסגרת אישום זה. לטענתה, מדובר במתלונן אשר לפחות בתחילת חקירתו השתדל מאוד שלא להפליל את המשיבים, כך תיאר את המשיבים 1 ו-2 כחברי ילדות, "אנשים טובים מאוד", וכי אינו חייב להם כסף (תמליל חקירתו של ירדן מיום 24.1.2017, עמ' 3) גם כאשר הוצגה לירדן רשימת חייבים שנתפסה בחיפוש בביתו של המשיב 1, בה מופיע שמו (מזכר שערך רס"מ דן ליש ביום 12.2.2017) טען כי אינו יודע מדוע כך (שם, עמ' 16 שורות 28-29).
השינוי חל רק לאחר שהושמעה לירדן שיחה שהוקלטה בהאזנת סתר, נסיבה אשר גרמה לירדן להבין את טיב הראיות שיש בידי המשטרה, או אז מסר כי חייב למשיב 2 סך 9,000 ₪, וכי כל חודש מחזיר להם סך 400 ₪ (שם, עמ' 18, שורות 5-9). כאמור סכום ההלוואה המקורי עמד על 15,000 ₪, בעוד שתשלומי הריבית אותם שילם ירדן עמדו על סך של 12,000 ₪ כריבית עבור יתרת הלוואה בסך 9,000 ₪ (תמליל חקירתו של ירדן, עמ' 31, שורות 15-23). יודגש כי לקראת סיום חקירתו נשאל ירדן מדוע תחילה לא שיתף פעולה והשיב כי פחד (שם, עמ' 61, שורה 36). מכאן ועד המשך חקירתו שיתף פעולה באופן מלא, מסר בדבר עזיבתו את הארץ, את חזרתו ארצה לאחר כעשור, ואת הנסיבה המתוארת בסעיף 3 לאישום זה, לפיה המשיב 2 איתר אותו והשאיר לו פתק על דלת ביתו (שם, עמ' 18, שורות 11-30).
את תחושותיו באשר לאופן הגעת משיב 2 לביתו, ציין ירדן כי "שנים הם לא מצאו אותי...יום בהיר אחד הוא בא אלי לדלת ברמת גן, שם לי פתק...לא הבנתי מאיפה זה בא לי, איך הוא עלה על הזהות שלי ואיפה אני גר..." (שם, עמ' 18 שורות 11-18 ו-30, עמ' 21 שורות 21-22). וכן בהמשך "למזלי אני הגעתי לפני אשתי... אשתי הייתה בבית מה הייתה עושה? עולות לך ספקולציות בראש, עם מי הוא בא, כמה אנשים הוא בא, אם אשתי הייתה בבית חס וחלילה, היא הייתה פותחת הם היו מרביצים לה... אתה יודע פחדתי... זה מפחיד זה לא אנשים כמוך..." (שם, עמ' 60 שורות 30-35). כמו כן, לתחושותיו "פתק הכי מפחיד בעולם...מה זה...פתאום נועם מצא אותי...מה יהיה בשיחה הראשונה בינינו, מה יהיה בפגישה, זה לחצים..." (שם, עמ' 60, שורות 3 ו- 23-24). כאשר נשאל אם חשש מאלימות והשיב "ברור מה" ((שם, עמ' 60, שורות 37-38).