לטענתה, זיהויו של מ.ל את המשיב 4 נלמד עוד בשלב הראשון של החקירה בעת שתיאר את מבנה גופו והקעקוע, זיהה את קסדתו של המשיב 4, כמו גם תגובתו הרגשית לתמונה שהוצגה לו של המשיב 4.
לצד ראיות אלה, יש להוסיף את הודעת ש.ל בדבר חובותיו של מ.ל והעובדה כי חזר הביתה מספר פעמים כי הוא חבול. כמו כן את הודעת דני כדורי אודות ההלוואה שנטלו ממנו מ.ל ו- ש.ל.
המבקשת טענה כי האירועים שהתרחשו לאחר יום 1.1.2014 מלמדים באופן מובהק על הקשר של המשיבים 2 ו-4 וכן אחרים עם מ.ל, כמו גם מלמדים אותנו על רמת האלימות והמסוכנות של אלו. נוכחותו של אן בקרבה למגוריו של מ.ל היא איננה תמימה, גרסתו של המשיב 2 כאילו התקשר למ.ל על מנת לברר מדוע נעלם לאחר שביקש כסף היא לכל הפחות מופרכת, ולכל היותר שקרית. וגרסתו של המשיב 4 אשר למעשה שתק בשני גלגולי החקירה, מחזקת אף היא את הראיות.
- ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות שהציגה המבקשת ללמד על מעורבותו של המשיב 1 באירועים ועל קשר בינו לבין מ.ל, כאשר מ.ל בכל חקירותיו שולל מעורבות וקשר כאמור. כמו כן טען כי קיימות סתירות בין העדות שמסר מ.ל בשנת 2014 לבין העדות שמסר בשנת 2017 וכי עברו הפלילי מלמד על נטייתו למסור גרסאות שקר ולשנות גרסאות שכבר מסר.
- ב"כ המשיב 2 טען כי מדובר באישום שנחקר כבר בשנת 2014 וכי המשיב 2 נחקר בעניינו ואולם התיק נסגר, אך נפתח שוב בשנת 2017 ללא ראיות חדשות כשהוא מתבסס על עדותו של מ.ל, שהינה רצופה בסתירות מהותיות ובשקרים, העומדת בסתירה גמורה לעולה מתוך מצלמות האבטחה מרחוב ענבר במקום בו נטען כי בוצע השוד. בתוך כך נטען, בין היתר, כי מ.ל הודה ביום אירוע השוד, כי מסר פרטים של שניים אחרים, שרון סולטן ואבנר, להם חייב כספים ומהם הוא חושש אך השניים לא נחקרו, וכי החוקר נקב בשמו של המשיב 2 ומ.ל רק אישר שזה נכון. נטען כי החוקרים לא האמינו לעדות וכשהטיחו את הסתירות במ.ל, הוא סיפק תשובות שאינן חד משמעיות בקשר למעורבות המשיבים במתואר במסגרת אישום זה. על כן נטען כי אין ראיות לכאורה בבסיס אישום זה.
- ב"כ המשיב 3 טען כי אין ולו חלקיק של ראיה הקושרת את המשיב 3 למעשה הסחיטה של מ.ל וכי לא ניתן ליתן אמון בעדותו של מ.ל. לטענתו, מ.ל מסר בעדותו כי כיסה את חובו למשיב 3 וכי המשיב 3 היה נוהג לאסוף ממנו כסף ואף פעם לא איים עליו ולא פגע. נטען כי אין כל היגיון לייחס למשיב 3 מעשה של סחיטה כלפי מ.ל כאשר החוב ביניהם נסגר. כמו כן טען כי מ.ל הינו עד שקרן, מניפולטיבי ומהמר כפייתי אשר חייב כסף לגורמים רבים והפנה לסתירות בין גרסאותיו ולתמיהות העולות מתוכנן, תוך שטען כי אלה מהותיות, וכי העד לא הסביר אותן וטען כי התבלבל / טעה / שכח / נזכר מאוחר. לטענתו, על העדר מהימנותו של מ.ל ניתן ללמוד מהגרסאות השונות והסותרות שמסר בנוגע לאירוע שוד בשנת 2014 ובשנת 2017 ומהסתירה ביניהן לבין סרטון המתעד אותו ברחוב ענבר. כמו כן נטען כי מ.ל מסר את שמו של שרון סולטן כמי שיכול לבצע את מעשה השוד, הלה לא נחקר ובשנת 2014 התיק נסגר מפני שלא ניתן אמון בגרסתו. נטען כי בהודעתו משנת 2014 מסר מ.ל שהמשיב 3 התקשר אליו לפני אירוע השוד ואולם אין לכך זכר בהודעות משנת 2017. נטען על כן כי אירוע השוד בוים על ידי מ.ל על מנת לכסות את חובותיו מהימורים וכי לעד אינטרס להפליל אחרים וכי עדותו הקושרת את המשיבים למיוחס להם היא עדות סברה. עוד נטען כי נוכח קשרי העבודה בין מ.ל לבין המשיב 3, לפי עדותו של מ.ל, אין היגיון בטענה כי המשיב 3 יסחט את מ.ל, וכי היגיון זה אף לא מתקיים נוכח התקשרותו של המשיב 2 אל מ.ל לאחר האירוע ונוכח בקשתו של מ.ל הלוואה נוספת. לצד טיעונים אלה נטען כי על העד הופעל לחץ פסול במהלך החקירה באופן ובמידה הפוסלים את עדותו. ב"כ המשיב 3 טען אף כי מתוך המיוחס למשיב 3 באישום זה לא מתגלית כל עבירה וכי אין מדובר באמרות העולות כדי סחיטה באיומים. כמו כן טען כי לא הוטחו במשיב 3 החשדות שיוחסו לו בקשר לאישום זה ועל כן לא ניתן לטעון כי שתק בחקירתו בעניין אישום זה.
- ב"כ המשיב 4 טען כי מדובר באישום המבוסס על תיק שנחקר בשנת 2014 ונסגר משום שהחוקרים לא נתנו אמון במ.ל וסברו כי הוא ביים את השוד. נטען כי באותה חקירה לא הייתה מחלוקת כי התוקפים חבשו קסדות ואילו מ.ל מסר תיאורים שונים ולא ידע לזהותם. נטען כי בחקירה בשנת 2017 הייתה מגמה להעצים את חומר החקירה ולהפכו לאישום על בסיס אותן ראיות מבלי שנתחדש בהן או לגביהן דבר. נטען כי עדותו של מ.ל בשנת 2017 סותרת את עדותו משנת 2014 ואולם המבקשת הפכה את מ.ל ל"עד בהכחשה" והפכה לאפוטרופוס עליו בגישתה כי מ.ל נסחט למרות שהוא לא מבין כי נסחט וכי הוכה למרות שלא הרגיש כי הוכה. נטען כי הסתירות הפנימיות בעדותו של מ.ל הוטחו בפניו על ידי החוקרים, ואולם הדבר לא הפריע למבקשת לבסס את האישום על עדות זו. נטען כי אמנם בשלב זה אין להידרש למהימנות של העד אולם מהימנות זו נלמדת כבר מסגירת התיק בשנת 2014 ומעמדת החוקרים כלפי עדותו של מ.ל שאף הטיחו בו כי היא אינה "מחזיקה מים" ועל כן אינה טעונה הוכחה מיוחדת. על כן ביקש ב"כ המשיב 4 כי באופן חריג ייקבע שלא ניתן לבסס ממצא מפליל בעניינו של המשיב 4 על עדותו הבלתי מהימנה של מ.ל.
- המבקשת בתגובתה טענה כי אין יסוד לטענות ב"כ המשיבים 1-4.
באשר למשיב 1 טענה המבקשת כי בשלב זה ועל אף שעמדה על כך שגרסתו הראשונה של מ.ל בנוגע לאירוע השוד לא הייתה גרסת אמת, לא ניתן לדחות את גרסתו על כל חלקיה במיוחד לאור החיזוקים הקיימים לה בחומר הראיות.