באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בניגוד לטענה לפיה לא בוצעה חקירה ראויה אודות הודעות טקסט מטלפונים שונים שקיבל במהלך חקירתו, נמצא קשר הדוק בין מספר טלפון המסתיים בספרות 480 לבן אן והפנתה לדו"ח תשאול מיום 1.1.2014, לעדותו של אן מיום 2.1.2014 עמ' 3, שורות 66-69 ולפלט הודעות טקסט ממכשיר הטלפון שלו. נטען כי אין יסוד לטענה כי החוקר "השתיל" בפיו של העד את שמו של המשיב 2 היות והעד מסר כי למשיב 2 קיוסק ברחוב המעפילים ומכאן כי הכירו (הודעת מ.ל מיום 2.1.2014 עמ' 32 שורות 29-39 ועמ' 33 שורות 1-59). המבקשת טענה כי בנוגע לזהותם של גורמים מאיימים אחרים אשר לא נחקרו- שרון סולטן ואבנר, עמדה על כך כי גרסתו של מ.ל ביחס לשניים אלו הייתה ראשונית וכי באשר למשיבים מסר הוא גרסאות מפלילות מפורטות. נטען כי ב"כ המשיב 2 מיקד עיקר טיעוניו בניסיון להראות סתירות פנימיות בעדותו של מ.ל ובינה לבין עדות עדים אחרים אולם התעלם מכך שאן הגיע לביתו של מ.ל כיממה לאחר אירוע השוד, מהפתקים המאיימים ומנסיבות מעצרו והקשר שלו למשיבים, כאשר אלה אינם ניתנים לניתוק מהאירועים אותם חווה מ.ל והם כרוכים בכך.
באשר למשיב 3 טענה המבקשת כי ביחס לטענת ההגנה לפיה מ.ל לא חזר על חלקו של המשיב 3 בחקירתו בשנת 2017 וכי שיחת הטלפון מהמשיב 3 כלל לא צוינה בחקירותיו בשנת 2014, יש להבהיר כי כבר בשנת 2014 מסר מ.ל כי המשיב 3 התקשר אליו ואמר לו שאחר עתיד להתקשר אליו (הודעה מיום 2.1.2014 עמ' 4, שורות 89-93). נטען כי גרסת מ.ל לפיה עבד עם המשיב 3 מוזכרת בהודעתו הראשונה מיום 1.1.2014 (עמ' 4, שורות 95-112) בלבד אולם ניתן להתרשם כי הדבר נעשה מתוך ניסיונו של מ.ל שלא למסור את מסכת האירועים בהם נסחט למשטרה ולמסור הסבר דחוק בדבר התקשרויות מאת המשיב 3. נטען כי בטיעוניו בעניין זיהויו של מ.ל את המשיב 4 התעלם ב"כ המשיב 3 ממזכרו של רס"מ יוסף קריץ מיום 2.1.2014, ממנו עולה כי מיד לאחר מעצרו של אן הציגו בפני מ.ל את הקסדה שבה השתמש אן ואשר שייכת למשיב 4, ומ.ל זיהה אותה כקסדה השייכת לאחד מהבחורים שהיו באים לאסוף ממנו כסף, ומסר: "את הקעקועים אני זיהיתי אבל את הפרצוף לא. כי הוא היה עם קסדה, וכשראיתי אותו פעם אחת בקיוסק ששם היה ריכוז של נועם כחלון ברחוב אילת בחולון, זיהיתי את הקעקועים אז תיארתי לעצמי שזה הבן אדם שתקף אותי אז עם השתינה. אז התכוונתי שאני לא יכול לזהות אותם בפרצוף. כי הם כל הזמן היו עם קסדות" (עדותו של מ.ל מיום 16.2.2017, עמ' 5, שורות 141-143). נטען כי הטענה שלא מוכח קשר בין המשיב 3 לבין אן אינה מתיישבת עם הפתק המאיים ועם הגעתו של אן לביתו של מ.ל, ועם פלט השיחות ממכשיר הטלפון של אן בו נמצאה הודעת טקסט עם נוסח הפתק המאיים. באשר לעברו הפלילי של מ.ל נטען כי אין ראיות בעניין זה.