המפגש בחניון קניון הזהב - סעיף 4 לאישום
איתמר תיאר בחקירתו כי רמון קבע להיפגש עמו בקניון הזהב, ובשעה שהגיע לשם המתינו לו להפתעתו גם המשיבים 2, 4 ו-5 (לעניין זהות הנוכחים במפגש – הפנתה המבקשת למזכר שנערך על ידי כפיר גרין "בנושא נוכחות האנשים במפגש עם איתמר כהן", מיום 19.02.2017) באופן ש"הרגשתי לא נעים" (תמליל איתמר, עמ' 51, שורה 24). את המשיב 4 תיאר כבחור "קעקועים, נמוך ומלא". המשיב 2 פנה אליו ואמר לו "שמע אתה לא יודע אצלנו אין טעויות, צריך לשלם, אין טעויות אתה חייב לשלם" (תמליל איתמר, עמ' 51, שורה 26, 37-36 ועמ' 52, שורה 2 לתמליל). לדבריו, חש מאוים "הרגשתי מאוים ברור מה...אומר לך אמיתי גם פחדתי שיוציאו לי כלי שמה אני הסתכלתי כל שנייה". במפגש זה נאלץ איתמר להבהיר למשיב 2 את מצבו הכלכלי, שעה שאמר לו כי "...שמע, קח לי גם יד עכשיו, אין לי מאיפה להביא תחכה חודש ייסגר יפה..." (תמליל איתמר, עמ' 53, שורות 39-37 ועמ' 57 שורות 4-3 לתמליל).
המבקשת טענה כי איתמר מסר גרסה המתייחסת לתיאור מלא ושלם של אירוע רב משתתפים, בו תיאר את השיח שהתקיים בינו לבין המשיב 2, את המעורבים וכן תיאר את התחושות שחש במהלך האירוע. לטענתה, תיאור כה נרחב של האירוע מצמצם את האפשרות כי מדובר באירוע מומצא.
רמון נשאל בחקירתו לגבי קיומו של האירוע המתואר לעיל, וכל שיכול היה לציין בחקירתו היה כי מכיר את איתמר, אך הקשר ביניהם פסק כבר לפני זמן (תמליל חקירת חן רמון מיום 13.02.2017, מ.ט 484/17, עמ' 3, שורות 14-17). כאשר התבקש להתייחס לאירוע האמור, השיב: "לא שזכור לי" (תמליל רמון, עמ' 4 שורה 33).
המבקשת טענה כי בניגוד לקשר המצומצם בין רמון לבין איתמר, הרי שמחומר החקירה עולה כי בין רמון לבין המשיב 1 קיימים קשרי חברות הדוקים, וכי רמון הינו חבר טוב של המשיב 1, חבר ילדות ממש (תמליל רמון, עמ' 2, שורות 10-16). כמו כן טענה כי אין כל ספק כי בהינתן קשריו הטובים של רמון עם המשיב 1 אל מול קשריו המצומצמים עם איתמר, גרסת רמון מתמצה באותן שלוש מילים, ובניסיון להרחיק עצמו מאירוע מאיים. המבקשת ציינה כי במסגרת החקירה התבקש איתמר לערוך עימות עם רמון בנקודה זו, ואולם נוכח חששו הרב של איתמר מביצוע העימות, הלה לא נערך (מזכר מיום 15.02.2017, פקד ג'קי בילביק).
אירוע הגעת המשיבים 2 ו-5 לדירת המגורים – סעיפים 5-6 לאישום
האירוע מתואר בחקירתה של אשתו של איתמר, גלית, אשר מסרה כי המשיבים 2 ו-5 הגיעו לביתה, המשיב 5 הקיש על דלת ביתה, שאז "אני פתחתי את הדלת....מזל שבעלי והילדים ישנו...בהתחלה הוא (משיב 2) התחבא בחדר המדרגות...עומד מולי האתיופי...הוא קרא לו 'שוקו'...אמרתי שבעלי לא בבית...אז הוא הזדהה בשמו האמיתי ואמר לי שבעלי חייב לו כסף..." (תמליל חקירת גלית מיום 24.01.2017, מ.ט 64/17, עמ' 24, שורות 20-31, עמ' 25, שורה 1 ו- 24, עמ' 26, שורות 25-27 ועמ' 27, שורות 2-4). נטען כי איתמר מסר בחקירתו כי באותה עת הילדים היו בבית ספר ולא כפי שמסרה גלית כי הילדים היו בבית, ואולם אין לראות בכך כדי סתירה היורדת לשורשו של האירוע.