בעקבות האיומים, חששו המתלונן ואשתו מביקור נוסף ומשכך העתיקו את מגוריהם לכתובת אחרת, בלא שעדכנו בדבר המעבר את משרד הפנים, זאת על מנת שהמשיבים 1 ו-2 לא יוכלו לאתרם (תמליל גלית, עמ' 116, שורות 20-23). כך התייחס איתמר בחקירתו "החשש הכי גדול שלי זה היה עוד פעם שלא יבואו לי הביתה, זה היה החשש הכי גדול שלי בעולם" (תמליל איתמר, עמ' 38 שורות 19-13, עמ' 39, שורות 10-8 ועמ' 46, שורות 14-13).
לדברי איתמר, המשיב 2 או מי מטעמו הטרידו אותו, באופן שכבר לא היה יכול היה להמשיך בשגרת חייו "מתקשרים אלייך עשרים פעם בשעה...אתה לא יכול לעבוד...כלום אני לא יכולתי לעשות...חנקו" (תמליל איתמר, עמ' 45, שורות 21-20, 26 ו- 35). עוד מסר בהודעתו כי לאחר האיומים שהופנו כלפיו, הוא המשיך לשלם למשיבים את חובו, 350 ₪ בשבוע (הודעת איתמר, שורות 87-91; תמליל איתמר עמ' 25-27).
המשיב 1 נחקר בהקשר אישום זה ושמר על זכות השתיקה (חקירת משיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 27-29) וכך גם המשיב 5 (חקירת משיב 5 מיום 02.02.2017, סומנה ל"ו (8), עמ' 2-3, שורות 20-45).
על יסוד אלה טענה המבקשת כי התשתית הראייתית הלכאורית מבוססת על הודעת איתמר באשר לחובותיו ולמפגש בינו לבין המשיבים 2, 4 ו-5, כמו גם המפגש עם משיב 1 כשלאלה מתווספת גרסת גלית אשר תיארה את הגעת המשיב 2, בלוויית המשיב 5 לביתה, באופן שיש בו כדי להטיל מורא, וכן השיחה שהוקלטה בהאזנת סתר בינה לבין המשיב 2, ושתיקות המשיבים.
- ב"כ המשיב 1 טען כי האמרה המיוחסת למשיב 1 היא אמרה לגיטימית שאינה מהווה עבירה של סחיטה באיומים אף לא בדרך של דמיון פרוע ואין זו נופלת בגדר הגבול האפור של העבירה. לטענתו, מעדותו של איתמר, שהיא הראיה היחידה בעניין זה, אף עולה כי השיחה בינו לבין המשיב 1 לא הייתה בטון תקיף ובסיומה המשיב 1 אמר לאיתמר כי ידברו עמו על הסדר נוח לפריסת החוב. כמו כן עולה כי איתמר אמר במפורש שלא ניסו לסחוט אותו וכי דרישת המלווה את הכסף אינה סחיטה. בתוך כך טען כי המבקשת ניתקה את האמרות מהקשרן וכי יש ללמוד על משמעותן מקריאת תמליל החקירה כולו. לטענתו, מעמ' 15 לתמליל עולה כי איתמר כלל לא מכיר את המשיב 1 ואף אינו יודע כי המשיב 2 הינו אחיו. באשר לעדותה של גלית טען ב"כ המשיב 1 כי אף היא מסרה שאינה מכירה את המשיב 1 וכי ההתנהלות הייתה מול המשיב 2. כמו כן הפנה ב"כ המשיב 1 לאמרות מאיימות של איתמר המלמדות כי לא נסחט.
- ב"כ המשיב 2 טען כי אין ראיות לכאורה לאישום זה. נטען כי דרישת המשיב 2 מחייבים לשלם את חובם אינה מהווה עבירה פלילית, וכי אמנם אין מחלוקת כי המשפט - "אם לא תשלם, ייפגשו אותך ויזיינו אותך" - מהווה איום, אין לכך ביסוס בהקלטת חקירתו של איתמר בה מסר כי אמנם הוחלפו בינו לבין המשיב 2 קללות וצעקות וכי הרגיש לא נעים ובסוג של "כיפה אדומה" אולם דברי איומים הושמעו כלפי המשיב 2 דווקא מצדו ולא להיפך. נטען כי מעדותו המוקלטת של איתמר עולה כי לא נקב במילים "יזיינו אותך" כפי הנטען באישום אלא במילים כי אם לא ישלם יפגשו אותו. נטען כי איתמר העיד שהמשיב 2 התקשר אל איתמר לאחר מכן והתנצל על שקילל אותו והסכים כי איתמר ייקח הלוואה נוספת, וכי השניים אף נפגשו והמשיב 2 הסכים לתת לאיתמר דחייה. ב"כ המשיב 2 טען כי גם מעדותה של גלית, אשתו של איתמר, ומשיחה שקיימה עם המשיב 2 עולה כי אין מדובר במקרה של סחיטה באיומים, כי איתמר הוא שאיים על המשיב 2 והמשיב 2 לא איים עליה והיא לא פחדה ממנו, כי המשיב 2 דרש את התשלום כי לא יכול היה לפעול נגדם באמצעות הוצאה לפועל וכי כשאמרה שעברה דירה התכוונה לשנת 2016.
- ב"כ המשיב 4 טען כי המשיב 4 לא נחקר באזהרה בקשר לאישום זה ולא הוטחו בו החשדות בקשר לאישום זה, כי הופרה לפיכך זכותו להתגונן מפני הנטען כלפיו וכי המדובר במחדל חקירה המצדיק את ביטול האישום נגדו.
- ב"כ המשיב 5 הפנה לתמליל עדותו של איתמר מיום 25.1.2017 ולמסדר זיהוי בתמונות וטען כי הלה לא זיהה את המשיב 5 כמי שנכח במפגש וטען כי אינו מכיר את המשיב 5 ולא בכינויו "שוקו". ב"כ המשיב 5 הפנה לתמליל עדותה של גלית (עמ' 25 שורה 109) וטען כי לדבריה בוקר אחד הגיע "אתיופי חמוד" וכי הוא לא איים עליה. כמו כן טען כי גם כתובתם של איתמר וגלית אליה הגיעו, על פי הנטען, המשיבים 2 ו-5, לא דווחה למשרד הפנים וכי השניים נטלו הלוואה נוספת אף לאחר מכן, ועל כן לא ניתן לייחס להם פחד מהמשיבים. כמו כן נטען כי אין בעובדות האישום טענה כי המשיב 5 קיבל הוראות מראשי הארגון בניגוד למאפייני היסוד של ארגון פשיעה.
- המבקשת טענה כי אין ממש בטענות המשיבים 1, 2, 4 ו-5.
באשר למשיב 1 נטען כי בא כוחו הסתמך על הצגה חלקית של חקירת איתמר וכי קריאתה מלמדת כי הלה נאלץ לשקר למשיב 1 במעמד הפגישה מפני שפחד כי המצב לא יהיה נעים. המבקשת הפנתה בהקשר זה לתמליל החקירה מיום 25.01.2017, עמ' 17, שורות 12, 16. כמו כן הטענה כי אופן הצגת איתמר כמי שלא פחד מהמשיבים וכי דיבר אליהם בתקיפות באופן שאינו מאפיין אדם הנסחט באיומים אינה מתיישבת אף היא עם חקירתו הזרועה באמירות בדבר הפחד שחש ועם הסבריו לאופן בו דיבר עם המשיבים: "... למדתי את ההתנהלות מולם, אין מה לעשות, אתה שמה אתה נמצא שם, אתה רואה את הדיבור שלהם, אתה חייב להיות כמוהם, אתה מבין?" (תמליל חקירת איתמר מיום 25.01.2017, עמ' 21, שורות 27-30). המבקשת טענה כי האופן שבו הציג ב"כ המשיב 1 את המתלונן כמי שלא נסחט על ידי המשיבים הינה הצגה מטעה והפנתה לתמליל החקירה מיום 25.01.2017, עמ' 40, שורות 29-35: "שמע, אתה קורא לזה סחיטה, אני בשבילי זה לא סחיטה כי זה אתה זה החיים שכבר נהיה לי... שמהבוקר אתה בטלפונים ... זה לא טלפון ... זה ימשיך בשעה עשרים טלפונים יכול להיות". כמו כן ובאשר לטענה כי אמירות המשיב 1 לאיתמר בדבר עמידה בתשלומים היו לגיטימיות ונעדרות מימד של איום, טענה המבקשת כי ב"כ המשיב 1 התעלם מהתייחסותו של איתמר: "אחי, שאתה מגיע למקומות ומדבר עם מישהו, ועומדים לך שתיים לידו ... אז אתה יודע שאתה לא באיזה אווירה טובה עכשיו" (תמליל חקירת איתמר מיום 25.01.2017, עמ' 17, שורות 29-34).