האחד מר תומר שטרית, כשפרופ' מ. סולטמן מציין בתצהירו סעיף 3 שעדות מר תומר שטרית היתה שולית הואיל והיא לא התייחסה לעובדות המקרה ופרופ' מ. סולטמן מוכן היה לקבלה כנכונה, אך בעלת חשיבות פחותה, ומשביקש המבקש להעיד תלמידה נוספת באותו ענין שולי, לא הירשה זאת פרופ' מ. סולטמן הואיל
והנקודה הובהרה די צרכה, ולענין זה הוא התבסס על סעיף 10 (י"א) של תקנון המשמעת (נספח 5) המאפשר לממונה על המשמעת לנהל את הדיון ולקבל ראיות בדרך הנראית לו צודקת ויעילה.
גם מי שהיתה אז התובעת המשמעתית, הגב' רות טל, מציינת בתצהירה, סעיף 6, שעדות תומר שטרית לגבי אופן כתיבת בחינות בפקולטה לא היה בה כדי להאיר עובדות רלוונטיות לאישום, ולכן לא מצא סגן הממונה על המשמעת שישב בדין לנכון לשמוע עדות נוספת של תלמידה נוספת המהווה חזרה על עדות זו.
בסיכומיו (עמ' 8 - 11 רישא) מציין ב"כ המשיבים שהמבקש לא פירט את תוכנה של עדות גב' פייביש ובמה חשיבותה, הדבר גם לא צויין בתצהירה, ומכיוון שעדות עד ההגנה מר שטרית לא התייחסה ישירות לאישום המיוחס למבקש, וספק אם היתה רלוונטית, רשאי היה, כך טוען ב"כ המשיבים, סגן הממונה על המשמעת שישב
בדין, הפרופ' מ. סולטמן, שלא לאפשר שמיעתה ושיקול דעתו בענין זה הינו סביר, כשם שגם ביהמ"ש רשאי לסרב להוציא הזמנה לעד אם אין בה צורך לפי סעיף 1 (ב) של פקודת הראיות.
ב"כ המשיבים מנסה גם להיעזר באנלוגיה מחוק הבוררות וסעיף י"ד בתוספת לחוק הבוררות, אך נראה לי שאין בידי לקבל טענתו זו, שכן כפי שקבע כב' השופט ד"ר ד. ביין בהמרצת פתיחה (חיפה) 96/169, ד"ר יגאל גולן נגד אוניברסיטת חיפה, בעמ' 8:
" הממונה על המשמעת איננו בורר. יש להבחין בין אדם או גוף המכריע בסכסוכים בין חברי אותו הגוף - שאז נחשב אותו אדם או גוף בגדר בורר שחוק הבוררות חל עליו, לבין מוסד העוסק בשיפוט משמעתי שאינו נחשב כבורר".
ב"כ המשיבים מסכם עמדתו בנושא זה בציינו שעדות גב' פייביש היתה אמורה להיות חזרה על עדותו השולית והבלתי רלוונטית של העד שטרית ושל המבקש עצמו בנקודה "כיצד כותבים בחינות" כשאין בין עדויות אלה לבין העובדות שבבסיס האישום כנגד המבקש מאומה, ולכן רשאי היה הממונה על המשמעת שלא לאפשר עדות זו ואין לטעון שהוא פעל בענין זה בחוסר סבירות.
כו. עמדתי בענין זה שונה.
אין מחלוקת שבית המשפט רשאי להתערב בשיפוט הפנימי כאשר לא נשמר כלל מכללי הצדק הטבעי.